מצוות תוכחה

מצוות תוכחה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ז'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ר"ה ספר החינוך, מצווה רל"ט

מצוות תוכחה היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה חובה להוכיח אדם מישראל שאינו נוהג כשורה.

מקור המצווה

בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז).

דיני המצווה

כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.

המוכיח את חברו צריך לפנות אליו ביחידות, ולהוכיחו בלשון רכה כדי שלא יתבייש. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.

אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.

מצוות התוכחה היא חלק הכרחי ממצוות ואהבת לרעך כמוך ולא תשנא את אחיך, מפני שלעיתים האדם נפגע ממעשיו של חברו, והדרך היחידה שלא להפגע ממנו ולשונאו היא לדבר עימו להוכיח אותו על מעשיו, ומתוך כך לנסות להתפייס עימו.

מקרים שאין להוכיח

• כשאין שום תועלת בתוכחה, אין להוכיח ברבים יותר מפעם אחת, אבל ביחיד, חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו. אם יודע שהחוטא ישנא את המוכיח ויזיק לו, אין להוכיח אא"כ הוא בגדר "איש את אחיו שלבו גס בו". דין זה מתבסס על התלמוד הבבלי: ”אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך"” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד ב').
• במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו.
• מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו פורק עול. אחרת, אין מצווה או חובה להוכיחו.

תוכחת ומוסר

בספר משלי (יב, א) נאמר: אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר. ביאר רלב"ג: מי שהוא אוהב מוסר במידות הוא אוהב דעת כי זה ממה שיישירהו לשלמות המושכלות (ששלמות השכל תלויה בשלמות במידות), ולזה הוא מבואר כי מי שהוא שונא התוכחת ונפקד ממנו שלמות במידות הנה הוא בער כי יפקד ממנו שלמות המושכלות גם כן. באופן דומה נאמר (משלי יג, א): בֵּן חָכָם (ישמע) מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה. וכיוצא בזה (משלי טו, לב): פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב. פירש מצודת דוד: יקנה בזה לב חדש ומשכיל.

רבי אומר; איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, יאהב את התוכחות ,שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם, ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר (משלי כד, כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (רש"י: אדם שמקבל תוכחה ינעם ונחת רוח באה לעולם).

בספר מבחר הפנינים (המיוחס לרבי שלמה אבן גבירול), שער תוכחת האהבה, כתוב:

• אמר החכם, מעולם לא הוכחתי אדם שלא מצאתיו מחפש על מומי.
• ואמר, חבר שיגיד לך מומך בינך לבינו בכל פעם שיפגעך, טוב לך מחבר שיתן לך בכל עת שיפגעך דינר זהב.
• ואמר, אני אוהב מי שיודיעני במומי ביני לבינו בלבד.

כיום

חז"ל התלוננו על הבעייתיות הקיימת כיום במצוות התוכחה (ועיין תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב'):

אמר ר' טרפון "העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח". אמר ר' אלעזר בן עזריה "העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת". אמר ר' עקיבא "העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים".

— ספרא, פרשת קדושים, ד

אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו.

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא תוכחה, באתר ספריית אסיף
• הרב אליעזר מלמד, איסור שנאה (כולל מצוות תוכחה), פניני הלכה ליקוטים ב,א,ד
• הרב יואל שוורץ, הוכח תוכיח – ענייני מצוות תוכחה, דיני לפני עיוור לא תיתן מכשול ואיסור מסייע לעוברי עבירה.
• שכנוע

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.