חזקת מוות

חזקת מוות הוא הכרזה על מותו של אדם בהיעדר הוכחה ישירה למותו של האדם, כגון מציאת שרידים (למשל, גופה או שלד) המיוחסים לאותו אדם. הכרזה כזו נעשית בדרך כלל על ידי אדם לאחר שנעדר לתקופה ממושכת ובהיעדר ראיה כלשהי כי האדם עדיין בחיים - או לאחר תקופה קצרה יותר, אך כאשר הנסיבות סביב היעלמותו של אדם תומכות באופן מוחץ באמונה שהאדם מת (למשל, התרסקות מטוס). ההנחה נהית ודאית במידה והאדם לא אותר במשך תקופה שחורגת מתוחלת החיים הסבירה, כמו במקרים של אמיליה ארהארט וג'ק המרטש.

הצהרה על מותו של אדם מת דומה לצורות אחרות של "שיפוט מונע", כגון סעד הצהרתי. לתחומי שיפוט שונים יש אמות מידה משפטיות שונות לקבלת הצהרה כזו, ובאזורים מסוימים עשויה להיווצר חזקת מוות לאחר שאדם נעדר בנסיבות מסוימות ובפרק זמן מסוים.

ברוב תחומי השיפוט, כדי לקבל תעודת פטירה בהיעדר אישור של רופא כי אדם מזוהה נפטר, יש צורך לקבל צו בית משפט המורה למדינה להנפיק תעודת פטירה. עם זאת, בחלק מתחומי השיפוט יאפשרו להנפיק תעודות פטירה ללא צו בית משפט רק אם קיימות ראיות נסיבתיות שיובילו אדם סביר להאמין כי אדם נפטר במאזן ההסתברויות.

אם אין ראיות מספקות לכך שהאדם מת, הכרזה משפטית על מותו של אדם עשויה להימשך זמן רב יותר, שכן היעדרות פשוטה אינה מוכיחה בהכרח מוות. הדרישות להכרזת אדם כמת חוקי עשויות להשתנות בהתאם לפרטים רבים, כולל הפרטים הבאים:

• תחום השיפוט בו חי האדם לפני מותו
• תחום השיפוט שבו יש להניח שהאדם נפטר
• ההנחה של סיבת המוות (רצח, התאבדות, תאונה וכו')
• מאזן ההסתברויות

לרוב המדינות יש פרק זמן מוגדר (שבע שנים בתחומי שיפוט רבים במשפט המקובל) שלאחריו אדם נחשב מת אם אין ראיות הסותרות זאת. עם זאת, אם הנעדר הוא בעל עיזבון משמעותי, רשאי בית המשפט לעכב הנפקה של תעודת פטירה אם לא נעשה מאמץ ממשי לאתר את הנעדר. כמו כן, אם סבורים שהמוות התרחש במים בין-לאומיים או במקום ללא כוח משטרה ריכוזי ומהימן או ללא מערכת רישום וסטטיסטיקה חיונית, על הכרזה למותו של אדם עשויים לחול חוקים אחרים.