לדלג לתוכן

ג'ון גאלבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון גאלבין
John Galvin
גנרל ג'ון גאלבין
גנרל ג'ון גאלבין
גנרל ג'ון גאלבין
לידה 13 במאי 1929
מסצ'וסטס
פטירה 25 בספטמבר 2015 (בגיל 86)
ג'ונסבורו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות הצבא האמריקניהצבא האמריקני צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות 1954–1992 (כ־38 שנים)
דרגה גנרל, גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-8 של דיוויזיית הפרשים הראשונה
מפקד דיוויזיית החי"ר ממוכן ה-24
מפקד פיקוד דרום של ארצות הברית
מפקד פיקוד אירופה
מפקד הכח הצבאי של נאט"ו באירופה
פעולות ומבצעים
מלחמת וייטנאם
עיטורים
כוכב הכסף  כוכב הכסף
כוכב הארד  כוכב הארד
מדליית השירות המצוין (צבא ארצות הברית)  מדליית השירות המצוין(2)
לגיון ההצטיינות (לגיונר) לגיון ההצטיינות (2)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון רוג'רס גאלביןאנגלית: John Rogers Galvin; 13 במאי 1929 - 25 בספטמבר 2015) היה גנרל אמריקאי[1] ששימש כמפקד הכח הצבאי של נאט"ו באירופה.

גאלבין נולד וגדל במסצ'וסטס. גאלבין החל את דרכו הצבאית כחייל במשמר הלאומי בשנת 1947. בשנת 1950 התגייס לצבא ארצות הברית ונרשם לאקדמיה הצבאית וסט פוינט. בשנת 1954 סיים את לימודיו, הוסמך כקצין חיל הרגלים. גאלבין לחם במלחמת וייטנאם ושימש כקצין מבצעים בדיוויזיית הרגלים ה-1. בשנים 19691970 שימש כמפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הפרשים ה-8 שבדיוויזיית הפרשים הראשונה[2], על האופן שבו ניהג את גדודו בלחימה עוטר גאלבין בכוכב הכסף[3]. לאחר מכן שירת בפיקוד האימונים וההדרכה של צבא ארצות הברית (TRADOC) ובמגוון תפקידי מטה ופיקוד[4]. בשנת 1980 מונה למפקד דיוויזיית החי"ר ממוכן ה-24. בהמשך שימש כמפקד פיקוד דרום של ארצות הברית כמפקד פיקוד אירופה וכמפקד הכח הצבאי של נאט"ו באירופה. הוא פרש מן השירות בשנת 1992.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון גאלבין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, צ’יקו תמיר חושב שתוכנית גנץ עלולה להוביל לאסון, באתר הארץ, 18 ביולי 2013.
  2. ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972.
  3. ^ John Rogers Galvin awardes, Military Times hall of vallor.
  4. ^ גל פרל פינקל, רמה נוספת של ניידות במלחמה, מערכות, 19 במאי 2021.