אייבל ארצ'ר 83
אייבל ארצ'ר 83 (אנגלית: Able Archer 83) היה תרגיל צבאי בן 10 ימים שערך נאט"ו החל מה-2 בנובמבר 1983 שהשתרע על פני יבשת אירופה ודימה מתקפה גרעינית מתואמת. התרגיל כלל שימוש בפורמט חדש ויחודי לקידוד תקשורת, קיום דממת אלחוט, השתתפות של ראשי מדינות, ודימוי של דרגת הכוננות הגרעינית הגבוהה ביותר, DEFCON 1. טבעו הריאליסטי של התרגיל, והעובדה שהתבצע בתקופה של החרפת היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות בעיצומה של "המלחמה הקרה השנייה" וההצבה הצפויה של טילי פרשינג 2 חמושים בראשי קרב גרעיניים באירופה, הובילו כמה אנשים בברית המועצות להאמין כי אייבל ארצ'ר 83 הוא מבצע אמיתי שנועד להנחית מכה גרעינית ראשונה על ברית המועצות. בתגובה, הסובייטים הכינו את כוחותיהם הגרעיניים והעלו את הכוננות של היחידות האוויריות שלהם במזרח גרמניה ופולין. אירוע זה נחשב בעיני היסטוריונים רבים לנקודה הקרובה ביותר שבה ניצב העולם בפני מלחמה גרעינית מאז משבר הטילים בקובה ב-1962. הסכנה לפריצת מלחמה גרעינית חלפה באחת עם סיום תרגיל אייבל ארצ'ר 83 ב-11 בנובמבר.
הרקע לתרגיל נאט"ו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצע ריא"ן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזרז המשמעותי ביותר לחשש כי אייבל ארצ'ר הוא מהלך מלחמתי אירע יותר משנתיים קודם לכן. במאי 1981 בישיבה סגורה בה השתתפו קציני ק.ג.ב. ומנהיגים סובייטיים בכירים, המזכיר הכללי ליאוניד ברז'נייב ויושב ראש הק.ג.ב. יורי אנדרופוב הודיעו כי ארצות הברית מתכוננת בחשאי למתקפה גרעינית נגד ברית המועצות. כדי להתמודד עם האיום, אנדרופוב הודיע כי הק.ג.ב. והגר"ו יפתחו במבצע ריא"ן. ריא"ן (РЯН) היו ראשי תיבות ברוסית ל"מתקפת טילים גרעיניים" (Ракетное Ядерное Нападение); מבצע ריא"ן היה מבצע איסוף המודיעין הגדול והמקיף ביותר שנערך בעת שלום בהיסטוריה הסובייטית. סוכני מודיעין נדרשו לעקוב אחר האנשים שבידם היכולת להחליט על ביצוע מתקפה גרעינית, השירותים והצוותים הטכניים שיוציאו לפועל את המתקפה, והמתקנים שמהן תצא המתקפה לפועל.
המניע להפעלת מבצע ריא"ן נותר לא ברור. אולג גורדיאבסקי, קצין הק.ג.ב. הבכיר ביותר שערק מעולם, סבר כי הוא נולד מתוך "פרנויה סובייטית" מוגברת במשולב עם "רטוריקה רייגנית". גורדיאבסקי שיער שברז'נייב ואנדרופוב, ש"היו מאוד, מאוד שמרנים ומושפעים בקלות... על ידי עקרונות קומוניסטיים", סברו באמת ובתמים שרייגן העוין ילחץ על הכפתור הגרעיני וישלח את ברית המועצות ל"ערימת האפר של ההיסטוריה". היסטוריון ה-CIA בנג'מין ב. פישר (Benjamin B. Fischer) מונה מספר מקרים קונקרטיים שכנראה הובילו למבצע ריא"ן. הראשון שבהם היה השימוש במבצעי לוחמה פסיכולוגית שהחלו זמן קצר לאחר מינויו של רונלד רייגן לנשיא.
