לדלג לתוכן

אריאן 3

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריאן 3
ייעוד משגר לוויינים
משפחה אריאן
יצרן איירוספסיאל
ארץ ייצור אירופה
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא בשימוש
אתרי שיגור ELA-1, מרכז החלל הגיאני
שיגורים 11
הצלחות 10
כישלונות 1
שיגור ראשון 4 באוגוסט 1984
שיגור אחרון 12 ביולי 1989
יכולת
מטען ל־GTO 2,700 ק"ג
מידע נוסף
גובה 49.13 מטרים
קוטר 3.8 מטרים
משקל 234,000 ק"ג
שלבים 3
שלב ראשון L-140
מספר מנועים 1
סוג מנוע Viking 5B
דחף 2.580 מגה-ניוטון
מתקף סגולי 242 שניות
זמן בעירה 138 שניות
דלק UDMH/N2O4
שלב שני L-33
מספר מנועים 1
סוג מנוע Viking 4B
דחף 784.8 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 290.7 שניות
זמן בעירה 128.9 שניות
דלק UDMH/N2O4
שלב שלישי H-10
מספר מנועים 1
סוג מנוע HM7-B
דחף 64.2 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 442.1 שניות
זמן בעירה 729 שניות
דלק LH2/LOX
שלב מאיץ SEP P7.35
מספר מנועים 2
סוג מנוע P7
דחף 1.260 מגה-ניוטון
מתקף סגולי 236 שניות
זמן בעירה 27 שניות
דלק דלק נוזלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריאן 3 (Ariane 3) היה משגר לוויינים בינוני שפותח על עבוד סוכנות החלל האירופית. הוא נוצל בעיקר לשיגור לווייני תקשורת. יצורו הופסק אחרי שמשקל הלוויינים המשיך לעלות, ובמקומו החלה סוכנות החלל האירופאית עברה להשתמש באריאן 4.

החלטות על פיתוח משגר חדש התקבלו בשנת 1979, עוד לפני שיגור משגר אריאן 1. במקביל החל תכנון של משגר אריאן 2, פחות חזק.

מרכז החלל הגיאני עבר התאמות נדרשות בכן שיגור חדש ELA-1.

המשגר היה מסוגל להביא למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי עד 2 לוויינים במשקל כולל של 2,700 ק"ג. להגדלת יכולת המשגר הוא צויד ב-2 מאיצים שפעלו בתחילת השיגור.

השיגור הראשון בוצע בשנת 1984 (עור לפני שיגור ראשון של אריאן 2). מ-11 שיגורים 10 הסתיימו בהצלחה. השיגורים הופסקו בשנת 1989.

בהמשך שיגורים בוצעו על ידי משגרים חזקים יותר של אותה סדרה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריאן 3 בוויקישיתוף


ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.