Some Velvet Morning
סינגל בביצוע ננסי סינטרה בהשתתפות לי הייזלווד | ||||||
מתוך האלבום Movin' With Nancy | ||||||
יצא לאור | 1967 | |||||
---|---|---|---|---|---|---|
סוגה | רוק פסיכדלי | |||||
שפה | אנגלית | |||||
אורך | 3:39 | |||||
חברת תקליטים | Reprise Records | |||||
כתיבה | לי הייזלווד | |||||
לחן | לי הייזלווד | |||||
| ||||||
דגימת קול | ||||||
|
Some Velvet Morning (תורגם לעברית בשם בבוקר של קטיפה) הוא שיר שנכתב על ידי לי הייזלווד.
השיר בוצע והוקלט במקור על ידי הייזלווד וננסי סינטרה בשנת 1967, ומאז בוצע והוקלט עשרות פעמים על ידי אמנים שונים, לרוב בצורת דואט. בישראל מוכר הביצוע של רמי פורטיס.
השיר בביצועו המקורי הגיע למקום ה-26 במצעד הבילבורד הוט 100 בינואר 1968. בכתבה בעיתון הבריטי דיילי טלגרף ב-2003, השיר צוין כדואט הפופ הטוב ביותר בכל הזמנים ותואר כאחד השירים המוזרים, הפסיכדליים ומיניים באופן האפל ביותר שנכתבו אי פעם.
ביצוע מקורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר בוצע והוקלט לראשונה על ידי הייזלווד עם ננסי סינטרה בשנת 1967. ביצוע השיר, כולל וידאו קליפ בכיכובם של הייזלווד וסינטרה, הופיע בספיישל הטלוויזיוני על אודות ננסי סינטרה, Movin' with Nancy, ששודר בדצמבר באותה השנה. השיר נכלל באלבום הפסקול של הספיישל הטלוויזיוני שנקרא באותו השם.
אף על פי שהשיר הוא אחד מהדואטים הידועים יותר שהקליטו יחדיו הייזלווד וסינטרה, הוא נחשב מבחינה סגנונית לחריג ברפרטואר המשותף שלהם, בייחוד לאור מאפייניו הפסיכדליים הדומיננטיים.
מאפייני השיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר מורכב משני צדדים, גברי ונשי, המייצגים כל אחד עולם שונה. העולמות נבדלים זה מזה במאפיינים עלילתיים, כמו זהות הדובר וההקשר, ומאפיינים מוזיקליים, כמו משקל הקצב, הסולם וסוגו.
מילות השיר, באופן טיפוסי לשירים פסיכדליים, מעורפלות ומסתוריות. השיר נפתח כאשר הדובר הוא גבר (ביצועו של הייזלווד) הפונה אל המאזין (בתרגום חופשי)[1]: "בבוקר קטיפתי כלשהו כאשר אהיה פיכח, אפתח את שערך ואולי אספר לך על 'פדרה'; כיצד העניקה לי חיים, וכיצד שמה לזה סוף". המסתורין גובר כאשר החלק הגברי מתחלף בחלק הנשי (ביצועה של סינטרה) והדוברת היא אישה המזדהה בשם פדרה, ופונה אל המאזין כשהיא מתארת טבע וסודות המוחזקים על ידי איזשהו "אנחנו" שאינו מזוהה ("סודות הם הדברים שאנו מצמיחים", "למד מאיתנו הרבה", "הסתכל עלינו").
מבחינה מוזיקלית, החלק הגברי במשקל ארבעה רבעים (4/4), ומבוסס לכאורה על הסולם פה דיאז המינורי (וליתר דיוק, דורי). הסולם המינורי תורם להעברת תחושת כאב מצד הדובר. סגנון הליווי מאוד דרמטי, עם פעמות חדות וסגנון מערבוני מצד אחד, ומצד שני קולו של הדובר מהדהד ותורם לתחושת ערפול ורומז להימצאותו של חלום.