מבצעי לוחמה פסיכולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצעי לוחמה פסיכולוגית (PSYOP) החלו באמצע פברואר 1981 ונמשכו לסירוגין עד 1983. אלו כללו סדרה של מבצעים ימיים חשאיים בהם חדרו כלי שיט של נאט"ו למים שבקרבת רווח GIUK שבין גרינלנד, איסלנד והממלכה המאוחדת, וים ברנטס, הים הנורווגי, הים השחור והים הבלטי, וכך הפגינו את היכולת של ספינות נאט"ו להתקרב לבסיסים צבאיים סובייטיים קריטיים. מפציצים אמריקניים גם טסו ישירות לכיוון המרחב האווירי הסובייטי, כשהם סוטים מנתיב טיסתם ברגע האחרון, לעיתים מספר פעמים בשבוע. פעולות אלו נועדו לבחון את מגבלות מערכות המכ"ם הסובייטיות כמו גם להדגים את יכולותיה הצבאיות של ארצות הברית במלחמה גרעינית, אם זו תפרוץ.
זה באמת עשה עליהם רושם", נזכר ד"ר וויליאם שינדלר, תת-מזכיר המדינה [לשעבר] לסיוע צבאי וטכנולוגי, שהיה חשוף ל"דו"חות שלאחר פעולות" שהיו מסווגים ואשר הכילו מידע על הפעילות האווירית של ארצות הברית. "הם לא ידעו את המשמעות של הפעולות. טייסת הייתה טסה ישירות לעבר המרחב האווירי הסובייטי, ומערכות מכ"ם אחרות היו מופעלות ויחידות היו נכנסות לכוננות. ואז ברגע האחרון הטייסת הייתה משנה את כיוון טיסתה וחוזרת הביתה.
טיסה 007 של קוריאן אייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טיסה 007 של קוריאן אייר
לעומת מבצעי הלוחמה הפסיכולוגית שנוהלו נגד ברית המועצות בסודיות גמורה, הרחק מעיני הציבור, הפלת המטוס האזרחי של קוריאן אייר בטיסה 007, ב-1 בספטמבר 1983, על ידי הסובייטים, הביאו את היחסים בין שתי מעצמות העל לשפל ציבורי חדש. התקרית, שהעידה על היחסים העוינים בין ארצות הברית וברית המועצות בשנות השמונים המוקדמות, גם תורמת מספר תובנות על אודות אייבל ארצ'ר 83. ברית המועצות, אולי עקב חדירות לצורכי לוחמה פסיכולוגית, שמרה מאוד על המרחב האווירי שלה. האסון המחיש את הלך הרוח "חמום המוח" של רבים בברית המועצות. רייגן העריך בזיכרונותיו, "אם, כפי שאחדים הרהרו, הטייסים הסובייטים טעו בזיהוי מטוס הנוסעים וחשבוהו למטוס צבאי, איזה דמיון דרוש כדי לחשוב כי איש צבא סובייטי שאצבעו קרובה לכפתור הלחיצה הגרעיני יעשה טעות טרגית אפילו יותר?"
ב-23 במרץ 1983, רייגן הציע את יוזמת ההגנה האסטרטגית, שזכתה לכינוי "מלחמת הכוכבים". בעוד שרייגן ראה ביוזמה רשת הגנה נגד מלחמה גרעינית, מנהיגים בברית המועצות ראו אותה כנטישה סופית של השוויון היחסי בנשק של ה"דטאנט" והסלמת מרוץ החימוש לתוך החלל. אנדרופוב - שנהפך למזכיר הכללי לאחר מותו של ברז'נייב בנובמבר 1982 - גינה את רייגן בשל "המצאת תוכניות חדשות לפתיחה במלחמה גרעינית בדרך הטובה ביותר, בתקווה לנצח בה".
