ד"ר רובין היה המייסד של מנהלת ההגנה בפני טילים במשרד הביטחון (מנהלת "חומה") ועמד בראשה מ 1991 עד 1999. בתפקיד זה הוא היה אחראי לפיתוח וייצור מערכת ההגנה בפני טילים הראשונה של ישראל – מערכת ה"חץ". בהמשך כיהן כמנהל בכיר בתחום תפוצת טילים וטכנולוגיה במועצה לביטחון לאומי (1999-2001), וניהל מספר תכניות לפיתוח מערכות נשק בתעשייה האווירית ובמשרד הביטחון. הוא זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל (1996 ו- 2003). לד"ר רובין הוענק גם פרס הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים על שם דיוויד ישראל (2000). ד"ר רובין היה חוקר אורח במרכז סטנפורד לביטחון בינלאומי ולבקרת נשק, שם ניהל מחקר על תפוצת טילים בליסטיים בעולם השלישי.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין טוען כי טיל ה"אורשניק", שנורה לעבר מפעל טילים באוקראינה ב-21 בנובמבר, הוא טיל היפר-סוני שאינו ניתן ליירוט ומעניק לרוסיה הרתעה "כמעט-גרעינית". האם ה"אורשניק" אכן יממש את ציפיותיו של פוטין, ומה הן ההשלכות של האיום ה"כמעט-גרעיני"?
אחוזי הפגיעה של טילי השיוט, הכטב"מים והטבנ"סים שנורו על ספינות אזרחיות ולספינות מלחמה ליד חופי תימן אינם גבוהים – הן בשל מגבלות טכניות והן בשל יירוטים של כוחות אמריקאים ובריטים – אך הם מספיקים על מנת להשיג אפקט של טרור ימי ולהפריע הפרעה ניכרת לחופש השיט במיצרי באב אל מאנדאב. יש להביא בחשבון שאם מלחמת "חרבות ברזל" תתפשט גם לזירה הצפונית, החיזבאללה והמיליציות הפרו-איראניות בסוריה ובעיראק יעתיקו את האסטרטגיה החות'ית וישתמשו במערכות נשק איראניות דומות על מנת לשבש את התנועה הימית לישראל במזרח הים התיכון.
הקמת חיל טילים ושילוש כמות הטנקים: הצעות המומחים לשדרוג צה"ל
מחץ ועד קלע דוד – הטילים ששומרים עלינו – ד״ר עוזי רובין בחדשות 13
התלונות על כך שצה"ל "מתהפנט" מטכנולוגיות חדשניות ומכניס אותן לשימוש על חשבון מקצוענות צבאית אינן חדשות. ההצטיידות בטכנולוגיות גבוהות בכלל, ובטכנולוגיות הגנתיות בפרט, הואשמה שוב ושוב בהסטת צה"ל מדרך הישר הצבאית. תלונות כאלה עלו וממשיכות לעלות בייחוד לגבי ההשקעות בטכנולוגיות של הגנה. המשותף לכל המבקרים הללו הוא העמימות שלהם לגבי האלטרנטיבות. האם ממשלות ישראל היו צריכות לחשוף את אזרחי המדינה לירי רקטות מעזה, להתרגל ללוויות המוניות של הרוגים בערי ישראל תוך כדי מלחמה התקפית בלתי פוסקת ותוך ויתור על הכלכלה ורווחת האזרחים?
מלחמת העתיד: קרן הלייזר שתשרוף את הטילים עוד לפני שייכנסו לישראל
כיצד פותחה מערכת ההגנה מפני טילים רבת העוצמה ביותר של ישראל וכיצד היא הפכה להיות חלק מהגנת שמי אירופה.
התגברות הפעילות החבלנית נגד ישראל ברחבי יהודה ושומרון מזה יותר משנה כוללת הפעם גם תופעה חדשה/ישנה: ניסיונות ירי של רקטות מתוצרת בית מאזור ג'נין לכיוון יישובי הגבול בגלבוע. האירוע הראשון במסכת חדשה זו אירע ב-26 ביוני השנה, כשסניף החמאס בג'נין פרסם הודעה על שיגור שתי רקטות לכיוון מושב רם און בגלבוע. בחיפוש שנערך על ידי צה"ל נמצאו משגרים ושרידים של שתי רקטות שנפלו לקרקע מטרים ספורים מאתר השיגור שלהם. מאז ועד מועד כתיבת דברים אלה נרשמו עוד שבעה מקרים כאלה, האחרון שבהם ב-15 באוגוסט. כל ניסיונות השיגור הללו נכשלו, ולא גרמו לנזק או לנפגעים בישראל. מאידך גיסא, העובדה שהארגונים החמושים הפלסטינים בצפון השומרון אימצו מחדש את טרור הרקטות כחלק מארגז הכלים שלהם עשויה להתגלות כמשמעותית ביותר וכמבשרת תקופה מורכבת במאבק על קיום שגרת החיים בצפון המדינה, ובמדינה כולה. מאמר זה מנסה לענות על השאלה האם צפון השומרון עלול להפוך לעזה שנייה בתחום איומי נשק תלול מסלול.
איראן הפכה לספקית כטב"מים חשובה של רוסיה לצורך מלחמתה באוקראינה. הסכמת איראן להפר את אמברגו הנשק הלא רשמי שהעולם מטיל על רוסיה היא בעלת משמעות פוליטית וצבאית שעלולה לבוא לידי ביטוי בהגבלת חופש הפעולה של ישראל בסוריה. מאז הופעת הכטב"מים האיראניים באוקראינה הם הוכיחו הן את קטלניותם והן את הקושי להגן מפניהם. סביר שהאיראנים יפיקו לקחים מהניסיון הקרבי שהכטב"מים שלהם צוברים, ועל ישראל לעקוב מקרוב אחרי ההתפתחויות.
מבצע "עלות השחר" השיג את מטרותיו הצבאיות והמדיניות, אך בד בבד חשף גם את המירוץ הצמוד שבין הגידול ביכולות הרקטיות של הארגונים הפלסטיניים בעזה לבין שיפורי היכולת של כיפת ברזל. בשלב זה לא ברור מי ינצח במירוץ, ויש להיערך למצב שבו ההגנה תתקשה להכיל את ההתקפה.
המערכה בין רוסיה לאוקראינה מתאפיינת בקרב יבשה שהוא הנרחב ביותר עד כה מאז מלחמת המפרץ ב-1991. במאמר זה התמקדנו בהשפעתם של כלי הנשק של המאה ה-21, לאמור טילים בעלי דיוק נקודתי וכלי טיס בלתי מאוישים, על מהלך המלחמה הזו.
