להפט
.JPG) | |
| תה כבוש (להפט) | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מזון  |
| מטבח | בורמזי |
| אזור מוצא | דרום-מזרח אסיה |
| מוצא |
מיאנמר |
| אופן הגשה | צלחות לכה כסלט או כחטיף |
| מרכיבים עיקריים | עלי תה כבושים,שום,שמן. |
  | |
להפט (באנגלית: Lahpet) הוא תה כבוש הנחשב לאחד המאכלים המסורתיים הייחודיים והפופולריים ביותר במיאנמר (בורמה), יש לו תפקיד משמעותי בחברה הבורמזית ומוגש באירועים מיוחדים, כמו חתונות וטקסים וכן במפגשים חברתיים.[1][2]
מיאנמר היא אחת המדינות הבודדות שבהן צורכים תה הן כמשקה והן כמעדן לאכילה, בצורת תה כבוש.
על חשיבותו מעיד הביטוי הפופולרי הנאמר במיאנמר:”מכל הפירות, מנגו הוא הטוב ביותר, מכל הבשר, חזיר הוא הטוב ביותר ומכל העלים, להפט הוא הטוב ביותר” (פתגם עממי)
היסטוריה של שימוש בעלי תה במיאנמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנוהג של אכילת תה במיאנמר מתוארך לתקופה הפרהיסטורית ומשקף מורשת של שבטים ילידים שהחמיצו והתסיסו עלי תה בתוך גזעי במבוק, סלסלות במבוק, עלי לחך וסירים. היסטוריה ארוכת שנים זו באה לידי ביטוי בשפה הבורמזית, שהיא בין השפות הבודדות בעולם שהמילה שלהן ל"תה" אין מקורה אטימולוגית במילה הסינית "תה".
על פי הפולקלור הבורמזי, התה הובא לבורמה על ידי המלך אלאונגסיטו במאה ה-11, בתקופת השושלת הפגאנית. תיעוד של שתיית תה מתוארך לתקופת שלטונו, עם עדויות על ספלי תה מלכותיים ומגישי תה שהועסקו בחצר המלוכה הבורמזית. כאשר ממלכות בורמה אימצו צורות מחמירות יותר של בודהיזם טהרוואדה, התה הכבוש החל להחליף את האלכוהול בשימוש בטקסים בקרב בודהיסטים שומרי מצוות. כדי לענות על הביקוש הגובר, גידול התה התפשט בכל מדינות השאן (מיעוט אתני החי במזרח וצפון-מערב המדינה) לאחר שנת 1500. בין סוף המאה ה-15 עד תחילת המאה ה-16, תנועת רפורמה בודהיסטית בראשות נזירים בודהיסטים הצליחה לדכא את צריכת האלכוהול בטקסים פומביים ועודדה אכילת תה כבוש. עד סוף המאה ה-17, התה, בנוסף לכותנה, הפך לייצוא המשמעותי ביותר עבור בורמה. בארמון במנדלי, שנבנה במהלך תקופת קונבאונג, היה אולם תה בו נערים הכינו תה. התה היה חלק בלתי נפרד של המטבח המלכותי, הן כמשקה והן כמעדן.
לאורך התקופה הקדם-קולוניאלית, להפט נחשב למנחת שלום סמלית בין ממלכות לוחמות במיאנמר העתיקה.
בתקופה הקדם-קולוניאלית והן בתקופה הקולוניאלית, להפט הוגש לאחר מתן גזר דין בבתי משפט אזרחיים; אכילת הלפט סימלה קבלה רשמית של פסק הדין.
במהלך התקופה הקולוניאלית נפתחו בתי תה במרכזים העירוניים, כמו ביאנגון הבירה, הם נפתחו בשעות הבוקר המוקדמות והוגשו בהן ארוחת בוקר, חטיפים ותה. בשנות ה-70 נפתחו חנויות תה באזורים אחרים במדינה. חנויות אלו שימשו כנקודת מפגש חשובה למקומיים. עד לעשורים האחרונים, היו פוקדים את חנויות התה בעיקר גברים.[3]
מאז סוף שנת 2010, סכסוך מזוין באזור גידולי התה בין ארגונים חמושים אתניים, כולל צבא השחרור הלאומי ומועצת השיקום של מדינת שאן, שיבש את שרשרת אספקת התה המקומית, זאת בנוסף למגפת הקורונה, שיצרה מחסור בכוח אדם והפחיתה באופן משמעותי את מחיר המכירה הממוצע של עלי התה הבורמזיים. גם מהגרים שנהגו לעבוד בעונת גידול התה, חיפשו עבודה בשכר גבוה יותר בתאילנד או בעיירות בגבול מיאנמר-סין.[4]
גידולי התה במיאנמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזורי הגידול המרכזיים של התה במיאנמר הם במדינות שאן, קצ'ין וצ'ין בצפון מזרח המדינה, שם תנאי האקלים ההרריים, האדמה החומצית והגשם הרב מתאימים מאוד לגידול התה. תה ירוק, לבן ושחור, כולם מגיעים מאותו צמח, קמליה סינית. העלים של הצמח הזה נחשבים לתה אמיתי, החמצון והעיבוד שלהם הופך אותם לשחורים.[5]
במדינת שאן, שהיא האזור המרכזי לגידול התה, מגדלים בעיקר תה ירוק ומעבדים תה מותסס.
