גלובוקי
| |||
 | |||
| מדינה |
 בלארוס | ||
|---|---|---|---|
| וובלסט |
 ויטבסק | ||
| ראיון | גלובוקי | ||
| גובה | 159 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 17,746 (1 בינואר 2024) | ||
| קואורדינטות | 55°08′N 27°41′E / 55.133°N 27.683°E | ||
| אזור זמן | UTC+3 | ||
| http://glubokoe.vitebsk-region.gov.by/ | |||
גלוּבּוֹקי (בבלארוסית: Глыбокае, הְלִיבוֹקַיֶה; בפולנית: Głębokie, גלֶמבוקיה; ביידיש: גלובאָק) היא עיר קטנה במחוז ויטבסק שבבלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון לגלובוקי הוא משנת 1414. בשנת 1514 נזכרת העיירה במסמכי הדוכסות הגדולה של ליטא כיישוב המוחזק בבעלות משפחת האצולה זיאנוביץ'. במהלך המאות ה-17 וה-18 חלק גדול מהעיר היה בבעלות משפחת רדזיוויל.
ב-5 ביולי 1920, במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית, התרחש בסמוך לעיר קרב בו נהרגו כ-1,500 חיילים. בשנת 1921 נכללה העיר בשטחי הרפובליקה הפולנית השנייה, במחוז וילנה.
יהודי גלובוקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-3,000 יהודים, כשני שלישים מתושביה. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות וציוניות, וכן בתי ספר מרשת תרבות ומרשת אורט וישיבה.
ב-18 בספטמבר 1939 נכבשה העיר בידי הצבא האדום, ועסקים פרטיים בה הולאמו. ב-2 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ומיד הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ביצוע עבודות כפייה. בראש היודנראט בעיר מונה גרשון לדרמן. באוגוסט 1941 הוצאו להורג 39 גברים יהודים בעיר.
ב-22 באוקטובר 1941 רוכזו כ-5,800 יהודי העיר ויהודי הכפרים הסמוכים אליה בגטו שהוקם בה, בו סבלו מרעב, מצפיפות וממחלות. מעת לעת רצחו הגרמנים יהודים בודדים בגטו, ובדצמבר 1941 רצחו בו 40 יהודים, ובהם נשים וילדים.
ב-25 במרץ 1942 (ז' בניסן תש"ב) נרצחו 110 יהודים מהגטו ביער סמוך. ב-15 באפריל 1942 (כ"ח בניסן תש"ב) נרצחו כ-800 יהודים נוספים מהגטו. ב-19 ביוני 1942 (ד' בתמוז תש"ב) נלקחו ליער בורקי הסמוך לעיר כ-2,200 יהודים שסווגו כ"בלתי יעילים", ונורו בו. לאחר מכן, צומצם שטח הגטו בעיר, והוקף בגדר תיל.
בד בבד החלו יהודים מהגטו להימלט ליערות, והגרמנים ערכו אחריהם מצוד. כעונש על הבריחה הוציאו הגרמנים יהודים מהגטו להורג, והכו בפומבי יהודים שנתפסו מחוץ לגטו טרם הוצאתם להורג. בסוף פברואר 1943 הוצא להורג ראש היודנראט, ובמקומו מונה זלמן רובשקין.
מספר מיהודי העיר שנמלטו ליערות חברו ליחידות פרטיזנים, ואלה תקפו באוגוסט 1943 את הכוחות הגרמניים בעיירות הסביבה, והתקרבו לעיר. לדיכוי פעילות זו השתמשו הגרמנים בטנקים ובמטוסים, וב-19 באוגוסט כיתרו את הגטו בעיר. כאשר אנשי המחתרת היהודית בגטו החלו לירות לעבר הגרמנים, אלו הפציצו את הגטו בתותחים וממטוסים. ב-20 באוגוסט 1943 (י"ט באב תש"ג) הם העלו את הגטו באש ורצחו את כל היהודים שנותרו בו. מעטים הצליחו להימלט ליערות ולהצטרף לפרטיזנים.
בבית העלמין הדרום (בת ים) יש אנדרטת הנצחה ליהודי גלובוקי והסביבה. בבית יהודי וילנה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב יש קיר הנצחה ליהודי גלובוקי והסביבה עם לוחיות זיכרון לנרצחים.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריית ביאליק, ישראל (מ־2014)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחל גרוסבאום-פסטרנק, "גלֶמבּוֹקִיֶה (בפי היהודים: גלובאק, גלובקה, הלובקה), נפת גלמבוקיה, מחוז וילנה", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 198–203.
- מיכאל אטקין: למרות הכל...ניצחתי, 2006.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גלובוקי- יהודי גלובוקי, באתר יהודי וילנה והסביבה
- ספר יזכור לקהילת גלובאק, בספריית העיר ניו יורק
- גלמבוקיה (Głębokie), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "גלובוקי", באתר השטעטל הווירטואלי
- "גלובוקי", באתר JewishGen (באנגלית)
- מרטין דין, גלמבוקיה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1190–1193), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- מיכאל אטקין, למרות הכל...ניצחתי
גלובוקי (בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית
