בית דוקו
טריטוריה | הרשות הפלסטינית |
---|---|
נפה | אל-קודס |
שטח | 0.7 קמ"ר |
גובה | 651 מטרים |
‑ הנקודה הגבוהה | 650 |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 1,895[1] (2016) |
קואורדינטות | 31°51′33″N 35°07′43″E / 31.859166666667°N 35.128611111111°E |
אזור זמן | UTC +2 |
בית דוקו (בערבית: بيت دقّو) הוא כפר פלסטיני בנפת אל-קודס, הנמצא 12 ק"מ צפונית מערבית לירושלים, בצפון הגדה המערבית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מ-2016, מנתה אוכלוסיית הכפר 1,895 תושבים[1].
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר מתחבר לירושלים דרך כביש 443. טופוגרפיית הכפר היא הררית, והוא ממוקם כ-650 מטר מעל פני הים. הכפר גובל בבית ענאן בדרום מערב, בית איג'זא בדרום מזרח, בא-טירה בצפון ובקובייבה בדרום. שטח הקרקע הכולל של בית דוקו הוא 7,000 דונם, כולל השטח הבנוי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי עדויות ארכאולוגיות אזור הכפר מיושב ברציפות החל מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל. הכפר שוכן מעל עין סלמן (הנקרא על שמו של סלמן אל פארסי – סלמאן הפרסי). ממערב למעיין יש בית חווה צלבני שמור היטב, הבנוי בסגנון ארכיטקטוני צלבני, ובו מספר חדרים. גרעין הכפר בנוי סביב מבנה מקאם (קבר שייח או מקום ציון לכבודו) "שיח איסמאעיל". על פסגה ממערב לכפר, בגובה של 490 מטר מעל פני הים, נמצאת "חרבת ג'פנא" (אחת ממספר אתרים באזור הקרויים ג'פנא או ג'יפנה). במקום שרידי מבנים מערות וגתות. בפסגה שמעל הכפר ממזרח לכפר, בגובה של 760 מטר מעל פני הים, נמצאת "חרבת א-דווייר".
התקופה העותמאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי רשומות המס העות'מאני משנת 1596, תושבי הכפר שילמו מס על, חיטה, שעורה, זיתים, עזים וכוורת דבורים לייצור דבש[2].
בשנת 1870, חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בכפר. בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ"כפר צנוע הממוקם גבוה על רכס, בצדו הצפוני מערבי יש מעיין"[3].
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה אוכלוסיית בית דוקו 254 נפש, כולם מוסלמים[4]. במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-328 תושבים, אשר אכלסו 84 בתים.
ב-1945 הייתה בדוקו אוכלוסייה של 420 תושבים מוסלמים, אשר בבעלותם היו 5,393 דונם, כשמתוכם היו 1,610 דונם של מטעים ואדמות השקיה, 1,767 שימשו לגידולי דגנים, ו-27 דונם היו שטח בנוי.
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר משליטה בריטית לירדנית.
בשנת 1961 היו בית דוקו 537 נפש.
לאחר 1967
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, עברה בית דוקו לשליטה ישראלית. על פי מפקד האוכלוסייה ב-1967 שנערך על ידי הרשויות הישראליות, היו בכפר 438 נפש, מהם 16 שמקורם בשטח ישראל. קרקעות הכפר הופקעו מספר פעמים לצורך סלילת כביש 443, הקמת שכונת "אגן האיילות" בגבעת זאב, בה הוקמה כ-1,000 יחידות דיור לציבור החרדי[5], ולטובת הקמת גדר ההפרדה במקום. כתוצאה מכך התדלדלו משאבי הקרקע והמים של הכפר.
על פי הסכמי אוסלו הכפר מוגדר כשטח B.
בשנת 2003, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר ההפרדה בין הכפר לגבעת זאב. לצורך הגדר הופקעו חלק מאדמות הכפר, וחלק אחר נותר מצידה השני של הגדר.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הפרנסה העיקרי הוא החקלאות, בעיקר של משמשים, זיתים וענבים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Welcome To Bayt Duqqu
- Survey of Western Palestine, Map 17: IAA, Wikimedia commons
- Beit Duqqu Village (Fact Sheet), המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ)
- Beit Duqqu Village Profile, ARIJ
- Beit Duqqu aerial photo, ARIJ
- Locality Development Priorities and Needs in Beit Duqqu, ARIJ
- Beit Duqqu village lands are threatened by the Segregation Wall, October 2, 2005, POICA. Archived: Beit Duqqu village lands are threatened by the Segregation Wall, 02, October, 2005, POICA
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 113
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 16
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Jerusalem, p. 15
- ^ גל ניסים, אגן האיילות: יוזמה להציל את הפרויקט בהכרזתו כאיזור עדיפות, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2001
יישובי נפת אל-קודס | ||
---|---|---|
ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | |
מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמא • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
נפות הרשות הפלסטינית |