חמילניק
| |||
פסל בכניסה לעיר | |||
מדינה | אוקראינה | ||
---|---|---|---|
אובלסט | ויניצה | ||
ראש העיר | וסילי גרושקו | ||
תאריך ייסוד | 1362 | ||
שטח | 205 קמ"ר | ||
גובה | 285 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 26,916 (1 בינואר 2022) | ||
קואורדינטות | 49°33′00″N 27°58′00″E / 49.55°N 27.966666666667°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
https://rada.ekhmilnyk.gov.ua/uk | |||
חמילניק (אוקראינית: Хмільник) היא עיר במחוז ויניצה שבאוקראינה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של העיר מתייחס ל-1362, אז מלך ליטאי אלגירדאס לאחר קרב המים הכחולים השתלט על העיירה. חמילניק הפכה לשער הצפון-מזרחי לפודוליה, וזה גרם לתחילת תהליך ההתבצרות של העיר. ב-1434 העיר עברה לידיה של פולין, אז העיר הייתה בעצם מורכבת מטירה ובתי מגורים שנבנו סביבה.
ב-1448 חמילניק קיבלה זכויות מגדבורג.
מספר משפחות ספרדיות שהגיעו מן האימפריה העות'מאנית התיישבו בעיר, בו הקימו בית כנסת ספרדי.
ב-1672 העיר נכבשה על ידי טורקים ששלטו בה במשך 27 שנים, אז העיר חזרה לידיה של פולין. ב-1793 העיר עברה לידיה של האימפריה הרוסית לאחר חלוקת פולין.
יהודי חמילניק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת מלחמת העולם השנייה חיו בחמילניק 4,800 יהודים, כשני שלישים מכלל האוכלוסייה[1].
ב-17 ביולי 1941 העיר נכבשה על ידי הגרמנים, רק מעטים מן היהודים הצליחו להימלט לפנים ברית המועצות לפני הכיבוש. ב-12 באוגוסט 1941 נרצחו 367 יהודי העיר. בסתיו 1941 בעיר הוקם גטו ובו רוכזו יהודי חמילניק והסביבה.
ב-9 בינואר 1942 נרצחו 5,800 מתושבי הגטו, ב-16 בינואר 1942 נרצחו עוד 1,240 יהודים. ב-12 ביוני 1942 נרצחו על ידי שוטרים גרמנים וחיילים הונגרים 360 ילדים יהודים. ב-3 במרץ 1943 חוסל הגטו, 8 נשים ו-127 גברים הושארו בחיים והועברה למחנה עבודה בעיר, המחנה חוסל ב-26 ביוני 1943.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2008 בעיר היו 27,900 תושבים, ההרכב הלאומי היה:
לאום | אחוז מכלל אוכלוסייה | |
1 | אוקראינים | 95.3 |
2 | רוסים | 2.9 |
3 | פולנים | 1 |
4 | יהודים | 0.2 |
שפת האם של תושבי חמילניק ב-2001 היו:
שפת האם | אחוז | |
1 | אוקראינית | 97.12 |
2 | רוסית | 2.59 |
3 | בלארוסית | 0.08 |
4 | פולנית | 0.05 |
5 | יידיש | 0.04 |
6 | מולדובנית | 0.03 |
לפני מלחמת העולם השנייה רוב תושבי העיר היו יהודים. ב-1926 56 אחוזים מכלל תושבי העיר היו יהודים, ואילו 41 אחוזים היו אוקראינים. ב-1959 רק שני אחוזים מכלל אוכלוסייה היו יהודים ו-92 אחוזים היו אוקראינים.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של חמילניק
- חמלניק (Khmelnik), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- חמלניק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, חמלניק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1535–1537), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חמלניק (Khmelnik), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם.