אברהם סכנין
 | |||
| לידה |
1 בינואר 1905 פולטבה, האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1986 (בגיל 81) חיפה, ישראל | ||
| מדינה |
ישראל  | ||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי חוף הכרמל | ||
| השכלה | פעיל הנוער הציוני | ||
| מפלגה | מפא"י, המערך | ||
| |||
|
| |||
  | |||
אברהם (אברשה) סכנין (1 בינואר 1905, כ"ד בטבת תרס"ה – 17 במאי 1986, ח' באייר תשמ"ו) היה סגן ראש עיריית חיפה, חבר מועצת העיר, יקיר העיר חיפה ואסיר ציון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברהם סכנין נולד בשם אברשה סכנין בפולטבה שבאימפריה הרוסית. בשנת 1920, כתלמיד בגיל 15, הצטרף לתנועה הציונית. שנתיים לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 החלו רדיפות נגד התנועה הציונית. בהיותו חבר ועד גלילי של הנוער הציוני וסטודנט באוניברסיטת חרקוב להנדסה נעצר ב-2 בספטמבר 1924 בעיר חרקוב באוקראינה, מחוסר הוכחות שוחרר אחרי שלושה חודשים בבית הסוהר באוקראינה. אחרי מספר חודשים עזב את לימודיו באוניברסיטה בחרקוב ונסע לפי הוראות של הנוער הציוני לויניצה וביקר בעשרות מקומות, בהם הייתה פעילות של הנוער הציוני. בשנת 1925 נבחר כחבר המרכז של הנוער הציוני המורכב מ-5 חברים, שמושבו היה בעיר מוסקבה. שנת 1925 הייתה שנת השיא של הנוער הציוני כאשר היו לנוער הציוני למעלה מ-5,000 חברים.
במרץ 1926 נאסר בלנינגרד, בוועידה של תנועת הנוער הציוני שבה השתתפו כ-20 צירים מאזורי ברית המועצות. שני חברי המרכז של התנועה הציונית מישה ויסברג ואברהם סכנין נאסרו לכשלוש שנים בכלא בסיביר ללא משפט. אחרי מאסרו, במאי 1929 גורש לאשחבד. במשך כמה חודשים לאחר שסירב לתת הצהרה שהוא עוזב את התנועה הציונית גורש לאזור אסיה התיכונית למשך שבע שנים יחד עם אסירי ציון נוספים. בשנת 1933, הוא הגיע לעיר טשקנט, שבה היו נפגשים עם אסירי ציון אחרים. בעיר זו הוא הכיר את מסיה דרביצקי, אסירת ציון גם היא והתחתן איתה.
בשנת 1935 נולדה בתו, ומסיה ובתו קיבלו רשות לעזוב את ברית המועצות לארץ ישראל, אך סכנין לא קיבל רשות ללוות אותן לארץ ישראל ונשאר במקום מאסרו בטשקנט, כשסיכויו להצטרף למשפחה היו קלושים. רק ב-1936 קיבל רשות לצאת מברית המועצות לארץ ישראל, לאחר 7 שנות מאסר.
פעילותו הציבורית בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סכנין הגיע לארץ ישראל באפריל 1936. כשהגיע לארץ ישראל החל המרד הערבי הגדול. בשנתו הראשונה בארץ ישראל החל לעבוד כפועל בניין והתגורר בחיפה, אך בגלל מצב בריאותו עזב את עבודתו כפועל בניין והחל לעבוד בטכניון שבחיפה. אחרי תקופה קצרה התמנה תחילה כמזכיר הכספים ואחר כך כסגן מנהל בית הספר המקצועי של הטכניון, שבו עבד עד מאי 1964. בשנת 1937 החל את פעולתו הציבורית, כחבר מפא"י ומספר שנים היה חבר הוועד בטכניון העברי. כנציג המפלגה נבחר למרכז הסתדרות הפקידים. בשעת הפילוג במפלגת פועלי ארץ ישראל הצטרף לסיעה ב והיה חבר מרכז האחדות ומפלגת העבודה במשך השנים 1955 עד 1986. עם הקמת מפלגת העבודה הישראלית נבחר כחבר המרכז וגם למזכירות וללשכת המפלגה במחוז חיפה.
בשנת 1955 נבחר לראשונה למועצת העיר חיפה. במאי 1964 נבחר כסגן ראש העירייה וכיהן בתפקיד זה עד פברואר 1974 בתחילה כסגנו של אבא חושי אחר כך של משה פלימן וגם של ירוחם צייזל בזמן שהיה ראש עיריית חיפה לאחר שמשה פלימן נפטר.
בינואר 1978, קיבל אזרחות כבוד של העיר חיפה.
כיהן כנשיא מועצת קליטת העלייה של עיריית חיפה עד פטירתו בשנת 1986. נקבר בבית הקברות היהודי חוף הכרמל.
בשנת 1988 נקרא על שמו רחוב בשכונת רמת אלון שבחיפה.[1]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סכנין היה נשוי למסיה ואב לאילנה (שהייתה לימים חברת מועצת עיריית חיפה) ולגדעון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמציה פלד, רחוב סכנין, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה