ברוריה

ברוריה
לידה	המאה ה-1 / המאה ה-2; פרובינקיה יודיאה / פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
פטירה	המאה ה-2; פרובינקיה סוריה פלשתינה / בבל
שם מלא	ברוריה בת חנינא
תקופת הפעילות	דור רביעי לתנאים
השתייכות	חז"ל
תחומי עיסוק	הלכה, אגדה
בני דורה	יהושע בן חנניה, רבי טרפון, יהודה בן בבא, יוסי הגלילי
בן זוג	רבי מאיר
אב	חנינא בן תרדיון
מספר צאצאים	2

ערך זה עוסק בתלמידת חכם ואשתו של רבי מאיר. אם התכוונתם לסרט קולנוע ישראלי, ראו ברוריה (סרט).

בּרוּריָה (לעיתים ברוריא) הייתה תלמידת חכמים מהיחידות בספרות חז"ל, בת הדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה), אשת התנא רבי מאיר ובתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון. זכתה להערכה רבה בזכות חוכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד^[1]. אביה הוצא להורג על ידי הרומאים יחד עם אימה כיוון שלמד תורה, ואחותה נשבתה,^[2] אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.

דמותה ופועלה

ברוריה נודעה בלמדנותה יוצאת הדופן, שאף היוותה סמל ליכולת לימוד גבוהה^[1]. התנא רבי יהושע העריך מאוד את דבריה במחלוקת בין חכמים לרבי טרפון ואמר: "יפה אמרה ברוריה"^[3]^[4]. ברוריה הייתה מעורה מאוד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת בתוספתא על אביה, בענייני טומאה וטהרה, וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי יהודה בן בבא^[5]. היא אף הציעה דרכים לייעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, על מנת שיוכל לזכור את לימודו^[6].

ברוריה הייתה ידועה באישיותה המושחזת ובתקיפותה המרובה. כפי שמסופר עליה בתלמוד, שאל אותה רבי יוסי הגלילי מה הכיוון לעיר לוד, והיא השיבה לו בהערה שהרבה לדבר איתה, בניגוד לדעת חכמים במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ה', שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"^[6], והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד") במקום בשתיים ("באיזה ללוד"). רוב הפרשנים סברו שכוונת דבריה הם כפשוטם, אך יש הסוברים שקשה להניח שדווקא היא כאישה תטען שאין להרבות בשיחה עם נשים", טענה שמרמזת על תפיסה מיזוגנית לכאורה. דעה פרשנית אחרת מפרשת את דבריה כעקיצה המכוונת כלפי החכם או כלפי האימרה ממסכת אבות, בהיותה היא עצמה הוכחה לכך ששיחה עם אישה עשויה להועיל ולהחכים^[7]^[8]. עוד מסופר בתלמוד על שהתנצחה עם צדוקי בפרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח^[9].

מסופר עליה בתלמוד, שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך הדרש, כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש יש אם למסורת ואין אם למקרא שכן על דרך הפשט, משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים^[10]^[9].

עוד מסופר עליה כי ביקשה מרבי מאיר בעלה לחלץ את אחותה מ'קובה של זונות' בה נכלאה על ידי הרומאים. במסע ההצלה הממושך שלו גילה רבי מאיר שהאחות שמרה על תומתה גם במקום שבייה בבית בושת. הוא הצליח להציל אותה, אבל אז הוא עצמו הפך למבוקש על ידי השלטונות וכמעט נתפס. חלקו האחרון של הסיפור עוסק בקורותיו של רבי מאיר המבוקש, שניצל גם הפעם בנס.^[2] במסע זה התגלו כוחותיו העל טבעיים, שבעטיים זכה לכינוי 'בעל הנס'^[11].

במדרש משלי המאוחר יותר היא גם מתוארת כבעלת חוזק נפשי ותבונת חיים רבה. מסופר ששני בניה, שהיו בעלי מידות טובות ותלמידי חכמים, מתו בשבת. היא כיסתה את הגופות בסדין, וחיכתה שבעלה יגיע מבית המדרש במוצאי שבת, כיוון שלא מתאבלים בשבת. כשהגיע הביתה דאגה ברוריה שיעשה הבדלה ויאכל דבר מה, ולאחר מכן שאלה אותו: אם אדם שהפקיד אצלך פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה, מה לעשות? ענה רבי מאיר נחרצות שיש להשיב את הפיקדון. לקחה אותו ברוריה אל שני הבנים המתים ואמרה כי הקב"ה נתן להם פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה. כך הצליחה לנחם אותו, עד שקראו עליה את הפסוק "אשת חיל מי ימצא"^[12]. ברוריה, המכונה בסיפור מפורסם זה 'אשת רבי מאיר', משמשת דוגמה ומופת לאם שכולה מאופקת, בעלת שליטה עצמית מפליאה, המבכרת את קדושת השבת והדאגה לבעלה על פני אבלה ורגשותיה^[13].

