לדלג לתוכן

חצבת

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצבת
Measles
rubeola
morbilli
פריחה על עורו של חולה חצבת
פריחה על עורו של חולה חצבת
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים חום, אנורקסיה, שלשול, כתמי קופליק, דלקת הלחמית, לימפדנופתיה, נזלת, פריחה מקולופפולרית, שיעול, Stimson's triad עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/966220 
DiseasesDB 7890
MeSH D008457
MedlinePlus 001569
סיווגים
ICD-10 B05
ICD-11 1F03 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חצבת (בלטינית: Morbilli) היא מחלה נפוצה הנגרמת על ידי נגיף מסוג מורביליווירוס התוקף את המערכת החיסונית. חצבת היא אחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם, גם כיום, עם הימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה. חצבת נחשבת למחלה הנגיפית המידבקת ביותר, כאשר בחשיפה אליה הסיכון להידבק הוא 90%[1].

דיווחים ראשונים על חצבת מתועדים עוד משנת 700 לספירה. ההסבר המדעי הראשון של המחלה והבחנתה מאבעבועות שחורות מיוחס לרופא הפרסי אל-ראזי (860–932), אשר פרסם את הספר "אבעבועות שחורות וחצבת". בשנת 1954 בודד ג'ון פרנקלין אנדרס את הנגיף המחולל את המחלה.

בשנת 1963 אושר לשימוש חיסון מורשה למניעת המחלה. יעילות החיסון אחרי מנה אחת היא 93%, ולאחר שתי מנות היעילות היא 97%[2].

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה העברית "חצבת" הוא במילה הערבית המציינת מחלה עם פריחה - חַצְבַּה[3].

השם Rubeola בלועזית נגזר מהמילה הלטינית rubeus, שפירושה "אדמדם". הצבע מציין את צבע הפריחה.

המחלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך המחלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה (הזמן בין ההידבקות במחלה ועד פרוץ הסימנים לה) נמשכת כ־7 עד 18 ימים, כאשר הזמן השכיח הוא 10–12 ימים[4][5]. לאחר תקופת הדגירה מופיעים חום לא גבוה וסימני הצטננות, כגון נזלת, דלקת הלחמית, כאבי גרון ואודם בעיניים. כן מופיעים כתמים ברירית הפה, בצד הפנימי של הלחי, הנקראים כתמי קופליק, על שם רופא ילדים אמריקני שתיאר אותם לראשונה[6]. כתמים אלו הם נקודה לבנה שיש מסביבה הילה אדומה[4]. לאחר 4–5 ימים מופיע חום גבוה ופריחה על העור, הטיפוסית למחלה: כתמים אדומים עם מרכז בהיר על העור וברירית הפה. הפריחה נמשכת כארבעה ימים, וכל אותה תקופה סובל החולה משיעול, מנזלת, מכאב ראש, מחום ומהרגשה כללית רעה. לאחר מכן הפריחה מחווירה ונעלמת.

בכ־30% מהחולים מופיעים סיבוכים[7]. סיבוכי החצבת הם דלקת ריאות ודלקת המוח, ולכן ממליצים על שכיבה במיטה וביקורת רפואית במשך כל תקופת המחלה. דלקת המוח מחצבת עלולה להוביל למוות או במקרים קלים יותר לחירשות, פיגור או פרכוסים. אחד מסיבוכי החצבת הוא דלקת טרשתית תת-חריפה של כלל המוח, המופיעה לעיתים שנים לאחר שהילד חלה בחצבת, שנגרמת על ידי נגיף מוטנטי של החצבת אשר נשאר חביוני במערכת העצבים. הנגיף גורם בהדרגה לפגיעה בלתי הפיכה במוח ולמוות. בעבר סיבוך זה נחשב לנדיר ביותר (1 למיליון) אולם מחקר שנעשה בקליפורניה ופורסם בשנת 2017 הראה שהשכיחות של הסיבוך בתינוקות שנדבקו עד גיל שנה הוא 1 ל-609 נדבקים, ובילדים שנדבקו עד גיל 5 הסיכון הוא 1 ל-1,367[8].

