בוניפאטיוס
 | |
| לידה |
המאה ה־4 תראקיה, בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
432 |
| מדינה |
רומא העתיקה |
  | |
בוניפאטיוס (או בוניפאקיוס; ידוע גם בשם הרוזן בוניפאטיוס; נפטר בשנת 432) היה גנרל רומי ומושל של דיוקסיית אפריקה. הוא ערך מסע נגד הוויזיגותים בגאליה והוונדלים בצפון אפריקה. בוניפאטיוס, בעל בריתה של גאלא פלקידיה, אמו ויועצה של ולנטיניאנוס השלישי, השתתף במלחמות אזרחים רומיות בשמה נגד הגנרלים פליקס בשנים 427–429 ואאטיוס ב-432. למרות שהביס את האחרון בקרב רימיני, בוניפאטיוס סבל מפצע קטלני והוחלף על ידי חתנו סבסטינוס כפטריקי של האימפריה הרומית המערבית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוניפאטיוס מופיע לראשונה כגנרל של קונסטנטיוס השלישי בשנת 413, שם הביס את הוויזיגותים של אתאולף במסיליה; על פי החשד הוא זרק נשק ופצע את המלך הגותי בעצמו. [1] מאוחר יותר באותו עשור, בוניפאטיוס נודע כטריבונוס שפיקד על גדוד גותי של פוידראטים בצפון אפריקה במערכה נגד המאורי, והייתה לו ידידות עם אוגוסטינוס הקדוש מהיפו, איתו דן בעניינים תאולוגיים. בשנת 422 הוא ככל הנראה הוחזר לבית המלוכה המערבי ברוונה, שם נשא כנראה לאישה את אשתו הגותית פלאגיה, בתו של ברמודוס, וירש את ה-bucellarii של אביה. [2] בוניפאטיוס וקסטינוס התכוננו אז לפתוח במערכה נגד הוונדלים והאלאנים בספרד, אך כוחותיו של בוניפאטיוס מעולם לא הגיעו מכיוון ששני המפקדים רבו ללא הרף מאז הקמתו. גאלא פלקידיה ביקשה למנוע מקסטינוס לקבל את עמדתו של סטיליצ'ו לפניו, וכתוצאה מכך ניסה קסטינוס להדיח את בוניפאטיוס מהשלטון. [3] בוניפאטיוס נסוג לצפון אפריקה שם רכש את הפיקוד על Comes אפריקה בנסיבות מפוקפקות והמשיך במסעותיו נגד שבטי המאורי. [4] לאחר מותו של הקיסר הונוריוס הועלה הפרימיסריום נוטריורום יואנסוס לכס המלכות על ידי קסטינוס בשנת 424, ובוניפאטיוס הגיב בניתוק אספקת התבואה מצפון אפריקה, והראה את תמיכתו בתאודוסיאנים (פלקידיה ותאודוסיוס השני). [5] [6]
פרוספר קובע שכוחותיו של יואנסוס נחלשו מכיוון שהם ניהלו מערכה נגד בוניפאטיוס בצפון אפריקה, אך לא הצליחו להדיח אותו כמו במסעות נגד גילדו וטוענים לכתר צפון אפריקאים אחרים. [7] לאחר מרד בגאליה ומסע צבאי תחת הגנרלים המזרחיים ארדאבור ואספאר שנשלחו על ידי תאודוסיוס השני, הודח יואנסוס, וולנטיניאנוס השלישי, אחיינו למחצה של הונוריוס, מונה לקיסר המערבי על ידי המגיסטר אופיסיורום הליון. [8] בוניפאטיוס תמך בו, וחידש את משלוחי התבואה לרומא, כשהוא מתוגמל לתפקיד קומס דומסטיקורום בתמורה.[9]