טענה נפוצה היא שברוריה הייתה מניחה תפילין. מקור הטענה ככל הנראה ממקורות שונים בתלמוד, בהן מוצגת שיטתו של בעלה, רבי מאיר, המחייב נשים בתפילין מאחר שלשיטתו תפילין אינה מצוות עשה שהזמן גרמא^[14]. רבנים שונים טוענים שאין לטענה כל מקור^[15]^[16].

מותה

בסופו של סיפור מסעו של רבי מאיר להצלת אחותה של ברוריה משבייה המובא במסכת עבודה זרה^[17], מוזכר הביטוי "מעשה דברוריא" בהקשר של בריחת רבי מאיר מבבל. בפירוש רש"י לתלמוד^[18] מובאת על מילים אלה אגדה ממקור לא ידוע, לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים – דעתן קלה עליהן"^[19]. בעלה רבי מאיר רצה להוכיח לה את נכונות האמרה ושלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שנתפתתה התחוור לה לכאורה שנפלה בפח והיא התאבדה מרוב בושה, ואילו רבי מאיר גלה מארץ ישראל לבבל מחמת הבושה.

אגדה זו, הנזכרת לראשונה כ-900 שנה או יותר לאחר מות ברוריה, העלתה שאלות פרשניות קשות, שכן יש במעשה לכאורה איסור נתינת מכשול לפני עיוור הן כלפי התלמיד הן כלפי ברוריה, בנוסף להכתמת שמה וזכרה של האישה התנאית היחידה המוכרת לנו. לכן ניסו המפרשים להעלות כיווני פרשנות הממתנים את המעשה^[20], והיו אף ששללו את אמיתתו מכול וכול. הרב יעקב עדס מביא בשם הרב יוסף שלום אלישיב שמעשה ברוריה לא היה ולא נברא, ומסיק שתלמיד טועה הכניס הדברים בדברי רש"י^[21]. השוללים את המעשה המסופר אצל רש"י מסבירים את הביטוי "מעשה דברוריא" לפי פירושו של רבנו נסים המובא בהמשך, או מציעים שהוא מתייחס אל המעשה המסופר על ברוריה לפני כן באותו מקום בתלמוד.

כך סבר גם החוקר הרב איתם הנקין. לדעתו אין אמת היסטורית במעשה, שבאופן חריג אין לו מקור קדום יותר מבפירושו של רש"י, וככל הנראה לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש באחד מהדורות המאוחרים יותר מהערת שוליים של תלמיד, שמצא את האגדה במקור לא מבוסס וכתבה בצד הגיליון^[22]. חוקרים רבים אחרים הציעו הצעות שונות לגבי נסיבות היווצרותה של האגדה וסיבותיה^[23]^[24]^[25]^[26].

בתרגומו של רבנו נסים לסיום הסיפור שבתלמוד – "קם ערק, אתא לבבל" – כתוב כך: "הלך, לקח את אשתו ואת כל מה שהיה לו, ועבר אל עראק"^[27]. מבואר שרבי מאיר ברח לבבל יחד עם ברוריה, לאחר המסופר בגמרא שהרומאים רדפו את משפחתה, הוציאו להורג את אביה ואמה. לפי דבריו אין היתכנות לסיפור המופיע ברש"י לגבי סופה של ברוריה^[28].

מהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעיינינו ברבות השנים, ומשם גם מקור דברי רש"י למעשה דברוריה. הוא מפרט עוד מספר מקומות בהם מזכיר רש"י אגדות שמקורן נעלם מאיתנו^[29]. באופן כללי, יש מהחוקרים שהעירו על כך שבחלק לא מבוטל מאגדות אלה מופיעות נשים בתפקידים לא מחמיאים^[30]^[31].