פגיעה במערכת החיסונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוך אפשרי של החצבת בחולים רבים הוא מחיקת הזיכרון החיסוני של החולה. תופעה זאת זוהתה כבר בסוף המאה ה-19, בקרב חולי שחפת שהיו בתקופת רמיסיה, ובעקבות הידבקות בחצבת שבו לסבול מתסמיני השחפת במלוא העוצמה. תופעה דומה זוהתה בקרב חולי עגבת. בכך חצבת הייתה המחלה הראשונה שנודעה כמוחקת את הזיכרון החיסוני. בקרב חולים במחלת כליות אוטואימונית נמצא שהמחלה נעלמה בעקבות הידבקות בחצבת, ועל כן היו רופאים שטיפלו במחלות כליות כאלו על ידי הדבקה בחצבת. עיקר הפגיעה של החצבת, שאחראי גם לחלק נכבד מאירועי המוות מחצבת נובעת מפגיעת החצבת בעמידות הריאות והמעיים שמביאות להידבקות בדלקת ריאות או בשלשול[9].

לממצאים מתחילת שנות האלפיים נמצאו גם תימוכין מאוחרים יותר. בשנת 2019 למשל, פורסם מחקר[10] הולנדי שבדק ילדים קטינים שלא חוסנו נגד חצבת חודשיים לפני שנדבקו במחלה וחודשיים לאחר מכן. הבדיקה הראתה כי לאחר שחלו בחצבת, הקטינים איבדו בין 11-70% מהנוגדנים השונים שהיו מצויים בגופם לפני המחלה. במחקר היו שתי קבוצות ביקורת נוספות של ילדים שנדבקו בחצבת אך חוסנו נגדה מבעוד מועד, ושל ילדים שלא חוסנו בחצבת וגם לא נדבקו בה.

הפגיעה בזיכרון החיסוני נובעת מדלקת מוגברת בתאים וברקמה של מערכת הלימפה[9].

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמותה מחצבת למיליון איש ב-2012
  0
  1–8
  9–26
  27–38
  39–73
  74–850
אחוז האוכלוסייה המחוסנת לחצבת

בשנת 1980, לפני הכנסת החיסון נגד חצבת, המחלה הייתה אחראית לתמותה עולמית של 2.6 מיליון[11] אנשים בשנה. גם כיום מדובר בגורם משמעותי למות לילדים בעולם (1.3% מתמותת ילדים עד גיל חמש). על פי הערכת ארגון הבריאות העולמי בשנת 2010 מתו 139,300 אנשים מחצבת, רובם ילדים מתחת לגיל 5. בעקבות הכנסת החיסון ירדה התמותה העולמית מחצבת ב-74% בין השנים 2000 ל–2010.

בעקבות החיסון ההמוני נגד החצבת, המחלה הפכה לנפוצה הרבה פחות. עם זאת, ישנן התפרצויות של המחלה שמתרחשות בעיקר בשל שיעורי התחסנות נמוכים[12].

ירידה בכיסוי החיסוני עלולה להביא לחזרה של המחלה ולפגיעה בעיקר בלא-מחוסנים, בתינוקות, בקשישים ובבעלי מערכת חיסונית חלשה[13].

מקרים מדווחים[14][15][16][17][18][19]
אזור של ארגון הבריאות העולמי 1980 1990 2000 2005 2014
אזור אפריקה 1,240,993 481,204 520,102 316,224 71,574
אזור האמריקות 257,790 218,579 1,755 66 19,898
אזור המזרח התיכון 341,624 59,058 38,592 15,069 28,031
אזור אירופה 851,849 234,827 37,421 37,332 16,899
אזור דרום-מזרח אסיה 199,535 224,925 61,975 83,627 112,418
אזור המערב הפסיפי 1,319,640 155,490 176,493 128,016 213,366
כל העולם 4,211,431 1,374,083 836,338 580,287 462,186