חרף המחאה הסובייטית החריפה נגד תוכנית "מלחמת הכוכבים", התוכנית שגרמה לחששות הכבדים בקרב הנהגת ברית המועצות במהלך אייבל ארצ'ר 83 הייתה האישור של נאט"ו מ-1979, וההצבה שבאה בעקבותיו, של טילים בליסטיים מסוג פרשינג 2 במערב אירופה. טילים אלו, שהוצבו בתגובה להצבתם של טילי SS-20 סובייטיים, היוו איום משמעותי לסובייטים. טילי הפרשינג 2 יכלו להשמיד "מטרות קשיחות" כגון בונקרים תת-קרקעיים לאחסון טילים ומוצבי פיקוד ושליטה. בנוסף, ההערכה הייתה שהטילים, שהוצבו במערב גרמניה, יוכלו לפגוע במטרות במערב ברית המועצות בתוך ארבע עד שש דקות מרגע שיגורם. יכולות אלו הובילו את המנהיגים הסובייטיים להאמין כי הדרך היחידה לשרוד מתקפה של טילים אלו היא להקדים לה מכה מונעת. החשש של תקיפה באמצעות טילי פרשינג 2 שלא תתגלה, על-פי היסטוריון ה-CIA בנג'מין ב. פישר, קושר מפורשות למנדט של מבצע ריא"ן: לגלות החלטה של ארצות הברית לפתוח במתקפה גרעינית ולהקדים לה מכה (מוכרחים להאמין כי ניתן לעשות כן).
תרגיל אייבל ארצ'ר 83
[עריכת קוד מקור | עריכה]כך, ב-2 בנובמבר 1983, בשעה ששירותי הביון הסובייטיים ניסו לגלות סימנים מעידים למתקפה גרעינית, נאט"ו החלה לדמות אחד כזה. התרגיל, ששם הקוד שניתן לו הוא אייבל ארצ'ר, עירב מספר בעלות ברית החברות בנאט"ו ודימה את נוהלי הפיקוד, השליטה והתקשורת של נאט"ו במהלך מלחמה גרעינית. סביר להניח שהתרגיל דימה את ה"תוכנית המבצעית המשולבת היחידה" (SIOP - Single Integrated Operational Plan) של הפנטגון, שבזמנו כללה 25,000 מטרות צבאיות, 15,000 מטרות תעשייתיות ו-500 מטרות הקשורות להנהגה הסובייטית. מספר אנשים בהנהגה הסובייטית, עקב האירועים שקדמו לתרגיל, וטבעו המציאותי במיוחד של התרגיל, סברו - בהתאם לדוקטרינה הצבאית של הסובייטים עצמם - כי התרגיל עלול להיות כיסוי למתקפה אמיתית. ואכן, מברק של הק.ג.ב. מ-17 בפברואר תיאר תרחיש אפשרי אחד כך:
לאור העובדה שהצעדים הנדרשים ל"מצב כתום" [מתקפה גרעינית בתוך 36 שעות] צריכים להתבצע בסודיות מרבית (תחת מסווה של תמרונים, אימונים וכדומה) בזמן הקצר ביותר, מבלי להסגיר את תוכן התוכניות המבצעיות, סביר מאוד שמערכת התרעת הקרב תשמש להכנת ריא"ן [מתקפה גרעינית] בהפתעה בעת שלום.
המשימה המבצעית שהטיל הק.ג.ב. על סוכניו ב-17 בפברואר 1983 הייתה לחפש סימנים מעידים למתקפה גרעינית מתקרבת. אלו כללו "צוותים הקשורים להכנה ומימוש החלטות הקשורות בריא"ן, וכן צוותים, לרבות אנשי שירותים וצוותים טכניים... אלו העובדים בשירותי מפעילים של מתקנים הקשורים בהכנה ומימוש ההחלטה בקשר לריא"ן, וצוותי תקשורת המעורבים בפעולה ובאינטראקציה של מתקנים אלו."
כיוון שאייבל ארצ'ר דימה מתקפה אמיתית, סביר להניח כי הצוותים שהוזכרו במזכר היו פעילים בתרגיל. יתרה מזאת, ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר וקנצלר גרמניה המערבית הלמוט קוהל השתתפו בתרגיל (אם כי לא בו-זמנית). סגן הנשיא ג'ורג' ה. ו. בוש ומזכיר ההגנה קספר ויינברגר התעתדו להשתתף בתרגיל גם כן, אולם רוברט מקפרלן, שהתמנה ליועץ לביטחון לאומי רק שבועיים קודם לכן, הבין את ההשלכות של השתתפות כזאת בשלב מוקדם של הכנות התרגיל והביא לביטולה.
