טוטו וולף
טורגר כריסטיאן "טוטו" וולף (בגרמנית: Torger Christian "Toto" Wolff; נולד ב-12 בינואר 1972 בווינה) הוא נהג מרוצים לשעבר מאוסטריה, וכיום משקיע המשמש מנכ"ל ובעלים שותף[1] של קבוצת מרצדס AMG המתחרה בסבב הפורמולה 1, וכראש חטיבת המרוצים של מותג מרצדס-בנץ.
במהלך קריירת המרוצים שלו כנהג זכה וולף בשנת 1994 בניצחון קטגוריה במרוץ 24 השעות של נורבורגרינג, והתחרה באליפות העולם למכוניות GT של ה-FIA.
מרוצי מכוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף החל את קריירת המרוצים שלו בשנת 1992 כאשר השתתף באליפות פורמולה פורד האוסטרית. בשנים 1994–1993 התחרה במקביל גם באליפות הפורמולה פורד הגרמנית וזכה למספר ניצחונות ולמקומות בפודיום[2].
בשנת 1994 התחרה במרוץ 24 השעות של נורבורגרינג וזכה בניצחון קטגוריית ה-2,500 סמ"ק במכונית הב.מ.וו M3, ובשנת 2001 סיים במקום השני בדירוג הכללי בסדרת המרוצים למכוניות טורינג של ה-FIA. בשנת 2002 החל להשתתף באליפות העולם למכוניות GT של ה-FIA וסיים את העונה יחד עם הנהג השותף פיליפ פטר במקום השישי בטבלה לאחר שהצמד ניצח במרוץ אחד בגרמניה. בשנת 2003 החל להתחרות באליפות איטליה למכוניות GT, ניצח במרוץ שנערך במונצה, וסיים במקום השני במרוצים שנערכו במסלולים בוללונגה, אימולה ובאוסטריה. בשנת 2004 סיים במקום השלישי במרוץ 1000 המיילים של אינטרלאגוס. בשנת 2006 סיים במקום השני באליפות אוסטריה בראלי, וניצח במרוץ 24 השעות של דובאי.
בשנת 2009 רשם טוטו וולף את שיא ההקפה המהירה ביותר בכל הזמנים למכונית עם מנוע אטמוספירי ללא מגדש טורבו במקטע הנורדשלייפה בנורבורגרינג, לאחר שהקיף את המסלול ב-7:03 דקות במכונית פורשה 911 RSR[3]. ניסיון לשבור את השיא הלא רשמי של המסלול שעמד על 6:58 דקות, שיא שנקבע על ידי ניקי לאודה, הסתיים בתאונה במהירות 268 קמ"ש[4].
פורמולה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]וולף הצטרף למועצת המנהלים של קבוצת ויליאמס F1 בשנת 2009 לאחר שרכש 15 אחוזים ממניות השליטה בקבוצה[5]. בשנת 2012 מונה למנכ"ל קבוצת ויליאמס.
בינואר 2013 עזב וולף את קבוצת ויליאמס והצטרף לקבוצת מרצדס AMG[6] בתפקיד מנכ"ל הקבוצה ומקביל להצטרפותו רכש כ-30 אחוזים ממניות השליטה בקבוצה. בסוף עונת 2013 קודם לראש חטיבת המרוצים של מרצדס-בנץ ובאחריותו כל פעילויות הספורט המוטורי של המותג. מאז הגיע בשנת 2013 החל באופן בולט שדרוגה המהיר של הקבוצה ובסוף עונת 2014 זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. לטוטו וולף תפקיד מפתח במרצדס-בנץ ורבות מן ההצלחות של הקבוצה בשנים האחרונות מיוחסות לו ולכישורי ניהולו[7][8]. בשנת 2014 מכר 10 אחוזים ממניות קבוצת ויליאמס שברשותו ובשנת 2016 מכר את חמשת האחוזים הנותרים.
עסקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל למרוצי המכוניות החל טוטו וולף לעסוק בפיננסים ובשנת 1998 הקים את חברת ההשקעות מארצ'פיפטין (Marchfifteen) ובשנת 2004 הקים את חברת מארצ'סיקסטין (Marchsixteen). במקור שתי החברות התמקדו בתחומי האינטרנט והטכנולוגיה ובשנת 2003 התרחבו להשקעות בתחום התעשייה. נכון לנוב' 2024 בהתאם לפרסום בפורבס, הונו של וולף מוערך בכ- 1.6 מיליארד דולר ארה"ב.
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טוטו וולף נשוי לסוזי וולף, מנכ"לית קבוצת המרוצים ונטורי המתחרה באליפות הפורמולה אי. בעבר הייתה נהגת מרוצים אשר התחרתה שבע עונות באליפות גרמניה למכוניות תיור (DTM) ושימשה כנהגת פיתוח בקבוצת הפורמולה 1 של ויליאמס. לזוג יש ילד אחד משותף, בנוסף לטוטו יש שני ילדים מנישואים קודמים. המשפחה מתגוררת במונקו[9].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טוטו וולף, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- פרופיל באתר קבוצת מרצדס-AMG
- סרטון פרופיל, סרטון באתר יוטיוב
- אמיר ענבר, המנוע האמיתי של מרצדס, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ http://www.forbes.com/sites/chrissmith/2015/02/26/toto-wolff-sells-stake-in-williams-formula-one-team-to-american-investor/#571affaa515c
- ^ http://history.fiagt.com/driverinfo.php?drivername=Toto+Wolff
- ^ http://www.spiegel.de/auto/aktuell/grossbild-635476-1584430.html
- ^ The secret life of Toto Wolff, 3 July 2021
- ^ http://www.autosport.com/news/report.php/id/80242
- ^ http://www.bloomberg.com/Research/stocks/private/person.asp?personId=105900764&privcapId=5853925
- ^ http://www.dailymail.co.uk/sport/formulaone/article-3339193/Toto-Wolff-Mercedes-team-play-key-role-success-Lewis-Hamilton-Ron-Dennis-concerned-partying-three-time-world-champion.html
- ^ http://www.dailymail.co.uk/sport/formulaone/article-3374880/Mercedes-chief-Toto-Wolff-let-Lewis-Hamilton-Nico-Rosberg-fight-stop-F1-boring-not-split-team.html
- ^ ‘Paddock’s power couple? We’re too ordinary’, The New York Times, 28 August 2021