קטגוריה:בראשית ל כט

• יעקב פתח את בקשתו: "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ" (ביאור:בראשית ל כו).
• לבן הגיב ומודה: "נִחַשְׁתִּי, ויְַבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ. נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח).

לבן היה חייב לתת נדוניה לבנותיו. הנדוניה שייכת לאישה, ולבעלה יש זכות לנהל את רכוש אשתו. במותו של אב, שלא נתן נדוניה לבנותיו, כל הבנים והבנות מתחלקים בחלקים שווים מהמיטלטלין של האב (צאן), לפי (חוקי חמורבי מספר 184). לבן ידע שהוא חייב לשלם וידע את גודל הנדוניה, אולם לבן כפה על יעקב לנקוב את התשלום, באומרו: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ".

לבן הסכים לתשלום והזמין את יעקב לנקוב את המחיר, אך יעקב לא הגיב ולא נקב את שכרו בצורה ישירה, אלא המשיך בתוכניתו לקבל רכוש רב שיהיה שייך לו ולא נדוניה ששיכת לנשותיו. לכן הוא חזר על דבריו:

1. בפתיחה הראשונה יעקב אמר: "אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ"
2. בפתיחה השנייה יעקב אמר: "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי", ולאחר מכן ציין את הרווח הגדול שהוא הביא ללבן: "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי ויִַּפְרֹץ לָרֹב, ויְַבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי" (ביאור:בראשית ל ל).

רש"י מסביר שכבר התחלת המשפט, "וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי", רומזת שהמקנה היה מועט כאשר יעקב התחיל לעבוד, אולם אם כך היה, ואם זה ברור, אז מדוע יעקב הוסיף "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי"? סביר להניח שיעקב רמז שהמקנה של לבן היה ברשותו הרבה זמן, 14 שנים (וחודש), ולא שהצאן היה מועט. לפי חוקי חמורבי מספר 258, משכורתו השנתית המינימלית של רועה צאן היא " GUR 6 לשנה", כך שחשוב ליעקב גם להדגיש את משך הזמן וגם את גודל הרווח שהוא הביא ללבן.

אם המקנה היה מועט בהתחלה, אז יעקב לא עבד קשה בהתחלה. בכל אופן, יעקב לא מדבר על עבודתו בעבר, שכן הוא הסכים לתשלום וקיבל את בנותיו של לבן. יעקב מדגיש את עבודתו כדי להראות שהוא ימשיך לעבוד בנאמנות ויביא רווח נוסף ללבן, ומתוך הרווח הזה הוא יקבל חלק כמשכורת.