אינדיקציה מטעה נוספת שבוודאי האנליסטים הסובייטים הבחינו בה הייתה זרם התקשורת המוצפנת בין הממלכה המאוחדת וארצות הברית. למודיעין הסובייטי נודע כי "התייעצות בנאט"ו בעניינים גרעיניים הם קרוב לוודאי אחד השלבים של הכנה מיידית של היריב לריא"ן". בראיית האנליסטים הסובייטיים, פרץ זה של תקשורת סודית בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת חודש אחד לפני תחילתו של אייבל ארצ'ר עשוי היה להתפס כ"התייעצות" זו. בפועל, פרץ זה של תקשורת סודית נגע בפלישת ארצות הברית לגרנדה ב-25 באוקטובר 1983, שגרם לתעבורה דיפלומטית רבה מאחר שהריבונית על האי הייתה המלכה אליזבת השנייה.
היבט מבהיל נוסף שדווח על ידי סוכני הק.ג.ב. התייחס לתקשורת של נאט"ו במהלך התרגיל. על-פי מזכר של מרכזי מוסקבה מ-17 בפברואר 1983,
למעקב אחר פעילות רשתות ומערכות התקשורת חשיבות עליונה מאחר שבאמצעותם מועבר מידע הנוגע לכוונות היריב ומעל לכל לתוכניותיו לשימוש בנשק גרעיני ומימושן של תוכניות אלו. בנוסף, שינויים בדרכי הפעלת מערכות התקשורת והדרגים המפעילים אותן עשויים בעצמם להעיד על מצב ההכנות לריא"ן.
נראה כי המודיעין הסובייטי אישש חשדות אלו ודיווח כי נאט"ו אכן משתמשת בהליכים מיוחדים שטרם נראו כמותם בעבר, כמו-גם בפורמט מסרים מתוחכם יותר מששימש בתרגילים קודמים שאפשר שהצביע על קרבתה של מתקפה גרעינית.
לבסוף, במהלך אייבל ארצ'ר 83 דימתה נאט"ו מעבר בכל שלבי ההתראה, מ-DEFCON 5 עד DEFCON 1. למרות שהיה זה תרגול בלבד, סוכני ק.ג.ב. מבוהלים דיווחו כי הם אמיתיים. על-פי המודיעין הסובייטי, על-פי הדוקטרינה של נאט"ו, "מוכנות מבצעית מספר 1 מוכרזת כאשר קיימות אינדיקציות ברורות להכנה לקראת פעולות צבאיות. מלחמה נחשבת לבלתי נמנעת ועלולה לפרוץ בכל רגע."
לאחר שגילו כי הפעילות הגרעינית של ארצות הברית משקפת את מה שהניחו שהיא הפעילות של הנחתת מכה ראשונה, המרכז במוסקבה שלח לרזידנטים שלו מברק בהול ב-8 או ב-9 בנובמבר (אולג גורדיאבסקי לא זוכר את התאריך המדויק), ובו דיווח מוטעה על העלאת הכוננות בבסיסים האמריקניים ובקשה דחופה לקבלת מידע נוסף על המתקפה האמריקנית הממשמשת ובאה. העלאת הכוננות בבסיסים האמריקניים עלתה בקנה אחד עם ההערכה הסובייטית כי בין ההחלטה הראשונית של נאט"ו לביצוע מתקפה גרעינית עד למתקפה עצמה יחלפו שבעה עד עשרה ימים. מברק בהול זה מבטא את שיאו של החשש שקונן בליבה של ההנהגה הסובייטית, מפני מלחמה גרעינית העומדת לפרוץ.