לקריאה נוספת

רפאל הכהן, התנאית האלוהית ברוריה, 2017
יפעת מוניקנדם, "ברוריה כדמות אנלוגית-ניגודית לרבי מאיר", דרך אגדה ב (תשנט), 37-63
רות קלדרון, השוק. הבית. הלב. אגדות תלמודיות, כתר הוצאה לאור, 2001, "מעשה ברוריא", עמ' 143–147.
עליזה שנהר, "לעממיותה של אגדת ברוריה אשת רבי מאיר", מחקרי המרכז לחקר הפולקלור ג, תשל"ג, עמ' רכג-רכז.
דניאל בויארין, הבשר שברוח – שיח המיניות בתלמוד, עם עובד, 1999, "אגדת ברוריה", עמ' 183–197.
הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), ברוריה, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' ל"א–ל"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
בנימין לאו, "ברוריה: תנא ואשה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 215-204.
רוחמה וייס ואבנר הכהן, אימהות בטיפול: מסע פסיכולוגי-ספרותי עם גיבורות התלמוד, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012.

Dalia Hoshen, Beruria the Tannait: A Theological Reading of a Female Mishnaic Scholar, Lanham, Md.: University Press of America, 2007.

קישורים חיצוניים

רשימת מאמרים על ברוריה באתר רמב"י
הרב אהרן הימן, "ברוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 295-294, באתר היברובוקס
איתם הנקין, ‏תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159
חגית מיטלמן, רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר כמודל לחיקוי, אתר דעת
טל אילן, ברוריה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
שמואל ישראל מוּלְדֶר, ברוריא, בת רב חנינא בן תרדיון (שיר), חשוון תקפ"ד, בפרויקט בן-יהודה
אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', ברוריה אשת ר' מאיר, בפרויקט בן-יהודה
גבריאל חזות, מעשה דברוריא, באתר דעת
דליה חושן, ‏ברוריה התנאית - קריאה תאולוגית בדמותה של תלמידת חכמים בספרות התלמודית, אקדמות גיליון כב, ניסן תשס"ט, עמ' 168 - 196
איריס בראון, בין שכחה להחייאה: מעשה ברוריא בשיח ההלכתי והרעיוני בעת החדשה, דעת, 83 (2017) עמ' 407 - 422
משה לביא-לבקוביץ, "קבלת האחר והאחרות: תהליכי הבלטה וטשטוש בסיפורי חז"ל", משלב לז (תשסב), 90-102.
ברוריה (אשת ר' מאיר), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב, עמוד ב'
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז עמוד ב - יח עמוד ב
^ תוספתא למסכת כלים מציעא א' הלכה ג'
^ אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה. משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ד'
^ תוספתא כלים קמא ד', הלכה ט'
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב'.
^ יהודה הנקין, פמיניזם, הלכה ולימוד תורה, להיות אשה יהודייה א, 1999, עמ' 75-76
^ RACHEL ADLER, The Virgin in the Brothel and Other Anomalies: Character and Context in the Legend of Beruriah, Tikkun 3/6, 1988, עמ' 28-32, 102-105
^ ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'
^ "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" (מגילת קהלת, פרק י', פסוק ד')
^ דניאל בויארין, רבי מאיר, התלמוד הבבלי והסטירה המִניפּאית, מרקמים; תרבות, ספרות, פולקלור לגלית חזן-רוקם, תשעג, עמ' 41-61
^ מדרש משלי (בובר) לא, באתר ויקיטקסט
^ ענת ישראלי וענבר רווה, יבשת אבודה: ייצוגי אימהות בספרות התלמודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018, עמ' 129-136
^ שבת סב א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
^ אשה ותפילין, באתר כיפה
^ האם ברוריה הייתה מניחה תפילין?, באתר www.hidabroot.org, ‏2015-04-21
^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'
^ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'.
^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'; מסכת קידושין, דף פ', עמוד ב'.
^ הרב יוסף חיים מבגדד, בן יהוידע, עבודה זרה יח, ב
^ הרב יעקב עדס, דברי יעקב – בתשובות הגרי"ש (ירושלים תשע"ג), עמ' רס"ג.
^ איתם הנקין, ‏תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159
^ דניאל בויארין, "אגדת ברוריה", הבשר שברוח – שיח המיניות בתלמוד, עם עובד, 1999, עמ' 183–197
^ Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History, Tübingen, 1999, עמ' 189-194
^ עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר: מעשי חכמים בספרות חז"ל, מרכז שז"ר, 2011, עמ' 195-207
^ איתמר דרורי, מעשה ברוריה, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, תשעג, עמ' 115-153
^ רבינו ניסים, חיבור יפה מהישועה, ירושלים תש"ל, עמ' ל'
^ ברנדה בקון, כיצד נספר את סיפור סוף חייה של ברוריה?, להיות אשה יהודיה, ב, 2011, עמ' 121-130
^ אגרת בקרת דף לה עמוד ב'. אגרת בקרת - ד"ה "עוד היה אצלנו" – מתוך אתר hebrewbooks (בהמשך בדף לו ע"א)
^ לואיס לנדאו, סיפורי רש"י הנדפס בתלמוד הבבלי, אשל באר-שבע ג, תשמ"ו, עמ' 101–136
^ TAL ILAN, Mine and Yours are Hers: Retrieving Women’s History from Rabbinic Literature, Leiden, 1997, עמ' 63-66

