יוקו אונו
 | |
| לידה |
18 בפברואר 1933 (בת 91) טוקיו, יפן  |
|---|---|
| שם לידה |
小野 洋子 |
| לאום |
אמריקני-יפני, יפנים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת גקושואין |
| תקופת הפעילות | מ-1961 |
| זרם באמנות |
פלוקסוס |
| הושפעה על ידי |
אלן קפרו |
| יצירות ידועות |
Wish Tree for Washington, DC, SKY |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Kyoko Ono Cox, John Lennon III, John Ono Lennon, שון לנון |
|
www | |
  | |
יוֹקוֹ אוֹנוֹ (באנגלית: Yoko Ono; ביפנית: 小野 洋子; נולדה ב-18 בפברואר 1933) היא אמנית מולטימדיה, מוזיקאית ופעילת שלום יפנית-אמריקאית, שנודעה גם כאשתו השנייה של ג'ון לנון, מלהקת הביטלס. זוכת פרס אריה הזהב על מפעל חיים לשנת 2009.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אונו נולדה ב-1933. אביה עבר לסן פרנסיסקו שבועיים לפני לידתה, ב-1937 חזר ליפן, ואונו למדה בבית ספר בטוקיו. ב-1940 עברה המשפחה לניו יורק, שם עבד אביה. ב-1941 עבר אביה להאנוי והמשפחה חזרה ליפן. היא סיימה את לימודיה ב-1951 והייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת פירס, אך לאחר שני סמסטרים עזבה את האוניברסיטה.
לאחר מלחמת העולם השנייה היגרה משפחתה של אונו לניו יורק. ב-1956 נישאה אונו למלחין טושי איצ'יאנאגי. הם התגרשו ב-1962, לאחר שחיו בנפרד כמה שנים. ב-28 בנובמבר אותה שנה נישאה אונו לאנטוני קוקס. ב-1 במרץ 1963 הם התגרשו, ב-6 ביוני נישאו מחדש, וב-2 בפברואר 1969 התגרשו פעם נוספת. בתם קיוקו קאן קוקס נולדה ב-8 באוגוסט 1963. אונו השאירה את קיוקו עם קוקס, ועזבה אותה למען לנון. אונו וקיוקו התאחדו שוב ב-1994.
אונו פגשה לראשונה את ג'ון לנון כאשר הוא ביקר באחת התערוכות שלה בלונדון, ב-9 בנובמבר 1966. הם התחילו בקשר רומנטי שנתיים מאוחר יותר, דבר שהביא לגירושיו של לנון מאשתו הראשונה, סינתיה. לנון כתב לאונו שירים רבים, המדברים על אהבתו אליה. הידועים שבהם: "Woman", "Love", ו-"Oh, My Love". באוקטובר 1968 נעצרו בני הזוג לאחר שנתפסה ברשותם מריחואנה. הם שיתפו פעולה באלבומים רבים. הראשון בהם היה ב-1968, כאשר לנון היה עוד בביטלס, עם האלבום הניסיוני "Unfinished Music No.1: Two Virgins". ב-1969 יצא אלבום הבכורה שלהם "Live Peace in Toronto 1969". הם התחתנו ב-20 במרץ 1969, בגיברלטר.
ב-1970 הוציאה אונו את אלבום הסולו הראשון שלה, "Yoko Ono/Plastic Ono Band". לאחר התפרקות הביטלס חיו אונו ולנון בלונדון ואז בניו יורק. ב-1973 עברו אונו ולנון לגור בנפרד, אונו פיתחה את הקריירה שלה בניו יורק, ולנון עבר ללוס אנג'לס עם העוזרת האישית שלו, מאי פאנג. ב-1975 הם השלימו, וב-9 באוקטובר אותה שנה, ביום הולדתו ה-35 של לנון, נולד בנם שון. לאחר לידת שון עברה המשפחה לגור בבניין הדקוטה שבאפר וסט סייד של מנהטן. לנון פרש מהמוזיקה ונרצח בדצמבר 1980. אונו לא נישאה שוב לאחר הירצחו של לנון ומתגוררת בניו יורק, בבניין בו התגוררה עם לנון ואשר בפתחו הוא נרצח.
מאז שנות ה-60 ועד היום אונו היא פעילה למען השלום. ב-2004 הוציאה אונו מחדש את שירה "Everyman... Everywoman..." כדי לתמוך בנישואים חד-מיניים.
יוקו אונו והביטלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוקו אונו מפורסמת גם כאחת הסיבות המרכזיות להתפרקות הביטלס. יש האומרים שהיא תרמה לסכסוכים בין חברי הלהקה כאשר הגיעה להקלטות וחזרות הלהקה, ותמכה בבעלה – לנון – בכל הוויכוחים שבינו לבין חברי הלהקה, ואף הגבירה את הקרע בין שני היוצרים החשובים בלהקה – פול מקרטני ובעלה – ג'ון לנון. מזה שנים נמצאת אונו בסכסוך עם פול מקרטני על זכויות כתיבת השירים של הביטלס.[דרוש מקור]
בסקר שנערך ב-2009 בידי BBC הסתבר ש-73.2% ממעריצי הלהקה שונאים את יוקו אונו וסוברים שהיא הסיבה לפירוקה, ל-17.8% אין דעה בנושא ו-10% אוהבים אותה.