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיעות חלוקות לגבי התקופה בה נוצרה החצבת. היו שטענו שמקורו של וירוס החצבת כבר בתקופה הפרהיסטורית. אולם, על פי הערכות סטטיסטיות, גודל האוכלוסייה הנדרשת כדי להחזיק את החצבת בחיים במצב בו מי שנדבק במחלה נהיה חסין כלפיה, עומד על לפחות 200,000-500,000 תושבים, כמות שהחלה להתקיים בין השנים 2500–3000 לפני הספירה[20]. יש הטוענים שהמחלה ללא ספק התקיימה כבר בתקופה זאת, בערים הגדולות של המזרח התיכון. בהתאם לכך מזהים מגפות שונות שתוארו בכתובים כמו זאת באתונה בשנת 4 לפני הספירה, כמגפות חצבת[21]. אחרים רואים את וירוס החצבת כמוטציה של וירוס דבר הבקר שנוצרה לאחר הספירה. על פי ניתוח לשוני, הוערך שהחצבת נודעה בין המאה ה-5 למאה ה-7. העובדה שקלאודיוס גלנוס, בן המאה ה-2, תיאר בדייקנות את האבעבועות השחורות ולא תיאר את החצבת, מהווה אינדיקציה לכך שהמחלה לא הייתה קיימת בתקופתו[20]. אצל אל-ראזי, שחי בסוף המאה ה-9, יש תיאור של מחלה הדומה לחצבת שהוא מציין כנבדלת מאבעבועות שחורות[21]. דיווחים על מגפות שככל הנראה היו חצבת קיימים מהמאות ה-11 וה-12. ניתוח של ההבדלים הגנטיים בין וירוס החצבת לבין וירוס דבר הבקר מצביעים על התפצלות, כלומר היווצרות החצבת, במאה ה-11 או ה-12[20].

במאה ה-16 החצבת עשתה שמות באוכלוסיות שונות ביבשת אמריקה, שנדבקו בבת-אחת במחלה. למשל, בקובה מתו מהמחלה כשני שלישים מהאוכלוסייה במגפה שפרצה בשנת 1529. במאה ה-17 אבחן תומאס סידנהאם את החצבת באופן מדויק והבדיל אותה מהאבעבועות השחורות ובהתאם לכך הייתה מאז הבדלה ברורה בין המחלות ברשומות הרפואיות שנאספו מאז[21].

בשנת 1846, בעקבות התפרצות של מגפת חצבת באיי פארו שהדביקה את הרוב הגדול אוכלוסיית האי, אך לא פגעה במבוגרים מעל גיל 65 שהיו בחיים בעת התפרצות ידועה קודמת של החצבת באי בשנת 1781, הסיק הרופא הדני פטר פאנום (אנ') שמי שנדבק במחלה נותר מחוסן לה לכל ימי חייו[22]. התרחבות האוכלוסיות בערים הביאו לירידה בגילאי החולים במחלה, כך שהמחלה עברה מלהיות מחלה של מבוגרים למחלה של ילדים[21].

ההבנה של דרכי ההידבקות במחלות מידבקות במחצית השנייה של המאה ה-19, ובעקבות זאת ההקפדה על הגיינה בחברה המערבית, הביאו לכך שהתפרצויות של חצבת הדביקו רק חלק קטן מהאוכלוסייה במחלה. עובדה זאת החזירה את המחלה לפגוע יותר במבוגרים. כמו כן, שיעור האוכלוסייה שהיה מחוסן למחלה ירד, דבר שסיכן תינוקות רכים שכבר לא נהנו בהכרח מהחיסון למחלה של אמותיהם שהועבר אליהם ביניקת חלב אם[23]. עם זאת, המחלה עדיין הייתה בעיה רצינית גם בחברות המערביות המפותחות. בארצות הברית למשל בעשור שלפני הפצת החיסון נדבקו במחלה מעל חצי מיליון בני אדם מדי שנה, מהם מתו בין 400–500 חולים, 48,000 אושפזו בבתי חולים וכ-1000 סבלו מנזק מוחי[24].

בשנת 1911 זוהתה מחלת החצבת כמחלה נגיפית, לאחר שנוזלי גוף שנשאו את המחלה הועברו דרך מסנן למניעת מעבר חיידקים ובכל זאת הדביקו קוף במחלה[21]. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשו ניסיונות לבודד את הגורם לחצבת כדי לפתח לה חיסון[25].

