אופני הרים
אופני הרים הם אופניים שנועדו לרכיבה שלא בדרכים סלולות. במקביל להתפתחות האופניים, התפתח גם ענף הספורט העושה בהם שימוש כספורט עממי ותחרותי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ענף אופני ההרים החל להתפתח בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 במחוז מארין בצפון קליפורניה, באזור סן פרנסיסקו כאשר חבורת רוכבים היפים ורומנטיים הרכיבו גלגלי בלון על שלדות ישנות והתחרו במורד ההר. ביניהם היו ג'ו בריז, שבנה מספר יחידות של אופני ההרים הראשונים (הבריזר), וגארי פישר שהשכיל לפתח את הנושא לכלל עסק. הם הוסיפו מעצורים על החישוק, כידון ישר, הילוכים, והורידו משקל ככל האפשר.
בשנות ה-80 החלו יצרנים בארצות הברית להציע אופני הרים מייצור סדרתי, והם הגיעו לבשלות סבירה. השינויים בהרגלי הפנאי של קבוצת הגילאים 20–50 כגון נופש פעיל וספורט חיברו לאופני ההרים עוד אנשים. בשנות ה-90 החל אפקט כדור השלג, שבו האנשים נמשכו לענף כתחביב (בניגוד לספורט של יחידי סגולה) והביאו את חבריהם. גם רוכבים מקצועיים גילו שרכיבה ביער עם החברים אינה פחותה בהנאתה מהתחרות בכביש.
מרגע שנוצרה מסה קריטית של צרכנים, עלתה הכדאיות הכלכלית של פיתוח וייצור האופניים. לאופני ההרים נתווסף בולם זעזועים קדמי ולחלקם בולם זעזועים אחורי או מעצורי דיסק שנועדו לסייע בתנאי השטח. סביב הנושא החלה להתפתח תרבות שלמה, עם חברויות, תחרויות, ותת-סוגים של אופני הרים.
סוגי אופני הרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקובל לסווג אופני הרים לפי ייעוד השימוש בהם או לפי סוג השיכוך.
כיום נפוצות שתי תצורות שיכוך, בולם זעזועים, עיקריות:
- זנב קשיח (ז"ק) - שלדה בצורת "יהלום" ולה בולם זעזועים קדמי בלבד (כלומר ה-"מזלג" משכך).
- שיכוך מלא (ש"מ) - שלדה זו שונה במבנה משלדת הז"ק עקב הימצאות בולם זעזועים אחורי המצריך שלדה דינמית, עם מסבים (צירים).
תצורות נוספות:
- תצורה קשיחה, ללא בולמים (rigid באנגלית) - הייתה מקובלת בשנות ה-90 לפני פיתוח הבולם הקדמי. התצורה זוכה לעדנה מחודשת במסגרת "חזרה לשורשים" לרוב עם ויתור על מעבירי ההילוכים. אופניים ללא הילוכים מכונים "סינגל-ספיד", או פיקסי.
- זנב רך - שילוב של זנב קשיח ושיכוך מלא. שלדה עם בולם זעזועים אחורי אך ללא ציר, השיכוך מתבסס על גמישות השלדה, ומהלך השיכוך קצר במיוחד כ-1 אינץ'. לרוב האופניים יהיו קלים מאופני שיכוך מלא. תצורה זו מעולם לא הייתה נפוצה ממש, כיום התצורה מאוד נדירה.
- סינגל ספיד- הילוך בודד. אופני הרים ללא מערכת הילוכים. ההילוך הבודד איתו ישתמש הרוכב נקבע על ידו במעמד הרכבת האופנים. ניתן להסב אופני הרים רגילים לסינגל ספיד. סגנון רכיבה מאתגר, שכן הרוכב לא יכול להעביר להילוך קל יותר בעליה או קשה ומהיר יותר בירידה.
מקובל למיין את האופניים גם לפי סגנון הרכיבה המיועד:
- קרוס קאנטרי (Cross Country, XC), המכונה גם MounTain Bike (MTB) sport - שלדה קלה. מהלך השיכוך הקדמי האופייני הוא 90–120 מ"מ, זנב קשיח או שיכוך מלא קצר-מהלך (עד 4.5 אינץ'), גלגלים וצמיגים קלים, לרוב רוחב הצמיג המקובל 1.95-2.2 אינץ'. אופני קרוס קאנטרי נקראים גם אופניים תחרותיים והדגש בהם הוא על קלות ויעילות הדיווש. האופניים משמשים לתחרויות ואימונים, ולשיוט בשבילים למרחקים ארוכים.
רכיבת שבילים (all mountain, AM או Enduro) - רכיבה בשבילים צרים או רחבים שיש בהם הרבה קטעים שדורשים טכניקה ושליטה על האופניים, שלדה קשיחה, או בעלת בולמים כפולים. מהלך המתלים (קדמי ואחורי) ארוך יותר (5-6.5 אינץ'), גלגלים חזקים יותר, וצמיגים בשרניים יותר מבאופני קרוס קאנטרי. רוחב הצמיג המקובל - 2.35 אינץ'. המשקל באופניים אלו גדול יותר מבאופני קרוס קאנטרי אך עדיין נעשים ניסיונות להמעיט במשקל (שוקלים כיום בין 12–14 קג). אופניים אלו ישמשו לטיולים בשטח קשה, עליית מדרונות ברכיבה וכמובן רכיבה גם במורדות הקשים.