עבודת האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת דרכה כאמנית בשנות השישים, הייתה אונו חברהב תנועת הפלוקסוס יחד עם ג'ון קייג' ומרסל דושאן. בשנת 1964 יצרה אונו את אחת מעבודותיה האיקוניות cut piece, עבודת מיצג פמיניסטית. בעבודה זו אונו על במה ולפניה מונח זוג מספריים. הקהל מוזמן לעלות על הבמה ולגזור חתיכות מהבגד שלה. עבודה זו הוצגה לראשונה בקרנגי הול בניו יורק ומאז הוצגה שוב פעמים רבות. בין השנים 1964 ל-1972 אונו יצרה קולנוע אקספרימנטלי. היא יצרה 16 סרטים, ביניהם העבודה fly בה מתועד מקרוב זבוב המטייל על גופה הערום. לעבודות אלה היא יצרה גם את הפסקול המוזיקלי. בשנת 1981 יצירה לראשונה, אונו, את המיצב ההשתתפותי עץ המשאלות בו ניכסה עץ שגדל באתר התצוגה והזמינה את הקהל לכתוב משאלות על פתקים ולתלות אותם על העץ. מיצב עץ המשאלות הוא עבודה מתמשכת שהוצגה במקומות רבים בעולם משנות השמונים ועד היום. כאשר נסגרת תערוכת עץ המשאלות באתר מסוים, אונו שולחת את פתקי המשאלות למגדל Imagine peace באיסלנד שם נשמרות מילוני משאלות מרחבי העולם.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה](המסומנים ב-* הם יחד עם ג'ון לנון)
- Unfinished Music No.1: Two Virgins *
- Unfinished Music No.2: Life with the Lions *
- Wedding Album *
- Live Peace in Toronto 1969 *
- Yoko Ono/Plastic Ono Band
- Fly
- Some Time in New York City *
- Approximately Infinite Universe
- Feeling the Space
- A Story
- Double Fantasy *
- Season of Glass
- (It's Alright (I See Rainbows
- Milk and Honey *
- Starpeace
- New York Rock
- Rising (עם הלהקה IMA)
- Blueprint for a Sunrise
- Between My Head and the Sky (עם Plastic Ono Band)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוקו אונו (באנגלית)
יוקו אונו, ברשת החברתית פייסבוק
יוקו אונו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
יוקו אונו, ברשת החברתית אינסטגרם
יוקו אונו, סרטונים בערוץ היוטיוב
יוקו אונו, באתר פליקר
יוקו אונו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יוקו אונו, באתר AllMovie (באנגלית)
יוקו אונו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- יוקו אונו, באתר Metacritic (באנגלית)
יוקו אונו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יוקו אונו, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
יוקו אונו, באתר ספוטיפיי
יוקו אונו, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
יוקו אונו, באתר Last.fm (באנגלית)- יוקו אונו, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
יוקו אונו, באתר AllMusic (באנגלית)
יוקו אונו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוקו אונו, באתר דיזר
יוקו אונו, באתר Yandex.Music (ברוסית)
יוקו אונו, באתר Discogs (באנגלית)
יוקו אונו, באתר Songkick (באנגלית)- יוקו אונו, באתר Genius
- יוקו אונו, באתר SecondHandSongs
- יוקו אונו, באתר DNCI
יוקו אונו, באתר בנדקמפ
יוקו אונו, באתר בילבורד (באנגלית)
יוקו אונו, באתר טיידל (באנגלית)
יוקו אונו, באתר אמזון מיוזיק- מירנדה סויר, אובזרבר, ברוכים הבאים לקריית (יוקו) אונו, באתר nrg, 3 בינואר 2009
- מרית בן ישראל, בגדי הכעס והאהבה – על cut piece של יוקו אונו
- שרלוט היגינס, הגרדיאן, יוקו אונו מגיחה מהצללים, באתר הארץ, 15 ביוני 2012
- קייט קלאוויי, האובזרבר, עדיין משוגעת אחרי כל השנים: יוקו אונו בריאיון לא שגרתי, באתר nrg, 27 ביוני 2012
- ג'ייקוב ברנסטין, הניו יורק טיימס, העולם מסתנכרן עם יוקו אונו, באתר הארץ, 3 בדצמבר 2012
ג'ונתן ג'ונס, הגרדיאן, התערוכה של יוקו אונו מוכיחה: ג'ון לנון צדק, באתר הארץ, 24 במרץ 2014- יוקו אונו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בן שלו, בשיריה של יוקו אונו יש אמת ויופי, ולמרבה הצער גם רלוונטיות נצחית, באתר הארץ, 13 במרץ 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רותי דירקטור, יוקו אונו תקבל את פרס אריה הזהב, באתר nrg, 4 במרץ 2009