עיבור השנה

שנה סוג תאריך פסח י"ט ה'תשע"ו מעוברת 23.4 א' ה'תשע"ז פשוטה 11.4 ב' ה'תשע"ח פשוטה 31.3 ג' ה'תשע"ט מעוברת 20.4 ד' ה'תש"ף פשוטה 9.4 ה' ה'תשפ"א פשוטה 28.3 ו' ה'תשפ"ב מעוברת 16.4 ז' ה'תשפ"ג פשוטה 6.4 ח' ה'תשפ"ד מעוברת 23.4 ט' ה'תשפ"ה פשוטה 13.4 י' ה'תשפ"ו פשוטה 2.4 י"א ה'תשפ"ז מעוברת 22.4 י"ב ה'תשפ"ח פשוטה 11.4 י"ג ה'תשפ"ט פשוטה 31.3 י"ד ה'תש"ץ מעוברת 18.4 ט"ו ה'תשצ"א פשוטה 8.4 ט"ז ה'תשצ"ב פשוטה 27.3 י"ז ה'תשצ"ג מעוברת 14.4 י"ח ה'תשצ"ד פשוטה 4.4 י"ט ה'תשצ"ה מעוברת 24.4 א' ה'תשצ"ו פשוטה 12.4

מחזור העיבור הנוכחי (305) ושנה לפניו ואחריו והתאריך הגרגוריאני של פסח לאורכו

בהלכה היהודית, עיבור השנה הוא קביעת שנה מעוברת מדי כמה שנים בה נוסף חודש אדר א'. הלוח העברי מבוסס על מחזור הירח, ועיבור השנה נועד להתאים אותו לעונות השנה התלויות במחזור השמש. שנה בת 13 חודשים מכונה "שנה מעוברת", כמטפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון. שנה שאינה מעוברת נקראת גם "שנה פשוטה".

בדומה לקידוש החודש, בתקופת חז"ל הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה שנה, על פי שיקולים שונים. כיום נוהג לוח עברי קבוע, שבו השנים המעוברות נקבעות מראש בקביעות מחזורית של 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים. בלוח הקבוע יש בשנה מעוברת בין 383 ל-385 ימים.

הצורך בעיבור

ההלכה מסבירה את הסיבה לעיבור השנה בחובה לקיים את חג הפסח באביב. חז"ל דרשו מהפסוק "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה'" שיש לשמור שחודש ניסן יהיה תמיד באביב (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א, עמוד א'), ועל כן קבעו שיש לעבר את השנה כל שלוש שנים.

חילופי העונות נובעים מהקפת כדור הארץ את השמש, והקפה אחת כזאת מכונה באסטרונומיה שנה טרופית. בשנה טרופית אחת יש בערך 365 ימים ורבע (ליתר דיוק: 365.2422), ואילו ב-12 מחזורי ירח יש כ-354 ימים ושליש (ליתר דיוק: 354.36713 ימים). לפיכך שנה טרופית אחת ארוכה בכ-11 ימים מ-12 מחזורי ירח, ואילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, היה חג הפסח "נודד" לעבר החורף. כדי למנוע זאת, קובעים שנה מעוברת, בת 13 חודשים, עבור כל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם.

גם בלוח השנה הרומי שלפני התקנת הלוח היוליאני נהגו לעבר את השנים, על ידי הוספת חודש נוסף בן כ-20 יום אחת לשנתיים בערך. הערבים גם הם השתמשו בלוח הדומה ללוח העברי עד ראשית האסלאם במאה ה-7 לספירה. עם קבלת האסלאם בחצי האי ערב התבטל עיבור השנים אצל הערבים, וכיום הלוח המוסלמי נקבע על פי מחזור הירח בלבד. המסורת המוסלמית מייחסת למוחמד את האמירה כי עיבור השנה הוא כפירה, על פי המובא בסורה התשיעית בקוראן (פסוקים ל"ה-ל"ז): ”מספר החדשים שנים עשר הוא, כדבר אללה, וככתבו ביום בראו את השמים ואת הארץ... העתק את החדשים עוון גדול הוא, ובו יתעו הבוגדים; בשנה הזאת יקדשו חדש אחד ובאחרת יחללוהו, למען השלם את המספר, ובזה מתירים את אשר אסר אללה. הן הועד בהם גמול מעשיהם ואללה לא ינחה את הגוי הבוגד.” בשל האיסור המוסלמי לעבר את השנה, חגי האסלאם ומועדיו "נודדים" מדי שנה על פני עונות השנה, בקצב של 10–11 ימים אחורנית. כך יוצא שחגי האסלאם ומועדיו חלים בעונות שנה שונות ולא בעונה קבועה מסוימת. חג מוסלמי המתקיים בקיץ למשך מספר שנים, יתקיים בשנים אחרות בחורף.

