כריכת ספרים

כריכת ספרים הוא התהליך של הצמדת מספר דפים העשויים נייר או חומר אחר והפיכתו לספר.

היסטוריה

אמנות כריכת הספרים נוצרה כנראה במהלך המאה הראשונה לספירה. באותה התקופה, יצרו הרומאים ספר (שבאותה עת היה בכתב יד) באמצעות קיפול דפים עשויים קלף לחצי ותפירתם בקפל. קלף היה שיפור משמעותי יחסית לגומא או מגילה, בכך שהיה נוח יותר לטפל בהם, היה ניתן לכתוב בהם על שני צדי הקלף והיה ניתן לרפרף בהם בצורה נוחה יותר.

יותר מאוחר ספרים נכרכו בין כריכה קשה כשהדפים היו עשויים מנייר או קלף, אך עדיין יוצרו על ידי תפירת הקפל של דפים מקופלים. מאחר שהספרים הראשונים היו כתובים בכתב יד ועשויים בעבודת יד, גודלם וצורתם היו מגוונים בצורה ניכרת, וכל ספר היה נוצר כיצירה ייחודית.

עם הגיעו (מהמזרח) של ייצור נייר כותנה לאירופה בסוף ימי הביניים, והשימוש בבתי דפוס באמצע המאה ה-15, אמנות הכריכה התחילה לבסס סטנדרטים במידה מסוימת, אך גודלם של הדפים עדיין היו מגוון בצורה ניכרת.

כריכת ספרים מסחרית מודרנית

כיום יש מספר שיטות מסחריות לכריכת ספרים. ספרים המיוצרים בצורה מסחרית נוטים להכלל באחת מארבע הקטגוריות הבאות:

ספר בעל כריכה קשה התפור בגב הספר. אם מסתכלים על החלק העליון של גב הספר, הספר יכול להיות מורכב ממספר גליונות דפוס מקופלים התפורים יחדיו. כאשר הספר פתוח באמצע הגיליון, ניתן לראות את חוטי התפירה. גודלו של ספר בעל כריכה קשה הוא בדרך כלל 15.24 על 22.86 סנטימטר (6 על 9 אינץ') או גדול יותר. ספרים כבדים נתפרים בדרך כלל בעזרת חוט תיל.
ספר בעל כריכה רכה המורכב ממספר גיליונות מקופלים או דפים מבודדים מודבקים יחד בגב הספר באמצעות דבק חזק וגמיש. צורה זו של כריכה היא זולה והיא בדרך כלל מתפרקת לאחר שימוש ממושך- ובפרט בחשיפת הספר לחום, וזאת משום שהדבקים המקובלים הם מסוג דבק פלסטי או דבק חם, שהם דבקים תרמו-פלסטיים.
מאמר מקרטון נראה ממבט ראשון כמו ספר בעל כריכה קשה אך הוא בעצם עשוי כמו ספר בעל כריכה רכה עם כריכה קשה. הספר אינו עמיד כמו ספר בעל כריכה קשה ולכן הכריכה נוטה להתפרק אחרי שימוש קל.
ספר תפור בנוי כמו ספר בעל כריכה קשה אבל עם כריכה רכה. הספר עמיד כמו ספר בעל כריכה קשה.

ההוצאה לאור השולחנית הביאה עמה קטגוריה נוספת:

ספר בכריכת ספירלה הוא ספר המורכב מדפים מבודדים, כשלכל דף שורה של חורים בצד הפנימי שלו. "מסרק" מעוקל עשוי פלסטיק מחבר את הדפים יחדיו דרך החורים הללו. ספר כזה מאפשר לפרק את הדפים שלו ולהחזיר אותם למקומם מבלי להזיק לספר.

ההתייחסות אל מגזינים היא כאל דבר חולף ולא כספר, ועל מנת לכרוך מגזין ניתן להשתמש באמצעי עמיד פחות מהרגיל.

נהוג להשתמש בכריכה מושלמת הדומה לכריכות רכות. מגזיני נשיונל ג'יאוגרפיק הם דוגמה טובה לסוג זה.
שידוך בקפל של דפים מקופלים הוא הסוג הנפוץ השני במגזינים כאשר דוגמה ידועה היא מגזיני הקומיקס האמריקאים.

כריכת יד מודרנית

גב הספר של ספר בעל כריכה קשה

כשמדברים על כריכת ספרים כאמנות, כמעט תמיד הנושא הוא ספרים בעלי כריכה קשה. כשכורכים מחדש ספר תפור, נהוג להפוך אותו לספר בעל כריכה קשה על ידי החלפת הכריכה הרכה בכריכה קשה. ישנן שיטות תפירה שונות, כמו תפירת דקירה. השיטה המסורתית משתמשת במסגרות על מנת לאפשר לנו לפתוח את הספר בצורה שטוחה לחלוטין מבלי לקרוע את גב הספר.

