אלפרד קינסי
 | |
| לידה |
23 ביוני 1894 הובוקן, ניו ג'רזי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באוגוסט 1956 (בגיל 62) בלומינגטון, ארצות הברית |
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Rose Hill Cemetery |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת אינדיאנה בלומינגטון |
| פרסים והוקרה |
Eagle Scout |
| בן או בת זוג |
Clara McMillen (1921–1956) |
| תרומות עיקריות | |
| מייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם. | |
  | |
אלפרד צ'ארלס קִינְסִי (באנגלית: Alfred Charles Kinsey, נהגה קִינְזִי; 23 ביוני 1894 – 25 באוגוסט 1956) היה ביולוג אמריקאי שנחשב למייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם ו"אבי המהפכה המינית".[1] הכשרתו המקורית הייתה בתחומי הזואולוגיה והאנטומולוגיה (חקר החרקים), והוא אף כיהן כפרופסור בתחומים האלה.
ב-1948 חיבר את הדוח המפורסם "התנהגות מינית בזכר האדם" שהתבסס על מחקר שכלל ראיונות ושאלונים שנערכו עם סטודנטים במכללות אמריקניות. ספרו של קינסי הפך ללהיט בארצות הברית, ובעקבות הצלחתו פרסם קינסי ב-1953 את "התנהגות מינית בנקבת האדם". הדוחות העלו על פני השטח נושאים שנחשבו לטאבו כמו הומוסקסואליות, ביסקסואליות, אוננות, תשוקה מינית בקרב נשים ועוד. הדוחות חוללו סערה בארצות הברית, ועוררו ביקורת. עם זאת, הם נחשבים כפריצת דרך בתחום חקר האדם והשפיעו על המשך המחקר בתחום. קינסקי גם פרסם את סולם קינסי לנטייה מינית המציג אותה כרצף במקום כחלוקה דיכטומית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלפרד קינסי נולד במדינת ניו ג'רזי שבמזרח ארצות הברית. הוריו היו עניים, והוא סבל כילד מתנאי מחיה ירודים. הוריו היו נוצרים אדוקים, שהשתייכו לכנסייה המתודיסטית. קינסי העיד כי המסגרת הדתית בה גדל מנעה ממנו כל מידע בנושאי מין ומיניות. במסגרת לימודיו בתיכון החל להתעניין בביולוגיה, ובפרט בבוטניקה ובזואולוגיה. יש הטוענים כי המורה שלו לביולוגיה בתיכון, נטלי רות, היא זו שהשפיעה עליו להיות למדען.
כזואולוג חקר קינסי צרעות באוניברסיטה, באינדיאנה. הוא קיבל תואר דוקטור למדעים מאוניברסיטת הרווארד ב-1919 על עבודת דוקטורט שכתב על צרעת העפצים. לאחר קבלת התואר, עבר למחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת אינדיאנה. מאוחר יותר מונה לפרופסור באוניברסיטה זו.
התפנית בתחום המחקר של קינסי אירעה בשנת 1933, אז החל להתעניין בנושא מיניות האדם. יש אומרים שהקשר שלו עם מיניות הושפע מכך שגילה את בורותם של הסטודנטים שלו בנושא.[דרוש מקור] קינסי אף נתבקש ללמד כיתת סטודנטיות על מיניות וגילה שאין ספרים העוסקים בנושא, כך החל לראיין סטודנטים בנושא מיניות. באותה התקופה הייתה החברה בארצות הברית שמרנית במיוחד, והתאפיינה בעקרות בית למופת ובנערות בתולות. קינסי גילה שהאמריקאים אינם פתוחים לנושא זה משום שנחשב לסטייה, אך מממצאיו של קינסי עולה כי מיניות היא נורמה אצל רוב האמריקאים ולא סטייה. ב-1935 נשא הרצאה באוניברסיטה שבה תקף את הבורות השוררת בתחום זה, והביע את דעתו כי "נישואין מאוחרים" (כלומר, לשיטתו, קיום יחסי מין בגיל מאוחר) מזיקים מבחינה פיזיולוגית, כמו כן, ככל שרמת ההשכלה עולה כך גם הפתיחות כלפי המיניות.
קינסי היה ביסקסואל.[2] הוא ואשתו הסכימו ביניהם שהם יכולים לקיים יחסי מין עם אנשים אחרים. קינסי עצמו קיים יחסי מין עם גברים אחרים, ובניהם תלמידו קלייד מרטין.[3][4]
אלפרד קינסי מת ב-25 באוגוסט 1956, בגיל 62, בעקבות בעיית לב ודלקת ריאות. הוא נקבר בבית עלמין במקום מגוריו בלומינגטון, אינדיאנה.
מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1947 הקים פרופ' קינסי את המכון לחקר המין באוניברסיטת אינדיאנה, המכון נקרא כיום על שמו: "מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון". ב-1948 חיבר את הדוח המפורסם "התנהגות מינית בזכר האדם" (Sexual Behavior in the Human Male). דוח זה התבסס על מחקר שכלל ראיונות ושאלונים שנערכו עם סטודנטים במכללות אמריקניות. ספרו של קינסי הפך ללהיט בארצות הברית, ובעקבות הצלחתו המשיך קינסי במחקר על מיניות האישה האמריקאית וב-1953 פרסם דוח משלים: "התנהגות מינית בנקבת האדם" (Sexual Behavior in the Human Female), שהתבסס על מחקר דומה שנערך עם סטודנטיות, אך נתקל בבעיה משום שבארצות הברית של אותן שנים הייתה שמרנות גדולה, שהולידה קושי ממשי לקבל את הנשים כבעלות יצר מיני ותשוקה. שני הדוחות הללו כוללים תיאורים של תופעות בהתנהגות המינית וניתוח סטטיסטי של תפוצתן. בין השאר נטען בהם כי שיעור ההומוסקסואליות באוכלוסייה הכללית גבוה בהרבה מאשר שיערו החוקרים עד אז, וכי כמעט כל בני-האדם מאוננים. הדוחות חוללו סערה בארצות הברית, ועוררו ביקורת. עם זאת, הם נחשבים כפריצת דרך בתחום חקר האדם.
את המחקר שהוביל לכתיבת הדוחות על מיניות האדם שפורסמו ב-1948 וב-1953 ערכו קינסי ועוזריו באמצעות ראיונות אישיים אנונימיים (כלומר, בלי לתעד את זהות המרואיין) עם סטודנטים וסטודנטיות, וכן באמצעות ניתוח יומנים אישיים של פדופילים. העובדה כי קינסי הסתמך גם על מידע שהושג מאנשים שנחשבים לסוטי מין הייתה הציר המרכזי לביקורת נגדו. הביקורת הייתה גם מתודולוגית - טענה כי המדגם שלו היה מוטה, וגם מוסרית - מתן ביטוי לעברייני מין. על אף הביקורות הללו, קינסי החל את תחום חקר המיניות וחשף לעולם עובדות מרחיקות לכת לגבי עולם שלם ומגוון של מיניות, כמו כן, מחקריו של קינסי נחשבים אמינים למדי, גם אם במשך הזמן נערכו מחקרים נוספים ששינו במידה מסוימת את הניתוחים הסטטיסטיים שלו.
בספרו "התנהגות מינית של זכר האדם" (1948) כתב קינסי:
- "ההיסטוריה של הרפואה מוכיחה, שככל שהאדם שאף להכיר את עצמו, ולהתמודד עם הטבע שלו בכללותו, כך הוא השתחרר מפחד עד אובדן עשתונות, בושה עד כדי ייאוש, וצביעות מגונה. כל עוד עוסקים במין במידה הנוכחית של בלבול הנובע מבורות מחד והפקרות מאידך, הכחשה והוללות, הדחקה וגירוי, ענישה וניצול, חשאיות וראוותנות, כך הוא יתקשר לדו-פרצופיות ופריצות, שאינם מובילים לא להגינות אינטלקטואלית ולא לכבוד האדם." (עיון במקור: Wikiquotes).
סקאלת קינסי לדירוג נטייה מינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| "סולם קינסי" להתנהגות מינית | |
|---|---|
|
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניו יורק טיימס נכתב עליו לאחר מותו: "מותו בטרם עת של אלפרד קינסי לוקח מהעולם האמריקאי דמות חשובה ורבת ערך, באותה מידה שהייתה שנויה במחלוקת. יהיו אשר יהיו התגובות לממצאיו, והשימוש חסר המצפון בחלקם, העובדה הנשארת שהיה מדען בכל רמ"ח איבריו. לטווח הרחוק הערך שקיים, בחשיבה של זמננו, בדיון שעורר, נשען פחות על ממצאיו ויותר על המתודה בה השתמש כדי לאשר אותם. כל סוג של גישה מדעית לבעיות, שנוגעות למיניות הוא קשה, כיוון שמדובר בתחום אפל, שעמוס בהגדרות כמו: צו מצפון, טאבו, הכשרות קבוצתיות ואינדיבידואליות ותבניות התנהגות ארוכות וממוסדות. חלקן אולי טובות בפני עצמן, אך לא תורמות למדען בדרכו אל האמת. דוקטור קינסי התגבר על מכשול זה על ידי שיטת הפרד ומשול. עבודתו הייתה מצפונית ומקיפה, ובאופן טבעי נעצרה משמעותית עם מותו. בוא נקווה בכנות שהרוח המדעית, שהשרה לא תיפגם בצורה דומה."
חייו היו הנושא של הסרט הביוגרפי "קינסי" (2004) בכיכובו של ליאם ניסן. הספר "המעגל הפנימי" מאת ת. ק. בויל סוקר גם הוא באופן נרחב את עבודתו של קינסי.[5]
מכון לחקר מין, מגדר ופריון שהוא הקים בשנת 1947 קיבל את שמו. בין מטרות המכון גם חקר החומר הרב שקינסי השאיר לאחר מותו. במהלך השנים במכון הועסקו חוקרים בולטים בתחום, בין היתר ג'ון גגנו שפיתוח תאוריית התסריט המיני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליאת משאט-פריזם, שובו של קינסי: האיש שלא פחד מסקס, באתר ynet, 17 בדצמבר 2004
- אלפרד קינסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלפרד קינסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלפרד צ'רלס קינסי (1894-1956), דף שער בספרייה הלאומית
אלפרד קינסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Kinsey History". www.kinseyinstitute.org. ארכיון מ-2019-09-14. נבדק ב-2018-04-09.
- ^ Look Both Ways: Bisexual Politics - Jennifer Baumgardner - Google Books. Books.google.com. נבדק ב-2013-12-04.
- ^ Insatiable Wives: Women Who Stray and the Men Who Love Them - David J. Ley - Google Books. Books.google.com. 2009-12-16. נבדק ב-2013-12-04.
- ^ Baumgardner, Jennifer (2008-03-04). "kinsey+was+bisexual"#v=onepage&q=%22kinsey%20was%20bisexual%22&f=false "Look Both Ways: Bisexual Politics". ISBN 9780374531089.
- ^ בתיה גור, האיש שגילה לאמריקה את הדגדגן, באתר הארץ, 1 בפברואר 2005