ברית המועצות, שסברה כי סיכוי ההישרדות היחיד שלה מול מתקפה גרעינית של נאט"ו הוא להקדים אותה בביצוע תקיפת מנע של מכה גרעינית משלה, הכינה את הארסנל הגרעיני שלה. כהד לתפיסה סובייטית זו, דיווח ה-CIA על פעילות במחוז הצבאי הבלטי, שבצ'כוסלובקיה, והוא קבע כי מטוסים בעלי יכולת נשיאת נשק גרעיני בפולין ובמזרח גרמניה הוכנסו ל"מצב של כוננות גבוהה עם הכנת כוחות תקיפה גרעיניים". חוקר מודיעין לשעבר ב-CIA פטר וינסנט פרי (Peter Vincent Pry) מגדיל ואומר, כי הוא חושד שהמטוסים היו רק קצה הקרחון. הוא הניח כי - בהתאם לנוהלי הצבא הסובייטי וההיסטוריה שלו - משגרי טילים בליסטיים בין-יבשתיים, שניתן להכינם לשיגור בקלות ושקשים לגילוי על ידי האמריקנים, הוכנו אף הם לשיגור.
חששות הסובייטים מן המתקפה באו אל קיצם באחת כאשר הסתיים תרגיל אייבל ארצ'ר ב-11 בנובמבר. לאחר שלמד על התגובה הסובייטית לאייבל ארצ'ר 83 באמצעות הסוכן הכפול אולג גורדיאבסקי, אמר הנשיא רייגן, "לא ברור לי כיצד הם חשבו כך - אך זוהי נקודה למחשבה".
התגובה הסובייטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוכן הכפול אולג גורדיאבסקי, שדרגתו הגבוהה ביותר הייתה רזידנט של הק.ג.ב. בלונדון, הוא המקור הסובייטי היחיד שפרסם אי פעם את מה שאירע בעת אייבל ארצ'ר 83. אולג קלאוגין ויורי שבטס, שהיו קציני ק.ג.ב. ב-1983, פרסמו דיווחים המאשרים את קיומו של מבצע ריא"ן, אולם הם אינם מזכירים את אייבל ארצ'ר 83. גורדיבסקי וסוכני מודיעין אחרים בברית ורשה היו מאוד סקפטיים לגבי מכה ראשונה של נאט"ו, אולי עקב קרבתם למערב והבנתו. עם זאת, סוכנים דיווחו כי הורו להם להתבונן, לא להעריך את משמעות תצפיותיהם. פגם קריטי זה במערכת המודיעין הסובייטית - שגורדיבסקי כינה "מעגל המודיעין" - הזין את החרדה מפני מתקפה גרעינית אמריקנית.
אף אישיות פוליטית סובייטית לא אישרה בפומבי את דבר קיומו של אייבל ארצ'ר 83. מרשל סרגי אחרומיבייב, שבזמנו היה ראש אגף המבצעים העיקריים במטה הכללי הסובייטי, אמר להיסטוריון המלחמה הקרה דון אורבנדורפר (Don Orbendorfer) כי הוא מעולם לא שמע על אייבל ארצ'ר. חוסר התגובה הפומבית של הסובייטים לאייבל ארצ'ר 83 הוביל כמה היסטוריונים, לרבות פריץ ו. ארמרת' (Fritz W. Ermarth), בפרסומו, "תצפיות על הבהלה מפני מלחמה של 1983 מעמדת המודיעין", להסיק כי אייבל ארצ'ר 83 לא העמיד את ארצות הברית בסיכון מיידי.