חודש העיבור

ערך מורחב – אדר א'

בשנה מעוברת נוסף חודש בין שבט לאדר המכונה אדר א' (או "אדר ראשון") וחודש אדר הרגיל הופך לחודש אדר ב' (או "אדר שני"). הבחירה בחודש אדר לצורך ההכפלה אינה מקרית והיא נובעת משתי סיבות - הראשונה היא העובדה שהעיבור נועד לשמור על מועד חג הפסח באביב, והשנייה היא העובדה שבלוח העברי הקדום חודש אדר היה החודש האחרון בשנה, כפי שעולה ממניין החודשים בתנ"ך ומהתלמוד, כמו גם מתעודות שונות, למשל מגילות מדבר יהודה המתארות את לוח השנה של כת קומראן.

מסורות וכללים שונים קובעים כיצד יש לנהוג בשנים מעוברות במועדים החלים בחודש אדר. ימי הפורים מצוינים באדר ב', על מנת לסמכם לחג הפסח. גם ציון יום פטירתו של משה (ז' באדר) נקבע לאדר שני. בימים הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים, נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ולא אומרים בו תחנון ומרבים בו בסעודה.

חגיגת בר מצווה של מי שנולד בחודש אדר נדחית לאדר ב'. לעומת זאת לגבי אזכרות לנפטרים יש מחלוקת: האשכנזים מקדימים לחודש אדר א', ואילו הספרדים מציינים באדר ב'. אירוע שחל בשנה מעוברת באחד משני חודשי אדר, יצוין בשנה פשוטה בחודש אדר. כיוון שבאדר בשנה לא מעוברת יש 29 ימים בלבד, אם נפטר אדם בל' באדר א', מקובל לקיים לו אזכרה בל' בשבט בשנה פשוטה, משום שהוא א' דראש חודש אדר, כמו של' באדר א' הוא א' דראש חודש אדר ב'. מנגד, בר מצווה לנער שנולד בל' אדר א' מקובל לציין בשנה פשוטה בא' בניסן, אף שיש פוסקים שכתבו שנהיה בר מצווה ב-ל' בשבט.

כיון שחודש זה קיים רק לסירוגין, עשויים להתעורר מצבים מיוחדים: אחת התופעות המפורסמות היא, ילד שנולד לפני ילד אחר (למשל, כאשר הראשון נולד בסוף אדר א', והשני בראשית אדר ב') יחגוג את בר המצווה שלו לאחר חברו, אם השנה שבה חלה בר המצווה, היא שנה פשוטה (מתוך 7 שנים מעוברות במחזור, ב4 מהן תופעה זאת מופיעה, כאשר שנת בר המצווה של אותן שנים היא שנה לא מעוברת). תופעה אפשרית נוספת היא, לידת תאומים בראש חודש אדר בשנה פשוטה. אם אחד ייוולד לפני שקיעת החמה (כלומר, בל' בשבט), והשני - לאחריה (כלומר, בא' באדר), יחוגו התאומים את בר המצווה שלהם בהפרש של חודש זה מזה, אם תחול בר המצווה בשנה מעוברת. האחד בל' בשבט, והשני בא' באדר ב' (גם תופעה זו קורית ב4 שנים - פשוטות, לא מעוברות - מתוך מחזור של 19 שנים - ששנת בר המצווה שלהן חלה בשנה מעוברת).

העיבור בעת העתיקה

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

עיבור השנה, כלומר הוספת חודש כשנוצר פער של מחזור ירח שלם בין לוח השנה לבין ציוני הזמן החקלאיים, היה מקובל בקרב העמים שהשתמשו בלוח הירחי, בפרט בבבל. הבבלים הכירו שיטה לחישוב העיבור מראש כבר במאה ה-6 לפנה"ס, שבה קבעו שלוש שנים מעוברות בכל מחזור של שמונה שנים. במאה ה-4 התפתחה שיטה מדויקת יותר שעל-פיה מעברים 7 שנים בכל מחזור של 19 שנה. נראה שהשיטה האחרונה הייתה ידועה גם בארץ ישראל, ובאמצעותה אפשר היה לחזות את השנים המעוברות, אולם על-פי עדויות בתלמוד ובמקורות אחרים, עד המאה ה-4 לספירה היו נסמכים בעיקר על תנאי מזג האוויר כדי להחליט על עיבור השנה, ופחות על חישובים אסטרונומיים.