מלחמת אזרחים עם פליקס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 427, בוניפאטיוס הוחזר לרוונה על ידי פלקידיה, אך סירב לזימון. בוניפאטיוס הואשם בניסיון להקים אימפריה משלו באפריקה הרומית על רקע האשמתו של פלביוס קונסטנטיוס פליקס, שהיה גם תומך נלהב של פלקידיה ומונה כ-magister utriusque של המערב על ידי תאודוסיוס השני. [10] פלקידיה הורתה לפליקס לשלוח צבא כדי להחזיר את המחוז החיוני בתגובה. [11] הגנרלים של פליקס למשלחת כללו את מאבורטיוס, גאליו וסאנוקס. מאבורטיוס וגאליו הובילו את הכוחות הרומיים, בעוד שסאנוקס פיקד על חיילי הפוידראטי ההונים. יחד שלושת הגנרלים הטילו מצור על בוניפאטיוס בקרתגו. אולם שלושת הגנרלים פנו זה אל זה, וסאנוקס וההונים שלו הרגו את הרומאים לפני שהוא נהרג בעצמו, מה שהסיר את המצור. כשהחדשות הגיעו לרוונה, פליקס שלח את Comes זיגיסוולטוס נגד בוניפאטיוס, שערך מסע עם הגותים שלו באפריקה במשך שנתיים. [12] זיגיסוולטוס כבש את קרתגו, אך בוניפאטיוס והבוקלאריוס הגותיים שלו המשיכו במערכה בנומידיה, שם הורשו להם לבזוז את המחוז. בוניפאטיוס גם הטביל את בתו על ידי כומר אריאני, מה שגרם לעימות בינו לבין אוגוסטינוס הקדוש.[9] עם זאת, פלקידיה שלחה שליח לבוניפאטיוס בשנת 429, ממנו נודע לה שזויף מכתב המורה לו לא לחזור לרוונה אם יזומן. אדם בשם דריוס נשלח לנהל משא ומתן על שביתת נשק בין בוניפאטיוס וזיגיסוולטוס, וכתוצאה מכך הוחזר בוניפאטיוס לצד פלקידיה ומלחמת האזרחים הסתיימה בזמן כדי להתמודד עם האיום הוונדלי. [13] [14]
מערכה נגד הוונדלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה מקורות מדווחים כי בוניפאטיוס הזמין את הוונדלים לאפריקה, אם כי הוטל בכך ספק בשנים האחרונות. הוונדלים חצו ליד טינגיס הרומית, וכתובת באלטבה מתוארכת לשנת 429 מזכירה שהמנוח נפצע על ידי "ברברי" במהלך התקדמות הונדלים ברחבי אפריקה. המערכה שלהם נעצרה לזמן קצר על ידי דריוס, אשר ניהל משא ומתן להפוגה קצרה, אך גאיזריק חידש את המערכה במהירות. [15] בוניפאטיוס, הצבא האפריקאי ויחידה של פוידראטים גותיים תומכים התעמתו והובסו על ידי גאיזריק ליד העיר קלמה בשנת 430, ולאחר מכן נסוג בוניפאטיוס לעיר היפו רגיוס. [16] במאי או יוני 430, גאיזריק הטיל מצור על העיר, ואוגוסטינוס הקדוש מת במהלך המצור, שהוסר לבסוף ביולי או באוגוסט של 431. בוניפאטיוס השאיר אותה נתונה לחסדי גאיזריק, ונסוג אל מחוץ לעיר כדי לחבור לכוחותיו עם הגנרל המזרחי הרומי אספאר, שנשלח לתגבר את אפריקה על ידי תאודוסיוס השני. בתחילת 432, בוניפאטיוס ואספאר התמודדו עם גאיזריק בקרב, אך הובסו שוב. לכאורה, הקיסר לעתיד מרסיאנוס נלכד בקרב זה, אך שוחרר לאחר שגאיזריק צפה שהוא יהפוך לקיסר. [17]
מלחמת אזרחים עם אאטיוס ומוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 432, לאחר שפלביוס פליקס, אשתו פאדוביה ודיאקון נתלו על ידי הצבא הרומי, לכאורה ביוזמתו של פלביוס אאטיוס שלכוחו ביקשה להתנגד, מינתה פלקידיה את בוניפאטיוס magister utriusque militiae ופטריקי של המערב, למרות כישלונותיו באפריקה. בוניפאטיוס הוביל את כוחותיו נגד אאטיוס והצבא הגאלי בקרב רימיני ב-432. בוניפאטיוס וחתנו סבסטינוס ניצחו, ואאטיוס הורשה לפרוש לאחוזותיו הפרטיות, למרות שבוניפאטיוס נפצע אנושות מרומח במהלך הסכסוך. הוא מת מתישהו בין כמה ימים לשלושה חודשים לאחר הקרב. [18] סבסטינוס, שמונה למלא את מקומו, ניסה להתנקש בחייו של אאטיוס, רק שטאטיוס יברח לחצר ההונים ויחזור