על פי נתוני המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן האמריקאים שעקבו אחר התפתחות המחלה לאורך השנים בקרב אזרחים אמריקאים, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 חלה ירידה בתמותה מהמחלה מאלפים בכל שנה למאות, הודות לשיפור באיכות החיים ובשירותי הרפואה שיכלו לספק מענה לתופעות הלוואי אליהן נחשפו החולים במסגרת המחלה. אלא שבמהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 (טרם הושק החיסון), חלה עצירה בירידה והיחס בין תמותה לתחלואה נשאר זהה, עקב היעדר טיפול מתאים לזיהום עצמו. היחס בין תחלואה לתמותה נשאר זהה גם בעשורים שלאחר מכן, והירידה בתמותה בעקבות כניסת החיסון לשימוש נבעה מכך שאנשים לא נדבקו במחלה[26].

חיסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילד חולה בחצבת.

בשנת 1960 הודיעו חוקרים מהרווארד בראשות ג'ון פרנקלין אנדרס על פיתוח חיסון לחצבת[27]. בתחילת 1961 הוחל בניסוי רחב היקף בחיסון בסטטן איילנד ובניגריה[28]. החיסון נמצא כיעיל, אך בשנת 1961 טרם היה ברור לכמה זמן הוא תקף[29]. באפריל 1962 אומץ החיסון לשימוש נרחב בארצות הברית[30].

פיתוח החיסון לא עבר באופן חלק בכל העולם. בשנת 1962 דווח שבאירופה נעשה ניסוי בחיסון שהתברר ככושל ובמקום לחסן הוא הדביק במחלה[31]. בשנת 1969 הוסרו מהמדפים באנגליה חיסונים של אחת החברות בגלל חשש שהחיסון גרם לדלקת קרום המוח במספר ילדים שחוסנו[32].

לצד זאת, החל מאז שהופץ באופן מלא בסוף שנות ה-60, ההצלחה של החיסון בהורדת התחלואה ומקרי המוות הייתה מידית. לאחר הפצת החיסון בארצות הברית, ירד מספר מקרי המוות ממאות בכל שנה לעשרות ובהמשך לבודדים, בעוד שמקרי התחלואה צנחו ממאות אלפים בשנות ה-50 לאלפים בתחילת שנות ה-80[33]. השקת החיסון השני הובילה אף היא לירידה חדה.

על פי הערכות שבוצעו בדיעבד נראה שהחיסון הפחית את תמותת הילדים באופן כללי, ולא רק מחצבת. מכיוון שאחד התסמינים של חצבת היא ירידה בזיכרון החיסוני, מניעת המחלה מנעה גם את ההידבקות במחלות קטלניות אחרות, ועל פי הערכות שבוצעו באזורים מסוימים באפריקה, תמותת הילדים הכללית לאחר החיסון ירדה בכ-30%, על אף שרק כ-4% מהירידה בתמותה שויכה ישירות למניעת החצבת עצמה[34][35].

במהלך שנות ה-2000 פעל ארגון הבריאות העולמי להפצת החיסון ביתר מדינות העולם שרבות מהן סובלות מאיכות נמוכה של תברואה ושירות רפואי. מאז חלה ירידה של 84% ממקרי המוות מחצבת בשנה: מ-550,100 בשנת 2000, ל-89,780 בשנת 2016 כאשר עיקר מקרי המוות הנותרים הם במדינות אסיה ואפריקה הסובלות במיוחד משירותי רפואה לקויים. הארגון כיום פועל למגר את המחלה ב-5 מתוך 6 האזורים בעולם עד לשנת 2020[36].

טיפול בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להשקת החיסון לא היה טיפול באופן ישיר לזיהום עצמו, אלא הטיפול היה בדרכים עקיפות בלבד.

בשנת 1950 הומלץ בעיתון[5]:

"את [החולה] יש לבודד. יש לשמור עליו לבל יצטנן, ובמיוחד להימנע מרוח פרצים, אם כי אין — כמובן — למנוע את אוורור החדר. אין זה כלל נחוץ ... להאפיל את החדר, ... נכון יהיה רק למנוע אור חזק מאוד מעיני הילד המודלקות. כשהעיניים נוטות להסגר בגלל המוגלה יש לרוחצן במי בוריק... האוכל יהיה קל ונוזל בייחוד מוטב להרבות במיצי פירות. על העור כדאי לפזר אבקת טלק נקייה."

בשנת 1959, עדיין בטרם השקת החיסון, תואר הטיפול בחצבת כך[4]:

"מנוחה במיטה, תזונה קלה, תרופות להקלת השיעול ולשיכוך כאב־ראש (בזמן עליית החום). ולעיתים — ... מתן סמי סולפא או אנטיביוטיקה.

