חשישיון

השטח בו שלטו החשישיון מסומן בלבן, בחלק העליון של המפה

חשישיון (בערבית: الحشاشون או الحشاشين או الحشيشية; החשישיים) היה מסדר של ניזארים (אחת הקבוצות של הפלג האסלאמי איסמאעיליה) בעיקר מפרס ומסוריה, שנוסד בשלהי המאה ה-11. המסדר הציב איום צבאי על שלטונה של השושלת הסלג'וקית בשטחי ממלכת פרס, באמצעות השתלטות על מבצרים רבים, בהנהגתו של חסן-י סבאח.

אנשיו נודעו באכזריותם ובמנהגם לחסל את אויביהם הפוליטיים והדתיים (בעיקר מוסלמים). התפרסמו בעולם בעיקר בשל המיתוסים שדבקו בהם.

אטימולוגיה

טעות נפוצה היא שמקור השם חשישיון מהמילה חשיש, כלומר מעשני חשיש, ככינוי גנאי שהוצמד לקבוצה על ידי מתנגדיה. השימוש המתועד הראשון בשם היה על ידי הח'ליפה הפאטמי העשירי "אל-אַאמִר" (ער'), במכתב משנת 1123 הוא כינה את הניזארים הסורים "החשישיה" (حشيشية). הכינוי חשישיה במקורות המוסלמים משמש ככינוי גנאי כללי, ללא קשר לחשיש. כינוי זה נפוץ בקרב היסטוריונים אנטי-איסמאעילים ולאחר מכן באירופה בעקבות חיכוכים צבאיים בין ניזארים וצלבנים, שמתעדיהם אימצו גם הם את הכינוי.

הקבוצה נתפסה באירופה של ימי הביניים כקבוצה רדיקלית של מתנקשים המאומנים לחיסול ממוקד של יריביהם. עם הזמן המקור נשכח והמילה Assassin הפכה באירופה לכינוי לרוצח מקצועי. הקישור לחשיש נעשה על ידי אירופאים בימי הביניים. גם האוריינטליסט הצרפתי סילבסטר דה סאסי הפיץ את הטענה כי מקור שמם מהמילה חשיש. הסופר אמין מעלוף טען, בהסתמך על טקסטים מהתקופה, כי חסן-י סבאח קרא לתלמידיו בכינוי דומה במשמעות של נאמנות לבסיס האמונה (כמו Grass root ?).

תולדות החשישיון

במהלך נפילתה של הממלכה הפאטמית חל פילוג באסמאעיליה. האסמעילים אשר חיו בפרס, תחת שלטון הסלג'וקים, תמכו בניזאר, בנו של הח'ליף הפאטמי אלמסתנצר (1036–1094). פורשים אלה נודעו בשם ניזארים. קבוצה של ניזארים התבצרו, בהנהגתו של חסן-י סבאח, במבצר ההררי אלמוּת, השוכן מדרום לים הכספי. החשישיון ניהלו ממבצר זה את מדיניותם, שלא בחלה בשיטות של רצח וטרור במתנגדיהם הפוליטיים והדתיים, ברחבי העולם האסלאמי כולו. השליחים שביצעו מעשים אלו נקראו "חשישיים".

טעות היסטורית נפוצה היא לשייך את החשישיון אל זרם ה"פידאיון", שמשמעותו "הפודים" (את נפשם בשליחות זו למען אללה), שדגלו בהתאבדות למען אללה ו-72 הבתולות.

חסן-י סבאח, מנהיג הקבוצה, אימץ את שיטת ההתנקשויות כחובה קדושה במלחמתו נגד הטורקים הסלג'וקים ואף נגד הח'ליפים הפאטמים המצריים, שבעצם היו אבותיו הרוחנים, אך היות שלדעתו סטו מן הדרך, ראה בהם כופרים שמצווה להורגם.

הארגון הסודי שהקים התפשט עד מהרה מערבה לעבר סוריה, תחילה לחלב שם הצליחו להשתלב בצמרת המשטר, אך מעשי הרצח שלהם ומדיניותם, עוררו את התנגדות ההמון. ולאחר מותו של רידואן שליטה של חלב (סוף 1113), נערך בהם טבח על ידי מתנגדיהם, ובראשם הקאדי של העיר אבו אל-פדל בן אל-ח'שאב. כתוצאה מכך, עבר מרכז הכובד של החשישיון לדמשק, שם על ידי קשרים עם ראשי הממשל, קיבלו לנחלה את מבצר הבניאס. אך גם בדמשק הם הצליחו לעורר את איבת ההמון, ובשנת 1129 נערך בהם טבח על ידי מושל העיר בורי. הנותרים נסו לבניאס, ומסרו אותה תמורת הבטחת חייהם לידי הצלבנים.

מסדר המתנקשים שהוקם בשנות השישים למאה ה-12 בכפר מסיאף שבסוריה, תחת חסותו של מנהיג המתנקשים ראשיד א-דין סינאן (Rashid ad-Din Sinan), היה תפנית חשובה מאוד בהיסטוריה של החשישיון. שם קיבל כל אחד מיורשיו את התואר הזקן מן ההר. בתקופתו, התנתק המסדר מתלותו במרכז במצודת אלמות והפך לעצמאי, עד מותו בשנת 1192.

בשנת 1256 הגיעו המונגולים בפיקודו של הולאגו חאן לפרס, ובמקום להטיל מצור על החשישיון, דבר שהיה גוזל מהם זמן רב ומשאבים מרובים, באו במשא ומתן עם מנהיג הכת רוכן א-דין ח'וסרו, ותמורת הבטחות להטבות אישיות קיבלו את כניעת רוב המבצרים (למעט שתי מצודות שנכנעו לאחר מצור). לאחר שהשיגו המונגולים את מבוקשם, התכחשו להבטחותיהם, לקחו את רוכן א-דין ח'וסרו אל המדבר, הכניסוהו לתוך שק ורמסו אותו בפרסות סוסיהם, וכך הקיץ הקץ על התנועה בפרס.