ניתן לכרוך ספרים בכל מיני חומרים. בעבר עור ובד היו הנפוצים ביותר, וכיום הנפוצים הם נייר כרומו (בדרך כלל מצופה למינציה) או דמוי עור המכונה סקאי^[1]. הדרך הנפוצה לכריכת ספרים היא לכרוך את פינות הכריכה בבד או עור ושאר הכריכה לקדוח את הספר 3/4 קדיחות, להעביר, להעביר בניהם חוט ולשים מעליהם נייר דבק חזק [איזולירבנד מיוחד לספרים].

כריכת ספרים משומשים

בספריות ציבוריות ובאוצר ספרים של בתי כנסת וישיבות נהוג לכרוך את הספרים כדי שלא יקרעו ויהרסו מחמת השימוש הרב. ישנם המון שיטות לכרוך ובדרך כלל הכריכה נעשית באמצעות קדיחה של 4-6 חורים, לאחמ"כ תופרים את הספר עם חוט (בדרך כלל בחוט מצופה שעווה, כדי לא להקשות על הפיכת הדפים לאחר הכריכה) קושרים את קצוות החוט ושורפים את הקשר (כדי שלא יפתח) ואחר כך מכסים את חוט התפירה ופינות הספר בדבק בד.

מונחים, ביטויים ותהליכי ביצוע

דף (בלועזית: leaf) הוא נייר אחד הכולל את שני צדדיו בספר גמור.
- עמוד ימני (בלועזית: recto) הוא הצד הימני של הדף, כלומר זה שפניו ימינה כאשר מחזיקים את הדף כלפי מעלה מגב הכריכה.
- עמוד שמאלי (בלועזית: verso) הוא הצד השמאלי של הדף.
גיליון (בלועזית: folio) הוא דף נייר מקופל לחצי על מנת ליצור שני דפים.
כתב יד (בלועזית: codex) הוא מספר גליונות מחוברים יחדיו באמצעות תפירה.
גיליון דפוס מקופל (בלועזית: signature) הוא מספר גליונות מחוברים יחדיו המיועד להוות לפחות 4 דפים. הגליונות מסודרים כך שיהיו מסודרים לפי הסדר וברוחב המתאים. את הגיליון ניתן לקפל מספר פעמים, כתלות במספר הדפים שהוא יצור. לאחר שהקיפול מוכן, תופרים את הגליונות יחדיו בקפל.
- גיליון שקופל לקוורטו (בלועזית: quarto) הוא גיליון שקופל פעמיים על מנת ליצור 4 דפים. נקרא גם 4to. (ראו גם: מהדורת קוורטו)
- גיליון שקופל לאוקטבו (בלועזית: octavo) הוא גיליון שקופל שלוש פעמים על מנת ליצור 8 דפים. נקרא גם 8vo.
- גיליון שקופל לסקסטודסימו (בלועזית: sectodecimo) הוא גיליון שקופל ארבע פעמים על מנת ליצור 16 דפים. נקרא גם 16mo.
- דואודסימו (בלועזית: Duodecimo) או 12mo, 24mo, 32mo, ואפילו 64mo הם סוגים נוספים של קיפול. בתי חרושת מודרניים לנייר יכולים ליצור גליונות ענקיים, כך שמדפסת מודרנית יכולה להדפיס 64 או 128 דפים על גיליון אחד.
פוליו, קוורטו וכו' מתייחסים גם לגודלו הגמור של ספר, בהתאם לגדול שבו קופל הגיליון. גודל הגיליון מגוון בצורה ניכרת וגודלו הסופי של הדפים תלוי גם בגודל הגזירה של הדפים.
- פוליו הוא בגובה של כ-38 ס"מ.
- קוורטו הוא 22 על 28 ס"מ, בערך בגודל של מגזין מודרני.
- אוקטבו הוא בערך 13–15 על 20–23 ס"מ, בערך בגודל של כריכות נייר רכות מודרניות.
- סקסטודסימו הוא בערך 11.5 על 17 ס"מ, בערך בגודל של כריכות נייר רכות מסחריות.
קונטרס (בלועזית: quire) הוא סדרה של 24 גליונות נייר.
גיזום (בלועזית: trimming) מאפשר לדפדף בספר המורכב מגליונות מקופלים. לגיליון המקופל לשניים יש קפלים בצדדים. יש צורך לגזום את הצדדים, לא כולל את הצד של גב הספר, לפני שיהיה אפשר לדפדף בו. לספרים שלא נגזמו כראוי נקראים ספרים שאינם גזומים (בלועזית: uncut) והם יכולים להיות בעלי עניין לאספני ספרים.
סימנייה: רצועת בד צרה המחוברת לכריכה, ומאפשרת לקורא לסמן את המקום שבו הפסיק את קריאת הספר, כדי שיוכל להמשיך משם בקלות את קריאתו.