[סב-1] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב, עמוד ב'

[:0-2] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז עמוד ב - יח עמוד ב

[3] תוספתא למסכת כלים מציעא א' הלכה ג'

[4] אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה. משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ד'

[5] תוספתא כלים קמא ד', הלכה ט'

[עירובין-6] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב'.

[7] יהודה הנקין, פמיניזם, הלכה ולימוד תורה, להיות אשה יהודייה א, 1999, עמ' 75-76

[8] RACHEL ADLER, The Virgin in the Brothel and Other Anomalies: Character and Context in the Legend of Beruriah, Tikkun 3/6, 1988, עמ' 28-32, 102-105

[בבלי-9] ¹ ² תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'

[10] "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" (מגילת קהלת, פרק י', פסוק ד')

[11] דניאל בויארין, רבי מאיר, התלמוד הבבלי והסטירה המִניפּאית, מרקמים; תרבות, ספרות, פולקלור לגלית חזן-רוקם, תשעג, עמ' 41-61

[12] מדרש משלי (בובר) לא, באתר ויקיטקסט

[13] ענת ישראלי וענבר רווה, יבשת אבודה: ייצוגי אימהות בספרות התלמודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2018, עמ' 129-136

[14] שבת סב א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org

[15] אשה ותפילין, באתר כיפה

[16] האם ברוריה הייתה מניחה תפילין?, באתר www.hidabroot.org, ‏2015-04-21

[17] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'

[18] פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב'.

[19] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'; מסכת קידושין, דף פ', עמוד ב'.

[20] הרב יוסף חיים מבגדד, בן יהוידע, עבודה זרה יח, ב

[21] הרב יעקב עדס, דברי יעקב – בתשובות הגרי"ש (ירושלים תשע"ג), עמ' רס"ג.

[22] איתם הנקין, ‏תעלומת 'מעשה דברוריא' – הצעת פתרון, אקדמות כ"א, אלול תשס"ח, עמ' 140–159

[23] דניאל בויארין, "אגדת ברוריה", הבשר שברוח – שיח המיניות בתלמוד, עם עובד, 1999, עמ' 183–197

[24] Tal Ilan, Integrating Women into Second Temple History, Tübingen, 1999, עמ' 189-194

[25] עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר: מעשי חכמים בספרות חז"ל, מרכז שז"ר, 2011, עמ' 195-207

[26] איתמר דרורי, מעשה ברוריה, אנציקלופדיה של הסיפור היהודי ג, תשעג, עמ' 115-153

[27] רבינו ניסים, חיבור יפה מהישועה, ירושלים תש"ל, עמ' ל'

[28] ברנדה בקון, כיצד נספר את סיפור סוף חייה של ברוריה?, להיות אשה יהודיה, ב, 2011, עמ' 121-130

[29] אגרת בקרת דף לה עמוד ב'. אגרת בקרת - ד"ה "עוד היה אצלנו" – מתוך אתר hebrewbooks (בהמשך בדף לו ע"א)

[30] לואיס לנדאו, סיפורי רש"י הנדפס בתלמוד הבבלי, אשל באר-שבע ג, תשמ"ו, עמ' 101–136

[31] TAL ILAN, Mine and Yours are Hers: Retrieving Women’s History from Rabbinic Literature, Leiden, 1997, עמ' 63-66