התגובה האמריקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 1984, פריץ ו. ארמרת', מומחה של ה-CIA לרוסיה, חיבר את "השלכות הפעילויות הסובייטיות הצבאיות-פוליטיות האחרונות" ("Implications of Recent Soviet Military-Political Activities"), שמסקנותיו: "אנו סבורים כי פעולות הסובייטים לא נבעו מסכנה לעימות ממשמש ובא עם ארצות הברית, ולתפיסתם של המנהיגים הסובייטיים לא הייתה סכנה כזו". רוברט גייטס, סגן המנהל למודיעין ב-CIA בזמן אייבל ארצ'ר 83, פרסם את מחשבותיו על התרגיל וחלק על מסקנותיו של פריץ:
"מידע על הלך הנפש המוזר של המנהיגים הסובייטיים במהלך זמנים אלו שנגלה מאז קריסתה של ברית המועצות גורם לי לחשוב שקיים סיכוי טוב - לאור האירועים האחרים שהתרחשו ב-1983 - שהם באמת חשו שמתקפה של נאט"ו הייתה לכל הפחות אפשרית ושהם נקטו במספר פעולות והעלאת המוכנות של צבאם. לאחר שהתנסתי באירוע בזמנו, אז באמצעות תחקיר שלאחר האירוע, וכעת באמצעות המסמכים, אינני סבור כי הסובייטים קראו "זאב זאב". אולי הם לא האמינו כי מתקפה ממשמשת ובאה בנובמבר 1983, אך נראה כי הם כן האמינו שהמצב היה מאוד מסוכן. והמודיעין האמריקני כשל בהבנת גודל החרדה שלהם."
דו"ח שמרביתו עודו מסווג שנכתב על ידי נינה סטוארט (Nina Stewart) עבור המועצה המייעצת לנשיא בענייני חוץ מסכים עם גייטס וחולק על דו"חות קודמים של ה-CIA בקובעו כי ניתוח נוסף מראה כי הסובייטים באמת חששו ממתקפה אמריקנית.
מספר היסטוריונים, לרבות בת' ב. פישר (Beth B. Fischer) בספרה "The Reagan Reversal", מצביעים על אייבל ארצ'ר 83 כאירוע שהשפיע עמוקות על הנשיא רייגן וגרם לו לנטוש את מדיניות העימות עם הסובייטים ולפנות למדיניות של התפייסות. מרבית ההיסטוריונים האחרים אומרים כי רייגן תמיד התכוון להגדיל את יכולת ההגנה של ארצות הברית ואז לשאת ולתת עם ברית המועצות מעמדת כוח. מחשבותיו של רייגן ואלו הסבבו אותו מספקים תובנה חשובה על החשש ממלחמה גרעינית והשלכותיה. ב-10 באוקטובר 1983, כחודש לפני אייבל ארצ'ר 83, הנשיא רייגן צפה בסרט הטלוויזיוני הבדיוני היום שאחרי (אנ') שתיאר את השמדתה של העיר לורנס שבקנזס על ידי מתקפה גרעינית. ביומנו כתב הנשיא שהסרט "הותיר אותו מדוכא".
מאוחר יותר באוקטובר, השתתף רייגן בתדרוך בפנטגון על מלחמה גרעינית. במהלך השנתיים הראשונות שלו בתפקיד, הוא סירב לקחת חלק בתדרוך שכזה, מאחר שחש כי אין זה ראוי לערוך חזרות לקראת אפוקליפסה גרעינית; לבסוף, הוא נעתר לבקשות אנשי הפנטגון. לדברי אנשי הפנטגון שנכחו בתדרוך, התדרוך "ייסר" ("chastened") את רייגן. ויינברגר אמר, ”[רייגן] חש שאט נפש מכל הרעיון של נשק גרעיני... משחקי המלחמה האלו שכנעו כל אחד באירועים הנוראיים שיגרמו כתוצאה מתרחיש שכזה.” רייגן תיאר את התידרוך במילותיו שלו: ”חווייה מפכחת ביותר עם קספר ויינברגר וגנרל ויליאם וסי בחדר המצב, תדרוך על תוכניתנו המלאה במקרה של מתקפה גרעינית”.