בתמיכתם. לכאורה, סבסטינוס התכונן להילחם באאטיוס על ידי זימון הוויזיגותים לעזרתו, אך ככל הנראה הוא לא היה פופולרי בקרב החיילים ואיפשר להם לעסוק בפיראטיות, ואיבד תמיכה גם בחצר. סבסטיאנוס הוגלה, וכתוצאה מכך הפך אאטיוס לדמות הדומיננטית באימפריה הרומית המערבית, והתחתן עם אלמנתו של בוניפאטיוס, פלגיה, לכאורה לפי בקשתו. [19] [20]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Oost, Stewart Irvin (1968). Galla Placidia Augusta. Chicago: University of Chicago Press. p. 124.
- ^ Wijnendaele, Jeroen P. (2016). "Warlordism and the Disintegration of the Western Roman Army". Circum Mare: Themes in Ancient Warfare: 196–197.
- ^ Oost, Stewart Irwin (1968). Galla Placidia Augusta. Chicago: University of Chicago Press. pp. 169–171.
- ^ Wijnendaele, Jeroen P. (2016). "Warlordism and the Disintegration of the Western Roman Army". Circum Mare: Themes in Ancient Warfare: 197–198.
- ^ Oost, Stewart Irvin (1968). Galla Placidia Augusta. Chicago: Chicago University Press. p. 181.
- ^ Doyle, Chris (2018). Honorius: The Fight for the Roman West. London and New York: Routledge Press. pp. 188–189. ISBN 9781138190887.
- ^ Wijnendaele, Jeroen P. (2016). "Warlordism and the Disintegration of the Western Roman Army". Circum Mare: Themes in Ancient Warfare: 198–199.
- ^ McEvoy, Meghan (2013). Child Emperor Rule in the Later Roman West: AD 367-455. Oxford: Oxford University Press. pp. 230–231.
- ^ 1 2 Wijnendaele, Jeroen P. (2016). "Warlordism and the Disintegration of the Western Roman Army". Circum Mare: Themes in Ancient Warfare: 199.
- ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. pp. 66–67.
- ^ Adrian Goldsworthy, The Fall of the West: The Slow Death of the Roman Superpower, Orion Books Ltd, London. Paperback Edition, 2010, p.328.
- ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. p. 67.
- ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. p. 75.
- ^ Wijnendaele, Jeroen P. (2016). Last of the Romans: Bonifatius - Warlord and Comes Africae. New York: Bloomsbury Academic. pp. 69–86.
- ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. pp. 79–80.
- ^ Pétridès, Sophrone (1908). "Calama". The Catholic Encyclopedia. Vol. 3. New York: Robert Appleton Company. נבדק ב-30 במרץ 2021.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. pp. 83–84.
- ^ Wijnendaele, Jeroen P. (2016). Last of the Romans: Bonifatius - Warlord and Comes Africae. New York: Bloomsbury Academic. pp. 89–106.
- ^ Hughes, Ian (2012). Aetius: Attila's Nemesis. Barnsley: Pen and Sword Books. pp. 84–87.
- ^ MacGeorge, Penny (2003). Late Roman Warlords. Oxford: Oxford University Press. p. 183. ISBN 0199252440.