במדינת קצ'ין מפיקים בעיקר תה שחור ובמדינת צ'ין, באזור קטן יותר, מגדלים תה איכותי במטעים קטנים.
העלים הצעירים נקטפים באפריל ומאי לפני תחילת המונסונים העונתיים, אך ניתן לאסוף אותם עד אוקטובר.
שטח גידולי התה במיאנמר הוא 960-700 קמ"ר והיבול השנתי 70,000-60,000 טון. רוב התה הולך לצריכה מקומית. מתוך התה שצורכת המדינה מדי שנה, 52% הוא תה ירוק, 31% הוא תה שחור ו-17% הוא תה כבוש.
תהליכי הכנה של התה כמשקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את התה בורמזי מכינים בכמה צורות עיקריות:
- תה בחלב (להפט צ'אי): תה מסורתי חם הדומה לתה המוגש בהודו. מבשלים עלי תה מיובשים במים רותחים. לאחר מכן מסננים את העלים ומוסיפים סוכר וחלב. זהו תה חם ומרגיע ונהוג לשתות אותו בבוקר או אחר הצהריים.
- תה ירוק בסגנון סיני: מוגש ללא תוספת סוכר או חלב. בדרך כלל מוגש במסעדות כתוספת לאוכל. הוא קליל ומרענן.
- תה קר עם חלב מרוכז: שיטת הכנה כמו בתה בחלב חם ומקררים אותו עם קוביות קרח.
יתרונות בריאותיים של התה הירוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמש כוסות תה ירוק מספקים 10-5% מהדרישות היומיות של ריבופלבין, ניאצין, חומצה פולית וחומצה פנטותנית. כמו כן מספקים כ-5% מהדרישה היומית של מגנזיום, 25% מאשלגן ו-45% מהצריכה היומית של מנגן.[6]
תהליך כבישת עלי התה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך התסיסה המסורתי של הלהפט:
בוחרים בעלי תה צעירים, לאחר הקטיף הם מועברים לאידוי במשך חמש דקות כדי לרכך ולמנוע חמצון מיידי. מייבשים את העלים, ומכניסים לבורות במבוק או עציצי חרס, מוסיפים מלח, שם מניחים עליהם משקל כבד כדי להוציא מהם את הנוזלים. הכלים בהם מונחים העלים אטומים ונשמרים במקום קריר ולח. העלים עוברים תסיסה אנאירובית, נוצרת חומצה לקטית, העיסה של העלים נעשית חמצמצה ומשנה צבעה מירוק לירוק-צהוב. שוטפים את העיסה ומעסים אותה. לאחר תהליך התסיסה הראשון העיסה מועברת ליישון בקופסאות אטומות לפרק זמן נוסף. מוסיפים שום, מלח, מלח לימון, מיץ לימון, צ'ילי טחון ושמן בוטנים.[6]
סגנונות הכנת הלהפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני סגנונות להגשת הלהפט: כארוחה - להפט-טוק (להפט = עלה תה מותסס, טוק = סלט), או כחטיף (אהלו-להפט שמשמעותו טקס תרומה).
- מרכיבים בהכנת להפט-טוק: עלי תה כבושים, קטניות, שומשום, סרטנים מיובשים, צ'ילי טרי, עגבנייה, כרוב ירוק ושומן צמחי. לזה מוסיפים תיבול של מלח, לימון ורוטב דגים.
- מרכיבים בהכנת אהלו-להפט: עלי תה כבושים, קטניות, שומשום, סרטנים מיובשים, שום מטוגן. כל אחד מהמרכיבים מוגש בנפרד בקערת עם מחיצות העשויה במבוק ומצופה לכה. החטיף מוגש לאחר טקסים מסורתיים כמו אירוסין והלוויה.[6]
איסור הכנת להפט במיאנמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2009 משרד הבריאות של מיאנמר הודיע כי 43 מותגים של להפט, מכילים צבע כימי אורמין או האסור לשימוש במזון. על פי ההערכה, בעיה זו נוצרה מסוחרים סיטונאים שהשתמשו בצבעים כימיים זולים במקום בצבעי מזון מסורתיים. כתוצאה מכך, ממשלת מלזיה אסרה על רכישת מותגים של להפט ממיאנמר, וסינגפור הורתה גם כן על איסור רכישת 20 מותגים של להפט ממיאנמר. עם זאת, תאילנד, שיש בה אוכלוסייה בורמזית, לא הכריזה על איסור על מותגי להפט. עסקי התה נפגעו מירידה חדה במכירות הלהפט.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lephet Thote: Myanmar Traditional Green Tea Salad, web.archive.org, 2007-07-08
- ^ 1 2 Min Lwin, Singapore Bans Imports of Laphet, The Irrawaddy, June 6, 2011
- ^ Burmese Tea: Aromatic Brews Of Myanmar, BestPrice Travel (באנגלית אמריקאית)
- ^ Frontier, Bitter harvest: Shan State tea growers grapple with labour shortage, Frontier Myanmar, 2023-06-13 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Aye Chan, Myanmar’s Evolving Tea Culture - Myanmar Insider, 2018-06-21 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Thazin Han, Kyaw Nyein Aye, The legend of laphet: A Myanmar fermented tea leaf, Journal of Ethnic Foods 2, 2015-12-01, עמ' 173–178 doi: 10.1016/j.jef.2015.11.003