- טיולים או טורינג (Touring) או TRIAL - צמיגים דקים ומהירים יחד עם בולם קדמי קצר מהלך, משמשים בעיקר לרכיבה בתוך העיר. אפשר להשתמש בהם לקפיצות במגבהים ולפעלולים
דאון היל (DownHill, DH), פרי רייד (FreeRide, FR) - שלדה קשיחה, עמידה בקפיצות מגובה רב (לעיתים מספר מטרים) לרוב בתצורת שיכוך מלא בולמים בעלי מהלך ארוך מאוד (7–11 אינץ'). גלגלים כבדים ועמידים יותר, צמיגים ברוחב 2.5 אינץ' ויותר. אופניים אלו משמשים לרכיבה אתגרית (אקסטרים), בדרך כלל במורד בלבד כאשר העלייה נעשית באמצעות רכבל או אמצעי ממונע אחר.
חלקי האופניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלדה (ערך מורחב: שלדת אופניים) - גוף האופניים, אליה מתחברים כל המכלולים השונים (מכלולים - כל חלק באופניים שאינו שלדה). השלדה עשויה מסגסוגת מתכת (לרוב אלומיניום או פלדה אך לעיתים גם טיטאניום או מגנזיום), או סיבי פחמן (קארבון). מבנה השלדה הנפוץ מורכב משני משולשים - הקדמי מכיל את צינור הכיסא, הצינור היורד, והצינור העליון, והאחורי מורכב מתומכות השרשרת ותומכות האוכף.
- מערכת הנעה המורכבת מ:
- דוושות (פדלים) - מדרכים לכפות הרגליים המאפשרים העברת כח מן הרגליים להנעת הארכובה. נחלקים לדוושות שטוחות (פלאטים) ודוושות ננעלות (קליפלס) המתחברות לנעלי הרכיבה בעזרת נועל שעל הסוליה (קליט). אביזר זה מאפשר לרוכב למשוך את הדוושה ולא רק לדחוק אותה ומעביר יותר כוח לארכובה.
- זרועות הארכובה - שתי זרועות המחברות את הדוושות לארכובה.
- ארכובה (קראנק) - ציר ועליו בין אחד לשלושה גלגלי שיניים (פלאטות) הממוקמים בתחתית השלדה, מתחת לאוכף, ותפקידם להניע את השרשרת.
- שרשרת - מעבירה את הכוח המגיע מן הארכובה, אל הקסטה שמניעה את הגלגל האחורי.
- קסטה - 3–11 גלגלי שיניים הממוקמים על ציר הגלגל האחורי. תפקידם להניע את הגלגל, בעזרת הכוח המגיע מהשרשרת.
- מערכת ההילוכים המורכבת מ:
- גלגלי שיניים בארכובה ובקסטה.
- מעבירי הילוכים - תפקידם ליצור יחסי העברה שונים בין גלגלי השיניים על ידי הסטת השרשרת אל גלגלי שיניים שונים.
- כבלי הילוכים: השליטה מתבצעת על ידי מתיחת והרפיית כבלים.
- ידיות הילוכים: הפעלת כל מעביר מתבצעת על ידי שתי ידיות (שיפטרים): ידית להעלאת הילוך, וידית להורדת הילוך.
- מערכת ההיגוי המורכבת מ:
- כידון - החלק בו אוחזים את האופניים, ועליו מורכבים ידיות השליטה ואביזרים אחרים.
- ידיות אחיזה (גריפים)
- מוט כידון (סטם) - מחבר את הכידון אל מוט ההיגוי.
- מכלול ראש (הד-סט) - מסבים המאפשרים למוט ההיגוי להסתובב על צירו.
- מזלג, המצויד לרוב בבולמי זעזועים, ומחזיק את הגלגל הקדמי במקומו.
- מערכת הבלימה המורכבת מ:
- בלמים (מעצורים, ברקסים) - עוצרים או מאטים את האופניים על ידי חיכוך. הנפוצים הם בלמי V, שפועלים באמצעות רפידות המוצמדות לחישוק הגלגל ובלמי דיסק (הידראוליים או מכניים) הפועלים באמצעות רפידות המוצמדות אל דיסק מתכת המחובר לציר הגלגל. המעצורים נשלטים על ידי שתי ידיות המחוברות לכידון (לשליטה על הבלמים הקדמיים והאחוריים).
- כבל בלם או צינור הידראולי, המעבירים כוח מידיות הבלם לבלם.
- ידיות בלם - ידיות המורכבות על גבי הכידון שתפקידן להפעיל את מנגנון המבלם, אם על ידי מתיחת כבל הבלם, או על ידי יצירת לחץ הידראולי.
- גלגלים המורכבים מ:
- חישוק (ג'אנט, רים) עליו מורכב הצמיג.
