ג'ו הנדרסון
 | |
| ג'ו הנדרסון בהופעה | |
| לידה |
24 באפריל 1937 לימה, אוהיו, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
30 ביוני 2001 (בגיל 64) סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | ג'ו הנדרסון |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות | 1955–1998 (כ־43 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ויין |
| עיסוק | נגן, מלחין, מוביל הרכבים |
| סוגה | ג'אז |
| כלי נגינה | סקסופון טנור |
| חברת תקליטים | בלו נוט, ורב רקורדס, מיילסטון רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | קני דורהאם, וודי שו, הוראס סילבר, מק'קוי טיינר, הרבי הנקוק, רון קרטר, לי מורגן, פרדי האברד, אנדרו היל, בובי האצ'רסון |
| פרסים והוקרה |
אמני הג'אז של NEA |
  | |
ג'ו הנדרסון (באנגלית: Joe Henderson; 24 באפריל 1937 – 30 ביוני 2001) היה מוזיקאי ג'אז ונגן סקסופון טנור אמריקאי. במשך קריירה בת ארבעה עשורים ניגן הנדרסון עם טובי הנגנים בתקופתו, והקליט אלבומים כמוביל הרכבים בחברות תקליטים שונות, בהן בלו נוט.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ו הנדרסון נולד וגדל בלימה, אוהיו במשפחה מרובת ילדים, יחד עם שמונה אחים נוספים וחמש אחיות. הוא עודד להתעסק במוזיקה בידי הוריו ואחיו הגדול, להם הקדיש את אלבומו הראשון, והחל ללמוד הלחנה ולנגן בפסנתר, תופים וסקסופון טנור, שנעשה לכלי המרכזי שלו. מתוך אוסף התקליטים של אחיו, ובהמלצותיו של מתופף מקומי, האזין הנדרסון לתקליטים של מוזיקאים שונים כמו לסטר יאנג, סטן גץ, דקסטר גורדון, לי קוניץ, ג'אז בפילהרמונית וצ'ארלי פארקר, שהיה להשפעתו העיקרית. בגיל 18 היה הנדרסון פעיל בסצנת הג'אז בדטרויט, ונהג לנסוע לנגן בג'אם סשנים בניו יורק במקביל ללימודיו באוניברסיטת ויין סטייט, בה למד במקביל לסקסופון גם שיעורי קונטרבס וחליל צד. מכיוון ששיעתק וזכר סולואים רבים של לסטר יאנג, חשבו מוריו כי יש לו שמיעה אבסולוטית, ומבין חבריו לאוניברסיטה נמנו יוסף לטיף, דונלד בירד ובארי האריס. לאחר מכן למד תקופה קצרה באוניברסיטת המדינה של קנטקי.
בתחילת שנות ה-60 התגייס הנדרסון לצבא ארצות הברית לתקופה של שנתיים. לאחר שזכה בתחרות כישרונות של הצבא, נבחר הנדרסון לקחת חלק בסיבוב הופעות בין-לאומי עבור חיילי הצבא, ופגש בקני קלארק וקני דרו בפריז. בתום שירותו הצבאי עבר לגור בניו יורק, שם התיידד והחל בשותפות ארוכה עם החצוצרן קני דורהאם. בשנת 1963 החל להקליט, הן באלבומיו של קני והן כמוביל הרכב. אלבומיו בתקופה הזו היו מצד אחד מושפעים רבות ממסורת הביבופ וההארד בופ, אך גם ממוזיקה לטינית, ג'אז אוונגרדי ו-R&B. במשך חמש שנים בהן היה חתום הנדרסון בחברת התקליטים בלו נוט, הוא הוציא חמישה אלבומים כמנהיג, וניגן בכ-30 אלבומים נוספים של מוזיקאים אחרים כמו הוראס סילבר, לי מורגן, מק'קוי טיינר, הרבי הנקוק, אנדרו היל ואחרים.
לקראת סוף שנות ה-60 עבר הנדרסון לחברת התקליטים מיילסטון של המפיק אורין קיפניוס, הוביל הרכב משותף עם פרדי האברד, והחל להתנסות בג'אז-פאנק ואפקטים אלקטרוניים שונים לצד עניין גובר ביצירת מוזיקה פוליטית. במשך שנות ה-80, הנדרסון שב להתעסק ברפטואר הסטנדרטים ובלחנים מוקדמים יותר. הוא הצטרף לחברת ורב, והקליט שני אלבומים בהופעה חיה בוילג' ונגארד יחד עם הקונטרבסיסט רון קרטר והמתופף אל פוסטר. קטע סולו מתוך אלבום מחווה למוזיקה של בילי סטרייהורן שהקליט בורב זכה בפרס גראמי לסולו המאולתר הטוב ביותר, ואחריו זכה בשני פרסי גראמי נוספים. אחרי אותו אלבום הקליט הנדרסון אלבומי מחווה למיילס דייוויס, אנטוניו קרלוס ז'ובים ואלבום של קטעים מתוך האופרה "פורגי ובס".
לאחר מאבק ממושך במחלת ריאות חסימתית כרונית, נפטר הנדרסון כתוצאה מאי-ספיקת לב בגיל 64.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ו הנדרסון
ג'ו הנדרסון, באתר Last.fm (באנגלית)
ג'ו הנדרסון, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ו הנדרסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ו הנדרסון, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ו הנדרסון, באתר Songkick (באנגלית)- ג'ו הנדרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
