אי-דת
| פחות מ-10% או כרגע אין מידע |
אי-דת או חוסר דת[1] (באנגלית: Nonreligion או Irreligion) הוא המצב של היעדר, אדישות כלפי או דחייה של דת.[2] אי-הדת יכולה להיות מקרית, או להתבסס על אידאולוגיה כמו אנטי-דת, ויכולה להתבטא באתאיזם, אגנוסטיות ועוד. אי-דת יכולה להיות מלווה ביחס שלילי, אדיש ואף חיובי כלפי דתות.
חוקרים שביקשו למדוד את התופעה במובנים גלובליים ואת היקפה הדמוגרפי, מגדירים אותה באופן בסיסי כאחיזה בהשקפת עולם נטורליסטית ללא זיקה למושגים על-טבעיים ורוחניים. זאת להבדיל מכל תופעה אחרת, כמו מי שהם דתיים פחות באופן יחסי.[3] כדי לזקק את הנתונים המתייחסים לאי-דת אובייקטיבית, יש צורך ברגישות תרבותית רבה, ובמודעות להטייה הבסיסית המערבית לגבי מושג ה"דת" (למעשה נצרות מערבית, בין אם קתולית או פרוטסטנטית) הקשור בממסדים, אמונות תאולוגיות ותחומי חיים מוגדרים היטב שניתן להפריד בקלות יחסית מעולם היום-יום ה"חילוני".
כך, במזרח אסיה, קיים בידול חד בין אמונות עממיות באלים למושג "דת", שמתקשר לדתות ממוסדות כמו בודהיזם ונצרות. מאמיני שינטו ביפן או שמאניזם בקוריאה יגדירו עצמם תכופות כ"נטולי השתייכות דתית". להבדיל מכך, יש מידע רב על שקיעת האמונות העל-טבעיות והמסורות הריטואליות בקרב האוכלוסייה העירונית והמשכילה. בקרב יהודים בישראל, כינויים כמו "חילוני" מתייחסים לכל מי שאיננו אורתודוקסי קפדן יחסית, למרות שרבים מה"חילונים" מתאפיינים בפרקטיקה ובאמונות דתיות נרחבות למדי; לעומת זאת, ביהדות ארצות הברית, מאפיינים מובהקים של אי-דת נפוצים הרבה מעבר ל-25% לערך שמצהירים בסקרים שאינם דתיים. במדינות המזרח התיכון, הממשלה דורשת כי כל האזרחים יהיו דתיים או רושמת אותם לפי דת, ולכן הנתונים המתקבלים במחקרים ובסקרים אינם משקפים בהכרח.[4][5] חלק מהמזדהים כלא-דתיים בעולם גם מגדירים עצמם כ"רוחניים", ומאמינים בתורות העידן החדש למיניהן (חוקר הדתות רוברט פולר טבע עבורם את התואר "רוחניים אך לא דתיים"), וסיווגם בהקשר של אי-דת הוא שאלה סבוכה. חלקם מבקשים משמעות קיומית חילונית לגמרי, ואילו אחרים, אף שהם דוחים את הדתות הממוסדות הוותיקות, הם דתיים לגמרי.[6]
לפי אומדנים דמוגרפיים משנת 2016, המתחשבים בהגדרה הרחבה ביותר (היעדר הזדהות או השתייכות לדת כלשהי) ובהגדרה הצרה ביותר (אתאיזם חיובי), ההיקף העולמי של אי-דת נע בין 450 מיליון ל-1.6 מיליארד נפש.[7]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ספר: חוסר דת |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
| |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Samira Shackle, ?What does it mean to be nonreligious in the modern era. New Humanist, 4 בינואר 2017.
- Lois Lee, Secular or nonreligious? Investigating and interpreting generic ‘not religious’ categories and populations. Religion, כרך 44, גיליון 3. אוקטובר 2013.
- מיזם המחקר Understanding Unbelief באוניברסיטת קנט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התרגום "אי-דת" מופיע בשני מילונים: "מלון אנגלי־עברי" בהוצאת דביר, 1965; ו"מילון חדש צרפתי עברי" בהוצאת אחיאסף, 1968.
- ^ לדיון מקיף בסמנטיקה ובטרמינולוגיה, ראו: Lois Lee, Recognizing the Non-religious. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2015. עמ' 31-37. באופן כללי, nonreligion הוא המושג הרחב ביותר, ומשמעו היעדר דת בכל צורה שהיא. Irreligion קשור יותר בדחייה של דת. בתוך מונחים אלו אפשר לדון באופן ממוקד יותר גם ביחס כלפי תאיזם, בספקנות, במחשבה חופשית ועוד. "היעדר דת" הוא מושג רחב יותר מאתאיזם, וצר יותר מסקולאריות.
- ^ Luke Galen (עורך), The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2016. עמ' 7-8.
- ^ גאלן, הטיה: 36, 51; אסיה: עמ' 40-41; יהודים: עמ' 50; מזרח תיכון: 46.
- ^ על מזרח אסיה, ראו גם: Timothy Fitzgerald, A Critique of "Religion" as a Cross-Cultural Category. Method & Theory in the Study of Religion, 1997.
- ^ בתוך: Phil Zuckerman; John R. Shook (עורכים). The Oxford Handbook of Secularism. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2017. עמ' 574-575.
- ^ גאלן, עמ' 32-34.