...מניעת המחלה דרושה רק לגבי תינוקות קטנים או ילדים תשושים. לשם כך יש בידנו אמצעי בדוק והוא — זריקות של גלובולין־גאמא... כשמדובר בילדים מעל לגיל שנה וחצי־שנתיים, בריאים, מוטב לתת להם לעבור את המחלה ולא לחסנם כנ"ל באופן מלאכותי, שכן החיסון המלאכותי בעזרת גלובולין־גאמא מחזיק מעמד רק שבועות אחדים, בעוד שהחיסון הטבעי (על ידי המחלה) מחזיק מעמד לאורך כל החיים."

החצבת בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסון נגד חצבת, ניתן בישראל החל מינואר 1967. בשלב הראשון, החיסון (שנקרא באותן ימים "שוורץ") ניתן לפעוטות בגילאי 9 חודשים ועד גיל שנתיים[37].

בישראל מקבלים ילדים את החיסון נגד חצבת בשני חלקים: חיסון אחד בגיל שנה, ופעם נוספת בכיתה א' או ב'. החיסון הוא חלק מחיסון MMRV, המכיל תרכיבים נגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח.

לילידי 1978 ואילך ניתנות שתי מנות חיסון לחצבת, כשעל פי תוכנית החיסונים הנהוגה כיום החיסון ניתן בגיל שנה ולילדי בית ספר[38].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-60

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 נחשבה החצבת למחלה נפוצה שכל ילד יידבק בה במהלך הילדות ובעקבות זאת הוא יהיה מחוסן נגדה במהלך כל חייו[39]. בשנת 1953 הוחל ביפו בייצור תרופה לחיסון זמני נגד מחלות ילדים, כולל חצבת, בהתבסס על גאמא-גלובולין[40][דרושה הבהרה]. התרופה סיפקה חיסון זמני למשך כחודשיים[41].

מידי כמה שנים פקדה מגפת חצבת את ישראל, כאשר בגר דור חדש של ילדים שטרם נחשפו למחלה. גל כזה הגיע בסוף 1954[42] ושוב בשנת 1959[4]. גל נוסף של המחלה הגיע בתחילת שנת 1964. גל זה נודע במיוחד במקרי תמותה רבים בכפרים דרוזיים מבודדים בגליל ובמיוחד בכיסרא[43]. על פי הודעה של משרד הבריאות בתחילת 1964, היו בישראל כ-40 מקרי מוות מסיבוכי חצבת בכל שנת שיא של המחלה, כאשר "שנת שיא" חוזרת כל שנתיים-שלוש[44].

הכנסת החיסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1962 החל משרד הבריאות בניסיונות בחיסון נגד חצבת[45], אך בשנים 1963–1964 קבע משרד הבריאות שטרם בשלו התנאים לחיסון כללי נגד חצבת, ויש לחסן ילדים רק ביישובי עולים. לטענת משרד הבריאות, המחלה בישראל אינה כה קשה כמו בארצות נחשלות בהן אין טיפול מספק במחלה[46][44]. עם זאת, במרכז רפואי קפלן התקיים ניסוי רפואי בחיסון במסגרת ניסוי עולמי להדברת המחלה[47]. בסוף 1965 נכנס החיסון לשיווק המוני בבתי המרקחת והומלץ לחסן את כל הילדים, זאת לאחר הצלחתו המוכחת במדינות המערב כאשר כבר בשנה זאת נרשמה ירידה חדה בתחלואה והתמותה בקרב אזרחים במדינות הללו[48].

בתחילת 1967 הוחל בחיסון חינם של ילדים בגילאי תשעה חודשים עד שנתיים. הורים שרצו לחסן ילדים יותר מבוגרים יכלו לרכוש את מנת החיסון באופן פרטי[49][50]. בעקבות הכנסת החיסון, בשנים 1971–1973 לא היה אף מקרה מוות מחצבת בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. עם זאת, המחלה המשיכה להתקיים בקרב אוכלוסיות שלא חוסנו ובקרב חלק קטן מהמחוסנים, שכן יעילות החיסון אז נאמדה ב-98%[51]. בשנת 1975 התפרצה בישראל מגפת חצבת בקרב ילדים מעל גיל 9 ועד מבוגרים צעירים שלא חוסנו בילדותם[52]. בשנת 1984 עברו למתן החיסון נגד חצבת בחיסון כפול שכלל גם מנת חיסון נגד חזרת[53].