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

תנאים
תקופת הזוגות	שמעון הצדיק • אנטיגנוס איש סוכו • יוחנן כהן גדול • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • חוני המעגל • שמעיה ואבטליון • אבא • רבי מיאשא • בני בתירה • הלל הזקן ושמאי הזקן • מנחם
דור ראשון	אדמון • רבי אליעזר בן יעקב • אבא שאול בן בטנית • אבא חלקיה • רבי אלעזר בן פרטא • רבי אלעזר בן חנניה • בבא בן בוטא • רבן גמליאל הזקן • רבי דוסא בן הרכינס • רבי זכריה בן הקצב • רבי חנינא בן דוסא • רבי חנינא סגן הכהנים • חנן בן אבישלום • חנניה בן חזקיה • רבי יוחנן בן החורני • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • רבן יוחנן בן זכאי • יונתן בן עוזיאל • רבי יונתן בן הרכינס • יועזר איש הבירה • רבי יהודה בן בתירא • נחום הלבלר • רבי פפייס • עקביא בן מהללאל • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • שמעון בן הלל
דור שני	רבי אליעזר בן הורקנוס • אבא יוסי חליקופרי איש טבעון • רבי אלעזר בן ערך • רבן גמליאל דיבנה • רבי זכריה בן אבקולס • רבי יהושע בן חנניה • רבי יוחנן בן גודגדא • רבי יוסי הכהן • רבי יקים איש חדיד • רבי נחוניה בן הקנה • נחום המדי • נחמיה העמסוני • נחום איש גמזו • רבי צדוק • רבי שמעון בן נתנאל • רבי שמעון בן הסגן • שמעון הפקולי
דור שלישי	אבטולמוס • רבי אלעזר חסמא • אלישע בן אבויה • רבי אלעזר ברבי צדוק • רבי אלעאי • רבי אלעזר המודעי • אונקלוס • רבי אלעזר בן עזריה • רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא • בן זומא • בן עזאי • בן פטורי • רבי חנינא בן תרדיון • רבי חנינא בן אנטיגנוס • רבי חנינא בן חכינאי • רבי חוצפית המתורגמן • רבי חנינא בן גמליאל • חנן המצרי • רבי חלפתא • רבי חנינא איש אונו • חנניה בן אחי רבי יהושע • רבי טרפון • רבי יוחנן בן ברוקה • רבי יהודה בן בתירא השני • רבי יהודה בן בבא • רבי יהודה הנחתום • רבי יוסי בן דורמסקית • רבי ישמעאל • רבי יוחנן בן תורתא • רבי יוסי הגלילי • רבי יוחנן בן נורי • רבי יוסי בן קיסמא • רבי ישבב הסופר • רבי לויטס איש יבנה • רבי מתיא בן חרש • נחמיה איש שיחין • רבי עקיבא • עקילס הגר • שמעון בן ננס • שמעון התימני
דור רביעי	רבי אחא • רבי אליעזר בן יעקב (השני) • אבא גוריון איש צידן • אבא שאול • רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי • רבי אלעזר בן שמוע • רבי חנינא בן רבי יוסי הגלילי • רבי חנניא בן עקביא • רבי חנניה בן עקשיא • רבי שמעון בן עקשיא • רבי יהודה • רבי יוסי בן החוטף אפרתי • רבי יהושע הגרסי • רבי יוסי • רבי יהושע בן קרחה • רבי יוחנן הסנדלר • רבי יונתן • רבי יאשיה • רבי יצחק • רבי ינאי • רבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי נהוראי • רבי נחמיה • רבי נתן • רבי פינחס בן יאיר • רבן שמעון בן גמליאל • רבי שמעון בר יוחאי • רבי שמעון שזורי
דור חמישי	רבי אלעזר ברבי שמעון • רבי אלעזר הקפר • אבא כהן ברדלא • אבא יוסי בן חנן • איסי בן יהודה • רבי אחי ברבי יאשיה • בר קפרא • רבי בנאה • רבי דוסתאי ברבי ינאי • רב הונא קמא בבבל • רבי זוטרא • רבי חייא • רבי יהודה הנשיא • רבי ירמיה • יהודה בן גרים • רבי יוסי ברבי יהודה • רבי ישמעאל ברבי יוסי • רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה • רבי יוסי בן זמרה • רבי יוסי בן כיפר • ידוע הבבלי • לוי בר סיסי • רבי מנחם ברבי יוסי • סומכוס • רבי שמעון בן מנסיא • רבי שמעון בן אלעזר • רבי שמעון בן יהודה • רבי שמעון בן חלפתא • רבי שמעון בן יהוצדק • רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא
זמנם לא ידוע	שמואל הקטן • יהודה בן תימא