אהל הגבישים
אהל הגבישים | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | דו-פסיגיים |
סדרה: | ציפורנאים |
משפחה: | חיעדיים |
סוג: | אהל |
מין: | אהל הגבישים |
שם מדעי | |
Mesembryanthemum crystallinum לינאוס, 1753 | |
אֲהַל הַגְּבִישִים (שם מדעי: Mesembryanthemum crystallinum ) הוא צמח צמח חד-שנתי בסוג אהל ממשפחת החיעדיים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האהל המצוי הוא צמח בשרני נמוך, הגדל בסביבה מדברית ובמלחות.
לפרח עשרות של עלי כותרת חוטיים. עלים אלה מתפתחים מאבקנים מנוונים.
הצמח גדל בצפיפות ויוצר מרבדים פרחוניים. הצמח פורח בחודשים פברואר, אפריל, מאי ויוני. צבעי עלי הכותרת לבן או ורוד, והפרחים דו מיניים.
עלי הצמח נגדיים, שני עלים גדלים בכל מפרק. צורת העלים דמוית גליל.
ברפואה העממית מייחסים לריר של עלי האהל סגולה רפואית לטיפול במחלות עור ובכוויות קלות.
שימוש כמזון
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלי הצמח וזרעיו אכילים, והוא שווק בעבר למשך תקופה קצרה בארצות הברית ובאירופה כירק הדומה לתרד. ביפן הוא שווק מסחרית בשנת 2009.
בישראל היה נהוג בעבר להגיש את עלי הצמח בסלטים ועם מנות דג. הוא התגלה מחדש והוכנס למספר מנות שהגיש השף תומר ניב במסעדת "המטבח של רמה" בנטף, שנהרסה בגל השרפות בישראל (2016).[1] ניב שילב את עלי הצמח במנות סשימי, סטייק טרטר, גספצ'ו, וכן לצד סרטנים כחולים, ארטישוק ירושלמי וגבינת לבנה. אחד המאפיינים העיקריים של הצמח הוא יכולתו להעצים את טעמם של דגים ומאכלי ים. העלים פריכים יש להם טעם מלוח ורענן עם רמזים של לימון.[2]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אהל הגבישים במדירה שבפורטוגל
-
אהל הגבישים בדרום אפריקה
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אופיר האוזמן, תיקי גולן, "לא היה סיכוי להציל את המסעדה", באתר ynet, 25 בנובמבר 2016
- ^ Erba cristallina - Arca del Gusto, Fondazione Slow Food (באיטלקית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהל הגבישים, באתר ITIS (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר NCBI (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר צמח השדה
- אהל הגבישים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- אהל הגבישים, באתר Tropicos (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר GBIF (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר The Plant List (באנגלית)
- אהל הגבישים, באתר IPNI (באנגלית)