בימי בית שני ולאחר החורבן הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה השנה. דיון בעיבור השנה מופיע בגמרא במסכת סנהדרין דפים י'-י"ג. ההחלטה הייתה מתבססת על חישובים אסטרונומיים שפסח יהיה בתוך תקופת ניסן (אחרי מועד השתוות היום והלילה בסוף החורף), וגם על שיקולים אחרים כמו עונת המלטת הטלאים לצורך קרבן הפסח והבשלת התבואה להבאת מנחת העומר. הגמרא אף מציינת שניתן לעבר את השנה כדי שהעולים לרגל יגיעו בשלום ובזמן לירושלים והדרכים לא תהיינה משובשות בשל גשמי החורף.

לשם עיבור השנה נדרשה רשותו של נשיא הסנהדרין ורק אנשים שהוזמנו לכך היו מורשים להשתתף בדיון. תקנות אלו נועדו כנראה למנוע מחלוקות לגבי עיבור השנה בין חלקים שונים מהעם הנוהגים לפי לוחות שונים. ההחלטה הסופית לגבי עיבור השנה נעשתה מלכתחילה במעמד שבעה דיינים לפחות, ומעמד העיבור התקיים ביום ולא בלילה.

על פי המסורת המקובלת, בשנת 359 לספה"נ, עם התערערות מצב היהודים בארץ ישראל, קבע הלל נשיאה את כללי הלוח העברי, כולל כללי עיבור השנה ("סוד העיבור"), מתוך חשש כי ינסו למנוע מההנהגה היהודית לפרסם את מועדי ראשי החודשים ואת השנים המעוברות. יש החולקים על מסורת זאת וטוענים שהלוח הקבוע אומץ רק במהלך המאה ה-9 לספירה^{[דרוש מקור]}. דעה מפשרת טוענת שאמנם חכמי ארץ ישראל לאחר הלל נשיאה המשיכו לקבוע את השנים המעוברות בכל שנה בהתאם לכללי העיבור, אך הם הקפידו שההחלטות שלהם יתאימו ללוח הקבוע. במאה התשיעית נוהג זה הופסק והלוח הקבוע הפך לבלעדי ביהדות הרבנית עד ימינו אלו.

העיבור בלוח הקבוע

הלוח הקבוע של הלל נשיאה מתבסס על המחזור המטוני שבמהלך 19 "שנות שמש" יש מספר שלם של "חודשי ירח". ליתר דיוק, בשנה טרופית יש כ-12.368 מחזורי ירח, ובכל 19 שנים טרופיות יש כ-234.997 מחזורי ירח, כלומר מספר כמעט שלם של חודשים סינודיים. בלוח העברי הקבוע נקבע שבכל מחזור של 19 שנים יהיו 235 חודשים, 7 חודשים יותר משיש ב-19 שנים של 12 חודשים. פירוש הדבר, שבכל מחזור של 19 שנים, המכונה "מחזור קטן", יש 7 שנים מעוברות - בממוצע כל 2.71 שנים. בלוח הקבוע נקבע שבכל מחזור קטן, השנים המעוברות יהיו: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. מקובל לסמן את השנים הללו באותיות עבריות: ג, ו, ח, י"א, י"ד, י"ז, י"ט, ובקיצור: גו"ח אדז"ט. בלוח הקבוע חודש אדר א' הוא תמיד בן 30 ימים.

ניתן אם כן, לבדוק האם שנה מסוימת היא שנה מעוברת על ידי מציאת השארית בחלוקת ערך השנה ב-19 ובדיקה האם היא שווה לאחד מהמספרים הבאים: 0, 3, 6, 8, 11, 14, או 17. לדוגמה: שנת ה'תשס"ה, מספרה 5765 (ה אלפים=5000 + ת=400 + ש=300 + ס=60 + ה=5). חלוקת 5765 ב-19 נותנת 303 ושארית 8 (8/19 303 = 5765/19). לפיכך, שנת התשס"ה היא שנה מעוברת. לחלופין חשב האם השארית בחלוקת ((השנה העברית כפול 7) ב-19 והוספת 1) קטנה מ-7, ואם כן אזי השנה מעוברת. לדוגמה, בשנת התשס"ה 8 * 7 + 1 הם 57, והשארית בחלוקה היא 0. בשנת התשס"ח (בה השארית היא 11) 1 + 11 * 7 הם 78, והשארית בחלוקה ב-19 היא 2.

