השטחים הפלסטיניים
השטחים הפלסטיניים (באנגלית: Palestinian territories), המכונים גם השטחים הפלסטיניים הכבושים (Occupied Palestinian territories או בקיצור, OPT), הוא ביטוי המשמש לעיתים קרובות בקהילה הבין-לאומית כדי לתאר את יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה, שלדעת רבים בקהילה זו נמצאים תחת כיבוש ישראלי[1][2]. מנגד, על פי ממשלת ישראל הם שטחים הנתונים במצב של תפיסה לוחמתית (פרט למזרח ירושלים שסופחה לישראל והממשלה רואה בה שטח ישראלי לכל דבר). הגדרה זו מקובלת גם על בג"ץ ויש לה תימוכין במשפט הבינלאומי הפומבי[דרוש מקור].
המונח "השטחים הפלסטינים הכבושים" שימש את האומות המאוחדות וארגונים בינלאומיים אחרים בין השנים 1998–2013 כדי להתייחס לשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית. בדצמבר 2012 החליפה מזכירות האו"ם (אנ') מונח זה במונח מדינת פלסטין[1]. ארגון התקינה הבין-לאומי (ISO) אימץ את שינוי השם בשנת 2013[3]. נכון לינואר 2017, מועצת הביטחון של האו"ם ממשיכה להתייחס ל"מדינת פלסטין" כישות לא סוברנית[4]; הדבר מונע את קבלתה של "מדינת פלסטין" כחברה בעצרת הכללית של האו"ם.
בחוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים מיולי 2024 נקבע כי נוכחותה המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים אינה חוקית, ועל ישראל לסיים את נוכחותה בשטחים אלה בהקדם האפשרי[5].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 באפריל 1920 אימצה ועידת סן רמו את הצהרת בלפור והחליטה כי שטחי ארץ ישראל יימסרו למנדט בריטי. ב-10 באוגוסט 1920 נחתם הסכם סוור בו אושר כי שטחי ארץ ישראל יהיו בעתיד למדינה עצמאית. ב-24 ביולי 1922 קיבלה מועצת חבר הלאומים את נוסח כתב המנדט, שהפך למסמך בינלאומי מחייב. עבר הירדן המזרחי הופרד מהמנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י) ויועד לאמירות עבר הירדן. ארץ ישראל המערבית בין נהר הירדן לים התיכון יועדה להקמת בית לאומי לעם היהודי והתיישבות יהודית צפופה. בשטח זה התגוררו יהודים וערבים, בדרך כלל ביישובים נפרדים, אך גם בערים מעורבות (חברון, ירושלים, חיפה, יפו, צפת ועוד).
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את תוכנית החלוקה, לחלוקת ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. המדינה הערבית המוצעת כללה בעיקר את השטחים המכונים "השטחים הפלסטיניים" ושטחים נוספים. למחרת החלטת האו"ם פתחו ערביי ארץ ישראל במהומות דמים כדי למנוע את יישומה[דרושה הבהרה]. במהלך מלחמת העצמאות, ביום האחרון של המנדט הבריטי, 14 במאי 1948, הכריזה מדינת ישראל על הקמתה, ומיד אחר כך פלשו לשטחי ארץ ישראל והמדינה היהודית הצבאות הסדירים של מדינות ערב. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע הקו הירוק כגבול זמני, עד שתושג הסכמה בין הצדדים על גבולות הקבע. מאז ועד למלחמת ששת הימים היו שטחי המדינה הערבית - רצועת עזה בשליטת מצרים ויהודה ושומרון בשליטת ירדן, ריקים מיהודים. על שטחים נוספים שנועדו למדינה הערבית ואותם כבשה המדינה היהודית במהלך מלחמת העצמאות הוחל רטרואקטיבית במהלך המלחמה המשפט הישראלי[6] וכך הם היו לחלק ממדינת ישראל. על תקופה זו ראו בהרחבה בערכים הגדה המערבית תחת שלטון ירדן ורצועת עזה תחת שלטון מצרים.
במלחמת ששת הימים עברו השטחים, שהיו בשליטת ירדן ומצרים, לשליטת ישראל, וזו הקימה בהם יישובים יהודיים רבים - התנחלויות, מאחזים ושכונות מזרח ירושלים. מאז שהשטחים עברו לשליטת ישראל הם נמצאים בתפיסה לוחמתית, שבמסגרתה חוקק הממשל הצבאי חקיקה ביטחונית שעסקה בפעילותו ובפעילות רשויות ישראליות אחרות בשטחים אלה, וכן חקיקה אזרחית (על פי היתר שניתן למדינה הכובשת על פי אמנת האג לענייני הלוחמה ביבשה) שהנהיגה הסדרים השונים מן הדין הירדני בתחומים אזרחיים כגון ביטוח רכב, או תמרורי תנועה. את מזרח ירושלים סיפחה ישראל לשטחה[7], אך על פי החוק הבינלאומי הוא עדיין נחשב לחלק מיהודה ושומרון, ולכן השכונות היהודיות שבו נחשבות להתנחלויות[8][9].
מאז מעבר השטחים לשליטת ישראל סוברות ממשלות ישראל שאלה הם שטחים במחלוקת במסגרת סכסוך טריטוריאלי[10]. שלטון פלסטיני מוגבל הוקם בחלק משטחים אלה במסגרת הסכמי אוסלו, שבהם חולקו השטחים לשלוש קטגוריות:
- שטחי A: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
- שטחי B: שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של מדינת ישראל.
- שטחי C: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל.
במסגרת תוכנית ההתנתקות פינתה ישראל בקיץ 2005 באופן חד צדדי את כל תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכוחות צה"ל נסוגו ממנה לגבולות המדויקים של הקו הירוק באזור זה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Palestinian Territories U.N. Adds New Name: "State of Palestine"
- ^ U.S. State Department.
Le More, Anne (2008). International assistance to the Palestinians after Oslo: political guilt, wasted money. Routledge studies on the Arab-Israeli conflict. 1. London and New York: Routledge. p. 27. ISBN 978-0-415-45385-1.
THE HUMANITARIAN MONITOR, DECEMBER 2009 - ^ Name change for State of Palestine and other minor corrections
- ^ Israel-Palestine Conflict: French UN Security Council Resolution Off The Table In Favor Of Palestinian Statehood?
- ^ איתמר אייכנר, בית הדין בהאג: ההתנחלויות לא חוקיות. ישראל צריכה לסגת מהגדה בהקדם האפשרי, באתר ynet, 19 ביולי 2024
- ^ פקודת שטח השיפוט והסמכויות
- ^ סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט
- ^ The Illegality of the Israeli Occupation of the Palestinian West Bank (including East Jerusalem) and Gaza: What the International Court of Justice Will Have to Determine in its Advisory Opinion for the United Nations General Assembly, Opinio Juris, 2022-12-23 (באנגלית אמריקאית)
- ^ משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, East Jerusalem - OCHA, 2018
- ^ Dore Gold, FROM "OCCUPIED TERRITORIES" TO "DISPUTED TERRITORIES", Jerusalem Center for Public Affairs, 16 January 2002
בקרת זהויות  |
|
|---|