החלק הנשי במשקל שלושה רבעים (3/4), ומבוסס לכאורה על הסולם מי המז'ורי. הדוברת שרה ברוגע וקולה נשמע מבעד לצלילים "שמימיים", צלילים גבוהים מאוד ואף צורמים במידת מה. הסולם המז'ורי, משקל שלושת הרבעים האיטי וכן קול השירה הרגוע מוביל לדימוי של טוהר ותמימות, המייצר מתיחות רבה עם הצרימה והצלילים המסתוריים הנלווים. אלו תורמים מאוד לאופי הפסיכדלי של השיר. המתח אף גובר בהקשר שבו נאמרים דבריה של הדוברת, על רקע דבריו הכאובים של הדובר הגברי קודם לכן.
השיר בנוי כך שהחלק הגברי, המורכב מחמש פסוקיות, או "שורות", מתחלף בחלק הנשי, המורכב גם הוא מחמישה משפטים, ולהפך. תחילה ישנו בית מלא של החלק הגברי, ולאחריו החלק הנשי. אחר כך חזרה על החלק הגברי, ולאחריו חלק נשי נוסף. בסיום, החלק הגברי והנשי משולבים זה בזה כך שהם מתחלפים כל שורה.
המעבר בין החלקים חד ויוצר שבירה חזקה של הרצף הסגנוני, כשמעל כל ההבדלים בולט במיוחד משקל הקצב השונה. מבחינה מוזיקלית, השבירה הזו תורמת לתחושת אי יציבות פסיכדלית. מבחינה עלילתית, ניתן לפרש זאת כהמחשה לפער בלתי ניתן לגישור בין הדוברים, לכך שמדובר בשני ממדים שונים, שני עולמות שלא ניתן להפגיש ביניהם. קטיעת הרצף הסגנוני מגיעה לשיאה בחלק האחרון שבו שני החלקים שלובים זה בזה באותו הבית, כך שלמעשה אין אפילו מעבר חד מאחד לשני אלא למעשה קטיעה של ממש, האחד את השני בכל משפט.
ניתוח הרמוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני החלקים שייכים למרכזים טונאליים שונים, פה דיאז (מינור) בחלק בעל המשקל 4/4 (החלק הגברי) שאותו נכנה "A", לעומת מי (מז'ור) בחלק בעל המשקל 3/4 (החלק הנשי) שאותו נכנה "B".
חלק A עושה שימוש בדרגת הטוניקה (i), המדיאנטה (III) והדומיננטה (v), ואילו חלק B עושה שימוש בדרגת הטוניקה (I), הדומיננטה (V) והסובדומיננטה (IV), ומסיים בסופרטוניקה, הדרגה השנייה. הסופרטוניקה (בגרסת השיר המקורית בביצוע הייזלווד) מופיעה בצורת אקורד מושהה בסקונדה (F#sus2). האקורד המושהה מייצר מתח רב התורם לתחושה הדרמטית: גם היות שהוא מסיים את הקטע בדרגת הסופרטוניקה הבלתי אופיינית, וגם בגלל הצורה המושהית שאינה באה לפתרון בסיום החלק. המתח אינו נפתר אלא רק במעבר חזרה לחלק A, כשהסופרטוניקה הופכת להיות הטוניקה (במודולציית הסולם מי חזרה לפה דיאז), והסקונדה הגדולה נפתרת לטרצה קטנה (F#m).
מבט מקיף על ההרמוניה מעלה ששני החלקים הם למעשה מודוסים שונים של אותו סולם. חלק A הוא המודוס הדורי של הסולם מי המז'ורי, וחלק B הוא המודוס היוני (המז'ור הטבעי) של אותו הסולם, כך שניתן להביע את הדרגות של חלק B במונחים של חלק A או להפך. כך למשל ניתן להתייחס לחלק B כעושה שימוש בדרגות הסובטוניקה (VII), הסובדומיננטה (IV), והמדיאנטה (III), ומסתיים בטוניקה.