בסוריה, לאחר שני עשורים, כבש הסולטאן הממלוכי ביברס את מצודות החשישיון והרג רבים מחברי המסדר. בנותרים השתמש כשכירי חרב, כגון בניסיון הרצח של אדוארד הראשון מלך אנגליה במסע הצלב התשיעי.

מצודת מסיאף

בכפר מסיאף אפשר לראות בבירור את "מצודת מסיאף" ששימשה כמפקדה של מסדרי המתנקשים ברחבי העולם.

ראשי מסדר החשישיון

• חסן-י סבאח (1090–1124) – מייסד המסדר. הורה על רציחתו של ניזאם אל-מולכ, שהיה הרצח המפורסם הראשון שביצע המסדר.
• בורזוג אֻמיד (1124–1138) – כיהן בתחילה כמפקד מבצר לאמאסר. הרצח הבולט בתקופתו היה של הח'ליף העבאסי (המודח) אל-מסתרשד.
• מוחמד הראשון מאלמות (1138–1162) – בנו של בורזוג אמיד. בימיו נרצח הח'ליף א-ראשד.
• חסן השני מאלמות (1162–1166) – הכריז על 'תום עידן ההלכה', דהיינו ביטול המצוות והאיסורים באסלאם. נרצח.
• מוחמד השני מאלמות (1166–1210)
• חסן השלישי מאלמות (1210–1221) – הורעל.
• מוחמד השלישי מאלמות (1221–1255) – נרצח.
• רכן א-דין ח'וסרו (1255–1256) – נהרג על ידי המונגולים.

האגדות אודות החשישיון

אגדות רבות ומגוונות סופרו אודות החשישיון, אך מעולם לא נמצאו להן תימוכין בכתבים מוסלמיים. על פי המחקר המודרני מקור האגדות הוא בצלבנים ששהו בסוריה באותה תקופה וראו במעשיהם של החשישיון מעשי טירוף.

קיימת טענה היסטורית בהשפעת כתבי הנוסעים של בנימין מטודלה ומרקו פולו. נטבע הרושם שהחשישיון שיתפו פעולה עם הצלבנים נגד צבאו של צלאח א-דין. למעשה, החשישיון ניסו להתנקש בחייו של צלאח א-דין פעמיים.

טענה נוספת היא שמרקו פולו ודודו מפאו פולו (Maffeo Polo) היו חברים בחשישיון.

החשישיון בתרבות הפופולרית

• בשנת 1981 הוציא לאור סטיב ג'קסון משחק קלפים אסטרטגי בשם אילומינטי. במשחק, כל שחקן שולט באגודת סתרים אחרת. אחת מהן היא "חברת המתנקשים", אחד הכינויים לחשישיון.
• בשנת 1990 יצא ספרו של רוג'ר זילאזני ותומאס תומאס, "מסכתו של לוקי", שמתבסס במרבית עלילתו על מיתוסי החשישיון, ובו דמותו של חאסאן אלסבאח משמשת דמות ראשית.
• בשנת 2007 החלה את דרכה סדרת משחקי הווידאו "Assassin's Creed" העוסקת בעלילות מסדרי המתנקשים, בין המשימות העולות במשחק על השחקן להילחם בשלטון הטמפלרי המושחת, בחיילים הסרצינים, בצלבנים ובכלל זה בטמפלרים הנוצרים. על אף שעלילת המשחק מכילה מספר אירועים אמתיים ודמויות היסטוריות, היא בדיונית ברובה.
  • בשנת 2017 יצא הסרט "אמונת המתנקש" המבוסס על סדרת משחקי הווידאו המצליחה באותו שם, שעוסק בעלילות מסדר המתנקשים, הנלחמים בשלטון הטמפלרי.
• בשנת 2005 יצא ספרו של ג'ונתן סטראוד, "שער תלמי", בו בפרק הראשון מתנקשים חאשישניים מנסים להתנקש בחייו של תלמי, אדונו של ברטימאוס השד.
• בשנת 2010 עלה לאקרנים סרט בשם "נינג'ה אסאסין". עלילת הסרט מתרכזת סביב שבט של נינג'ות המנוהל ככת שחוטפת ילדים והם גדלים ומאומנים מינקות כדי להיות רוצחים שכירים חסרי רחמים. העלילה גם מוסיפה 'תיעוד' של השבטים שקדמו לשבט עוד בימי הביניים, ותועדו על ידי אבן בטוטה. לבסוף, השבט מוגר בהתקפה צבאית בסיוע היורופול.

לקריאה נוספת

• ברנרד לואיס, החשישים – כת קיצונית באסלאם, תרגם מאנגלית משה אילן; עריכה מדעית – מאיר מ’ בר אשר. ירושלים (הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס), תש"ס 2000.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חשישיון בוויקישיתוף

• יצחק רונן, החשאשינים: ראשוני המתאבדים בשם האסלאם, נתיב 107, נובמבר 2005
• אילון גלעד, הטעות ההיסטורית שגרמה לנו לפחד מהחשיש, באתר הארץ, 30 בינואר 2019
• מאמר על החשישיון (אורכב ב shezaf.net ) מאת צור שיזף
• היכונו לביאת האימאם!, גן עדן של רוצחים, באתר nrg‏, 17 באוגוסט 2006
• חשישים (כת איסמעיליים), דף שער בספרייה הלאומית
• חשישיון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)