בתחילת 1990 פרצה מגפת חצבת בקרב קהילת העבריים מדימונה שגרמה למוות של ילדה מסיבוכי המחלה, לראשונה מאז הכנסת החיסון הרחב נגד חצבת לישראל[54]. באותה שנה הוחלט על חיסון כל הילדים בכיתה א' בבתי ספר ציבוריים, דבר שיאפשר להגיע לאחוז חיסון גבוה בהרבה מאצל תינוקות, מכיוון שלא כל ההורים הגיעו לחסן את התינוקות שלהם[55].

במאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מודעות בשכונת מאה שערים, עם מכתב מטעם העדה החרדית קוראות לציבור להתחסן נגד חצבת. אוקטובר 2018

בשנים 2007–2008 חלה עלייה חדה במספר מקרי החצבת בישראל לעומת השנים שקדמו להן. לפי נתוני משרד הבריאות, בין 1 באוגוסט 2007 ל-18 במרץ 2008 התגלו 902 מקרים, מתוכם 746 באזור ירושלים (לעומת 115 מקרים באזור ירושלים בכל שנת 2006). במשרד הבריאות ציינו שפלגים מסוימים בציבור החרדי מסרבים מסיבות אידאולוגיות להתחסן בפני המחלה[56][57][58] .

בשנת 2015 התגלו מספר מקרים של חצבת באזור מרכז הארץ. משרד הבריאות איתר מעל 1,000 איש אשר נחשפו למחלה וכ-680 חוסנו[59]. אחוז המתחסנים לחצבת בישראל ב-2017 עמד על 97%.[60]

ב-2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התפרצות החצבת בישראל (2018)

ב-2018 אירעה התפרצות חריגה של מחלת החצבת בישראל[61], כ-3,500 בני אדם אובחנו כחולים במחלה בעיקר בירושלים, בית שמש, צפת, בני ברק וביתר עילית. דווחו 35 מקרים של דלקת ריאות ו-2 מקרים של דלקת המוח[62]. פעוטה משכונת מאה שערים בירושלים ממשפחה המשויכת לפלג נטורי קרתא מתה כתוצאה מכך, מקרה מוות ראשון בישראל לאחר כ-15 שנה[63]. בדצמבר 2018 נפטרה קשישה בת 82 שסבלה ממחלה המטולוגית קשה לאחר שנדבקה במקביל בחצבת[64]. באוגוסט 2019 נפטרה דיילת בת 43 לאחר שנדבקה בחצבת במהלך טיסה ומצבה הידרדר במשך מספר חודשים[65]. למעלה מ-30,000 חוסנו.

בשנים 2018–2019 הייתה ישראל במקום השביעי בעולם בשיעור התחלואה בחצבת.[60]

באוקטובר 2023 זוהו מספר מקרים של חצבת בהתפרצות שהחלה בגן בתל אביב. בהתפרצות חלו סה"כ 10 בני אדם – כולם קל, לפני שההתפרצות דעכה.[66]

חצבת והריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה בהריון החולה בחצבת עלולה להעביר את המחלה לעובר, מה שעלול לגרום לו נזק ואף להיות קטלני עבורו. חצבת בהריון עלולה לגרום להפלה, ללידה מוקדמת או ללידת תינוק במשקל נמוך[67].