- חישורים (שפיצים, סיחים, סילקים) המחברים את החישוק לציר
- ציר הגלגל (טבור, האב, נאבה) המכיל מסבים.
- צמיגים - מורכבים על החישוקים ותפקידם ליצור אחיזה טובה בקרקע, וכמו כן לשכך זעזועים ולשמור על יעילות דיווש. נחלקים לצמיגים בעלי פנימית או חסרי פנימית (טיובלס).לחץ האוויר בצמיגים משפיע על שיכוך הזעזועים, האחיזה ויעילות הדיווש. לחץ גבוה יותר משפר את יעילות הדיווש על חשבון השיכוך והאחיזה. לחצים מקובלים נעים בין 28 PSI ל-55 PSI ומותאמים למשקל הרוכב תנאי השטח וסוג הצמיג.
- פנימית המותקנת בצמיג שאינו טיובלס ומכילה אוויר ולעיתים חומר איטום למניעת תקרים (מכונה "ג'יפה/אנטי פנצ'ר"). לפנימיות אופני הרים שסתומי מילוי אוויר (וונטילים) מסוג שרדר (רכב) או פרסטה (צרפתי).
- בולמי זעזועים, ולמעשה מתלים - תפקידם לבלום את המהמורות מהקרקע, לאפשר עקיבה של הגלגל אחרי תוואי הקרקע, וליצור אחיזה טובה יותר בה. ישנם בולמי זעזועים קדמיים הממוקמים מתחת לכידון, ובולמי זעזועים אחוריים הממוקמים מתחת לכיסא. ויש בולם ליד מעביר הילוכים שתפקידו לשמור על מעביר ההילוכים והשרשרת .את רמת הקשיחות של בולמי הזעזועים אפשר לשנות בעזרת חוגה שנמצאת על הבולם
- אוכף או כיסא, משמש לישיבה על האופניים. באופני הרים הוא לרוב צר כדי לאפשר ירידה של הרוכב מאחוריו.
- מוט אוכף, מחבר את האוכף לשלדה ומאפשר התאמת גובה. קיימים מוטות שאורכם ניתן לשליטה מן הכידון בזמן הרכיבה
- חבקי שחרור מהיר חבקי השחרור המהיר הם ידיות לשחרור חלקים מבלי לפתוח ברגים ובמהירות
אביזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופני הרים אביזרים רבים אשר משפרים את הביצועים או את נוחות הרכיבה:
- אביזרי תיקון - מפתחות שונים (אלן, שרשרת, שפיצים), פנימית חלופית, משאבה לניפוח אוויר. אביזרים אלו בדרך כלל נישאים בתיק גב או במתקני נשיאה.
- בקבוק מים - בדרך כלל הרכבת מתקן לבקבוק מים אפשרית במקומות שונים על גבי השלדה. חלק מהרוכבים משתמשים בתיק גב עם שקית מים, שהשתייה ממנו מתבצעת דרך צינורית ופייה, כך ניתן לשתות במהלך רכיבה ללא ירידה מהאופניים.
- מד מהירות (ספידומטר) - מחשבון המורכב בדרך כלל על הכידון, משמש להצגת ושמירת נתונים כגון מהירות, מרחק, קצב לב, קלוריות שנשרפו, זמן שעבר ועוד.
- מכשיר GPS המאפשר ניווט בשטח פתוח.
- קרניים - מתחברות בקצה הכידון ומשמשות לשינוי אחיזת הרוכב. בדרך זו הרוכב יכול לשנות את שיטת האחיזה ולמנוע תחושת נמלול בידיים הנגרמת מלחץ על העצב העובר בפרק כף היד. יש הרואים בקרניים סכנה בטיחות כיוון שהם יכולות להסתבך בצמחייה או להינעץ בגוף הרוכב בזמן נפילה, וגם יש הרואים בהם מפריעים כי הם בעצם מפחיתים משטח הכידון.
- מתקן נשיאה (סבל) - ישנם סוגים שונים וגדלים שונים המורכבים על חלקים שונים באופניים כגון תחתית המושב, שני צידי הגלגל האחורי, בין מוטות השלדה או על הכידון ומאפשרים לרוכב לשאת ציוד על גבי האופניים.
- תאורה - פנסים המתחברים לרוב לכידון. פנסים אחדים מתחברים לקסדה. פנס אחורי (נצנץ) הוא אביזר בטיחות המתחבר למוט האוכף או לתיק הגב.
- מיגון - נושא חשוב כשלעצמו לרוכבי אופני ההרים, המיגון כולל כפפות, קסדה, מגני ידיים וברכיים ואף מיגון לכל הגוף אשר משמש בעיקר רוכבים בסגנון דאון היל ופרי רייד.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תעבורה מונעת-אדם | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יבשתיים |
| ||||||
| ימיים | קאנו • אופני ים (אנ') • קיאק • סירת פדלים (אנ') • סירת משוטים | ||||||
| אוויריים | מטוס הממונע בכוח האדם (אנ') • מסוק הממונע בכוח האדם | ||||||
