מן המחקר מתברר כי תיבת: 'דרום' נחשבת למילה מאוחרת בלשון המקרא, "שצורותיה של תיבת 'דרום' אופיניות לעברית המאוחרת, היא רגילה מאוד עם ה' היידוע ואינה רגילה עם ה' המגמה". בלשון המקרא המוקדמת נהוג היה לכנות 'דרום' בשמות: תימן ו-ימין[1].
יש שגוזרים 'דרום' כהלחם: דר-רום, מצוי בשיא הגובה, שבמהלך היום בצהריים השמש מצויה בנקודה הגבוה ביותר בשמיים כשהיא בנטייה לכיוון דרום.[2] באופן דומה, גזניוס גזר מדר"ר בהוראת: ברק, זוהר, כלומר הצד הזוהר והמואר, לעומת צפון שהוא הצד החשוך.[3]
ערך בוויקיפדיה: דרום
טקסט בוויקיטקסט: ערכי לשון הקודש - דרם