עם זאת, אין לתת את החיסון נגד חצבת במהלך ההריון - כך שיש לדאוג שאישה המעוניינת להיכנס להיריון תהיה כבר מחוסנת[68][69].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצבת בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דניאל זרחין, אני זוכר משמע אני מחוסן, באתר מדע גדול, בקטנה, ‏13 בנובמבר 2019
  2. ^ Measles | Vaccination | CDC, www.cdc.gov, ‏2018-02-05 (באנגלית)
  3. ^ חצבת - מחלתם של הלא-מחוסנים- ד"ר דרור בר-ניר, "גליליאו" גיליון 115, עמ' 72–75, ספטמבר 2007
  4. ^ 1 2 3 4 ד"ר ש. בן דוב, מול מגפת החצבת, הַבֹּקֶר, 19 במרץ 1959
  5. ^ 1 2 ד"ר ש. בן דוב, בשיא מגפת החצבת, הַבֹּקֶר, 28 בפברואר 1950
  6. ^ ד"ר דרור בר-ניר, החצבת - מחלה עתיקה שחוזרת ובגדול, פורסם ב"The Pharma" גיליון 6, עמ' 42–45, יולי 2008.; באתר "The Medical", ‏2008
  7. ^ אודות חצבת, באתר מדעת
  8. ^ Kristen A. Wendorf, Kathleen Winter, Jennifer Zipprich, Rob Schechter, Subacute Sclerosing Panencephalitis: The Devastating Measles Complication That Might Be More Common Than Previously Estimated, Clinical Infectious Diseases: An Official Publication of the Infectious Diseases Society of America 65, 2017-07-15, עמ' 226–232 doi: 10.1093/cid/cix302
  9. ^ 1 2 Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, pages 142-143
  10. ^ Michaek J. Mina, Tomasz Kula, Yumei Leng, et al, Measles virus infection diminishes preexisting antibodies that offer protection from other pathogens, Science, Nov 2019
  11. ^ Measles, World Health Organization (באנגלית)
  12. ^ ד"ר קרן לנדסמן, "עוד זה הולך וזה בא" – גרסת המגפות – החצבת פורחת בגלל מתנגדי החיסונים
  13. ^ "מגפת חצבת ברומניה מתפשטת להונגריה ומאיימת להתפשט לשכנות נוספות - מדעת". מדעת. נבדק ב-2017-03-15.
  14. ^ WHO: Global summary on measles, 2006
  15. ^ Measles Surveillance Data after WHO, last updated 2014-3-6
  16. ^ Measles reported cases by WHO in 2014
  17. ^ Số người chết và mắc bệnh theo quốc gia, last update 2014-4-7 by WHO
  18. ^ "Measles—United States, 2005". Centers for Disease Control and Prevention. 22 בדצמבר 2006. נבדק ב-30 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Reported Measles Cases by WHO region 2014, 2015, as of 07 July 201, WHO
  20. ^ 1 2 3 Furuse Y, Suzuki A, Oshitani H. Origin of measles virus: divergence from rinderpest virus between the 11th and 12th centuries, Virology Journal. 2010;7:52. doi:10.1186/1743-422X-7-52
  21. ^ 1 2 3 4 5 Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, page 148
  22. ^ Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, pages 145-146
  23. ^ דוד מרגלית, מה חדש בשטח המחלות המדבקות?, הצופה, 4 בספטמבר 1960
  24. ^ "CDC Works 24/7". Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית אמריקאית). 2018-07-27. נבדק ב-2018-07-30.
  25. ^ חדשות מעולם בריאות הצבור, דואר היום, 19 בינואר 1936
  26. ^ "Yes, vaccines did save us from disease: a graphic analysis". The Logic of Science (באנגלית אמריקאית). 2015-07-05. נבדק ב-2018-07-30.
  27. ^ ד"ר דוד מרגלית, מה חדש בשטח המחלות המדבקות?, הצופה, 4 בספטמבר 1960
  28. ^ תרכיב חיסון נגד חצבת, הַבֹּקֶר, 16 בפברואר 1961
  29. ^ חומר חיסון נגד חצבת, הצופה, 22 בספטמבר 1961
  30. ^ תרכיב חדש נגד חצבת, דבר, 9 באפריל 1962
  31. ^ נסיונות לגילוי תרכיב חיסון מפני חצבת, מעריב, 8 במרץ 1962
  32. ^ חיסון נגד חצבת גרם לדלקת קרום המוח, הצופה, 20 במרץ 1969
  33. ^ MMR Vaccination | What You Should Know | Measles, Mumps, Rubella | CDC, www.cdc.gov, ‏2018-02-02 (באנגלית)
  34. ^ Konstantin Chumakov, Christine S. Benn, Peter Aaby, Shyamasundaran Kottilil, Robert Gallo, Can existing live vaccines prevent COVID-19?, Science, ‏12 Jun 2020
  35. ^ ד"ר מיכל שטיין, לא רק נגד מחלות: היתרונות הבלתי צפויים של החיסונים, באתר ynet, 24 ביולי 2019
  36. ^ Measles, World Health Organization (באנגלית)
  37. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1967
  38. ^ מחלת החצבת, באתר משרד הבריאות
  39. ^ שמירת הילד הבריא ממחלות מידבקות, דבר, 6 בינואר 1946
  40. ^ יוחל בייצור תרופת חיסון מפני מחלות ילדים שונות, חרות, 3 במרץ 1953
  41. ^ ש. פינס, גל של מחלת חצבת, דבר, 7 בדצמבר 1954
  42. ^ 3170 מקרי חצבת בדצמבר, דבר, 11 בינואר 1955
  43. ^ לא רק אלוהים שכח את כפר כיסרא, מעריב, 28 בינואר 1964
  44. ^ 1 2 מ. הבריאות: ממדי החצבת לא היו גבוהים מן הרגיל, הצופה, 2 במרץ 1964
  45. ^ תרכיב "סייבין" - לרבע מיליון ילדים, דבר, 23 בפברואר 1962
  46. ^ חיסון נגד חצבת?, מעריב, 9 בינואר 1963
  47. ^ יורחב בית החולים "קפלן", למרחב, 3 בספטמבר 1963
  48. ^ נ. חן, תרביב יעיל ובטוח נגד חצבת, מעריב, 31 בדצמבר 1965
  49. ^ חיסון נגד חצבת - בחינם, הצופה, 16 בפברואר 1967
  50. ^ חיסון - חינם נגד חצבת לתינוקות עד שנתיים, מעריב, 5 בינואר 1967
  51. ^ אפשר לגבור על החצבת, דבר, 20 באוגוסט 1974
  52. ^ העונה יותר מקרי חצבת, דבר, 9 באפריל 1975
    מגיפת החצבת מעוררת בעיות, דבר, 22 באפריל 1975
  53. ^ דליה מזורי, יוחל במתן חיסון משולב חצבת־חזרת, מעריב, 3 באפריל 1984
  54. ^ בת שנתיים מתה ממחלת חצבת, מעריב, 16 בפברואר 1990
  55. ^ דליה מזורי, מדיניות חדשה: כל תלמידי כיתות א' יחוסנו נגד חצבת, מעריב, 7 במאי 1990
  56. ^ "כל העיר", 21 במרץ 2008.
  57. ^ תמר רותם, אחרי סירוב של שנים: 180 מקרי חצבת שלחו את החרדים לקבל חיסון, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2007
  58. ^ ראו למשל בביטאון נטורי קרתא "משמרת היהדות" גיליון תרס"ח (נובמבר 2018) "בדרך כלל אין שום סכנה... ו"בוואקסין גופא" (בחיסון עצמו) יש חשש גדול לסכנה יותר מהחולי עצמו כנודע..."
  59. ^ מור שמעוני‏, סיבה לבהלה? הכל על התפרצות החצבת בישראל, באתר וואלה, 9 ביוני 2015
  60. ^ 1 2 טיפול מערכת הבריאות במחלות מתפרצות ומתחדשות, באתר www.mevaker.gov.il
  61. ^ מחלת החצבת, באתר משרד הבריאות.
  62. ^ נתונים אפידמולוגים לסוף 2018, באתר ויקיחיסון, ‏28.11.2018
  63. ^ פעוטה חרדית בת שנה וחצי נפטרה לאחר שנדבקה בחצבת, באתר לדעת, ‏1 בנובמבר 2018
  64. ^ מחלת החצבת: אשה בת 82 נפטרה לאחר שחלתה במחלה 20 בדצמבר 2018 באתר JDN
  65. ^ איתי בלומנטל ורענן בן צור, מתה רותם אמיתי, דיילת אל על בת 43 שנדבקה בחצבת, באתר ynet, 13 באוגוסט 2019
  66. ^ חצבת בישראל, באתר משרד הבריאות
  67. ^ חצבת - מידע רפואי מקיף על מחלת החצבת, באתר מכבי שירותי בריאות
  68. ^ "Guidelines for Vaccinating Pregnant Women - Measles, Mumps, Rubella (MMR)". Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית אמריקאית).
  69. ^ חצבת והריון באתר מכבי שרותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חצבת&oldid=38826576"