הצורה המושהית בסקונדה הגדולה בסוף חלק B (F#sus2) אמנם מייצרת עמימות בנוגע לדרגה השלישית של האקורד, אך למעשה היא שומרת על הסולם המשותף לשני החלקים. בחלק מגרסאות הכיסוי (למשל זו של רמי פורטיס) האקורד פורש כאקורד מז'ורי (F#). אקורד זה למעשה חורג מהסולם המקורי המשותף לשני החלקים (פה דיאז דורי או מי יוני), ומייצר גם הוא מתח מעצם החריגה מהסולם ורומז על מודולציה שלישית, מתח שנפתר עם חזרה לצורת המינור של האקורד בחלק A.
גרסאות כיסוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות לאורך השנים.
הגרסה של רמי פורטיס וברי סחרוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל השיר מוכר בעיקר הודות לגרסת הכיסוי בביצועו של רמי פורטיס. פורטיס וברי סחרוף שמעו לראשונה את השיר בביצועה של לידיה לאנץ' ורוולנד הווארד, וממנו התוודעו לביצוע המקורי של הייזלווד וסינטרה. את השיר תרגם לעברית סמי בירנבך ששיתף עם פורטיס פעולה באלבומו "פלונטר" ובלהקת מינימל קומפקט. השיר נכלל באלבום הנודע "סיפורים מהקופסא" שיצא לאור ב־1988.
החלק הנשי בשיר מזוהה עם מאפיינים כמו תמימות וטוהר, ולפי פרשנויות רווחות, גם מתח מיני רב, ודמותה של ננסי סינטרה בביצוע המקורי מביעה זאת. עם זאת, פורטיס וסחרוף ביקשו להיצמד למאפיינים התמימים בלבד, וחיפשו קול תמים וילדותי, ש"ישיר כמו שילדים שרים"[2], וגם "שלא יגנוב את ההצגה"[3]. את השיר שר פורטיס בחלק הגברי, ואילו את החלק הנשי שרה סאלי, בתו בת ה-12 של יוסי לדרמן שהשתתף בהפקת האלבום.
גרסאות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרסאות כיסוי נוספות בוצעו על ידי אמנים רבים, ביניהם:
- גאבור סאבו (גרסה אינסטרומנטלית), באלבום Bacchanal, 1968
- ונילה פאדג', באלבום Near the Beginning, 1969
- לידיה לאנץ' ורוולנד הווארד, סינגל שיצא ב-1982, ונכלל באלבום Honeymoon in Red, 1987
- Slowdive, באלבום Souvlaki, 1993 (רצועת בונוס במהדורה שהופצה בארצות הברית)
- Lost & Profound, באלבום Memory Thief, 1994
- Thin White Rope, באלבום Spoor, 1994
- My Dying Bride, באלבום האוסף Peaceville X, 1998
- פריימל סקרים וקייט מוס, באלבום Evil Heat, 2002
- אנטומבד, באלבום Sons of Satan Praise the Lord, 2002
- Firewater, באלבום Songs We Should Have Written, 2004
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מידע על היצירה "Some Velvet Morning" באתר מיוזיק בריינז
- מידע על הסינגל "Some Velvet Morning" באתר מיוזיק בריינז
- מידע על היצירה "Some Velvet Morning" באתר Discogs
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התרגום עשוי להשתנות בהתאם לפרשנויות שונות. בשפת המקור: ”Some velvet mornin' when I'm straight / I'm gonna open up your gate / And maybe tell you 'bout Phaedra / And how she gave me life / And how she made it end”
- ^ על פי התוכנית "האלבומים הגדולים", ערוץ 24, בה סיפרו פורטיס וסחרוף על הפקת האלבום
- ^ דנית צמית, מי מסתתר מאחורי המסכה: פורטיס חוזר לאלבום המופת "סיפורים מהקופסא", באתר ynet, 5 בינואר 2019