שתי הצצות אלו לתרחיש של מלחמה גרעינית הכינו את רייגן לאייבל ארצ'ר 83, ונתנו לו תיאור מאוד ספציפי למה היה קורה אילו המצב היה מתפתח. לאחר שקיבל דו"חות מודיעיניים ממקורות שונים, לרבות גורדיבסקי, היה ברור כי הסובייטיים לא היו רגועים. למרות שאנשי הממשל חששו מהפניקה הסובייטית, הם היססו להאמין כי מתקפה סובייטית קרבה. מזכיר המדינה ג'ורג' פ. שולץ (George P. Shultz) סבר כי "בלתי מתקבל על הדעת, לפחות בראייתנו" שהסובייטים יאמינו כי ארצות הברית תפתח במתקפה אמיתית. באופן כללי, רייגן לא היה שותף לאמונתו של המזכיר שקור הרוח יגבור, בכותבו:
"היו לנו תוכניות חירום רבות לתגובה למתקפה גרעינית. אולם הכול יקרה כל כך מהר שתהיתי עד כמה תכנון או הגיון יועילו במשבר שכזה... שש דקות להחליט על דרך התגובה לכתם על צג המכ"ם ולהחליט האם להתיר ארמגדון! כיצד מישהו יוכל לפעול בתבונה בזמן כזה?"
על-פי מקפרלן, הנשיא הגיב ב"חרדה אמיתית", בחוסר אמון שתרגיל רגיל של נאט"ו יכל היה להוביל למתקפה חמושה. ניתוח רטרואקטיבי שמרביתו עודו מסווג מראה כי תגובתו החרדה של הנשיא הייתה נכונה יותר מראייתם הרגועה יותר של כמה מאנשיו.
לפוליטביורו החולה - שהובל מערש הדווי של החולה הסופני אנדרופוב, אדם שחסר ידע ממקור ראשון על ארצות הברית, והיוצר של מבצע ריא"ן - נראה "כי ארצות הברית מתכוננת לפתוח... במתקפת פתע גרעינית על ברית המועצות". בזיכרונותיו, רייגן, מבלי להזכיר מפורשות את אייבל ארצ'ר 83 (הוא ציין מוקדם יותר כי הוא אינו יכול להזכיר מידע מסווג) כתב על 1983:
"שלוש שנים לימדו אותי דבר מפתיע על הרוסים:
אנשים רבים בפיסגת ההיררכיה הסובייטית פחדו באמת מאמריקה ומאמריקנים. אולי זה לא היה צריך להפתיע אותי, אך זה כן...
במהלך שנותי הראשונות בוושינגטון, אני חושב שרבים מאיתנו בממשל ראו זאת כמובן מאליו שהרוסים, כמונו, ראו כבלתי מתקבל על הדעת שארצות הברית תנחית מכה גרעינית ראשונה נגדם. אך ככל שרכשתי ניסיון עם המנהיגים הסובייטיים וראשי מדינות אחרות שהכירו אותם, התחלתי להבין יותר שאנשי ממשל סובייטיים רבים חששו מאיתנו לא רק כיריבים אלא גם כתוקפנים פוטנציאליים שעלולים להטיל עליהם נשק גרעיני במכה ראשונה...
ובכן, אם זה היה המצב, השתוקקתי עוד יותר להפגש עם מנהיג סובייטי לבד בחדר ולנסות לשכנע אותו שאין לנו תוכניות זדוניות לגבי ברית המועצות ולרוסים אין מה לפחד מאיתנו."
ספיחי אייבל ארצ'ר 83
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייבל ארצ'ר 83 הייתה הבהלה האחרונה מפני מלחמה גרעינית במלחמה הקרה. עד 1983, ארצות הברית, תחת הנהגתו של הנשיא רונלד רייגן, הייתה בעיצומה של התחמשות מסיבית, שתמשך במשך אמצע והמחצית השנייה של שנות השמונים. תוכניות ארצות הברית של שנות השמונים, כגון צי 600 הספינות, שכנעו ברצון ארצות הברית להמשיך בהתנגדות לברית המועצות בכל האמצעים הנדרשים. בברית המועצות, ההידרדרות במצב בריאותו של המזכיר הכללי קונסטנטין צ'רניינקו הובילה לעלייתו של מיכאיל גורבצ'וב ב-1985. המדיניות והתוכניות של גורבצ'וב בברית המועצות, שנועדו לשמור על הברית - בייחוד ה"גלאסנוסט" וה"פרסטרויקה" - הניעו את האירועים שיובילו לבסוף, שלא בכוונה תחילה, לפירוק ברית המועצות ב-1991.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