היו שנהגו לחשב את השנים והמחזורים מבריאת אדם הראשון (רק בבבל) או משנה שאחר כך (גם בארץ ישראל) או שנתיים אחר כך (גם בפרס). סדר העיבורים בשיטות אלו הוא 2, 5, 7, 10, 13, 16, 18 (בהזיגו"ח) או 1, 4, 6, 9, 12, 15, 17 (אדוטבה"ז) או 3, 5, 8, 11, 14, 16, 19 (גהחאדו"ט - מכונה בדרך כלל גבטב"ג וכן גבגגגב"ג), בהתאמה. אין הבדל בין השיטות בשנים המעוברות בפועל אלא בחשבון ובמספר (לדוגמה שנת ה'תשפ"ב מעוברת לפי כולם כי היא שישית בגוחאדז"ט, חמישית בבהזיגו"ח, רביעית באדוטבה"ז ושלישית בגבטב"ג).

בזכות העיבור, במחזוריות של 19 שנה תאריכים עבריים וגרגוריאניים נפגשים (למשל ט' באב תשמ"ה חל ב-27 ביולי 1985 וט' באב תשס"ד חל ב-27 ביולי 2004), או נופלים קרוב זה לזה, בסטייה של יום בדרך כלל (למשל ט' באב תשמ"ז חל ב-4 באוגוסט 1987 וט' באב תשס"ו חל ב-3 באוגוסט 2006), או יומיים במקרים נדירים יותר (למשל ט' באב תשי"ח חל ב-26 ביולי 1958 וט' באב תשל"ז חל ב-24 ביולי 1977), ובמקרים נדירים מאוד שלושה ימים (למשל ט' באב ה'ח' חל ב-30 ביולי 1248 וט' באב ה'כ"ז חל ב-2 באוגוסט 1267). הסטייה נובעת מכך שהשינוי במספר הימים בשנה העברית (חסרה, כסדרה, שלמה) ובשנה הלועזית (רגילה, מעוברת) אינם תלויים במחזור של 19 שנים, ולכן הם לא מאפשרים תמיד מפגש מדויק בין התאריכים.

עיבור שנת שמיטה

לפי התלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ב, עמוד א', לא מעברים שנת שמיטה. רש"י מפרש שם שהטעם הוא כדי שלא יתארכו האיסורים של שנת השמיטה, הרמב"ם מסביר שטעם הדבר הוא כדי שיהיו שעורים למנחת העומר וחיטים לשתי הלחם. בלוח הקבוע כ-37% משנות השמיטה חלות בשנה מעוברת, כפי שכ-37% מכלל השנים הן מעוברות. בתלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה ב', מופיעה התייחסות לעניין: ”אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת אמר רבי מנא הדא דאת אמר (=דבר זה שאתה אומר [הוא דווקא]) בראשונה שהיו השנים כתיקנן אבל עכשיו שאין השנים כתקנן היא שביעית היא שאר שני שבוע”. לדעת השרידי אש הטעם שמעברים שנות שמיטה בלוח הקבוע הוא על פי חידושו של הרמב"ם ששנים שדורשות עיבור כדי שיחול חג הפסח באביב יש לעבר גם בשנות שמיטה.

העיבור בלוח הקראי

לפי הקראים, פירוש המילה "אביב" בפסוק "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח" הוא מצב מסוים של הבשלת השעורה "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל." (שמות ט' ל"א). הגעת האביב נקבעה לפי מידת הבשלת השעורה בארץ ישראל. אם לא הגיע האביב בחודש השנים עשר הוא חודש אדר, אז היו מעברים את השנה כלומר מוסיפים חודש נוסף בסופה - אדר ב'. כך נדחה למעשה חג הפסח בחודש ונפל באביב.

הקראים המשיכו בלוח השנה הקראי להחליט על עיבור השנה בהתאם להבשלת השעורה בארץ ישראל גם לאחר המאה ה-9. גם לאחר שנתרחקו הקראים מהחקלאות הם שמרו על זיקתם לארץ ישראל ולאדמתה. מדי שנה הקראים שלחו שליחים לבקש את האביב בארץ ישראל ואם לא נמצא האביב בסוף השנה, עוברה השנה. עיקרון זה של לוח השנה העברי היה כה חשוב עבור הקראים עד שבכתובה הקראית קיים תנאי בו מתחייבים בני הזוג לשמור את הלוח לפי עקרון האביב ולפי עקרון ראיית הירח. יש הטוענים שתנאי זה הוסף לכתובה כדי שיקוימו החגים לפי ההלכה הקראית גם בנישואין בין קראים לרבניים.

אולם במרוצת הימים בעקבות ההתפשטות הקראית הנרחבת ברחבי העולם - מפרס במזרח ועד המגרב, ממצרים בדרום ועד ליטא בצפון, לא יכלה עוד עדות ה'אביב' להגיע אל כל קהילות הקראים, וקהילות קראיות החלו לאמץ אט-אט את מחזור 19 השנים הרבני. בתחילה רק הקהילות הקראיות המרוחקות מארץ ישראל נאלצו לוותר על עיבור השנה לפי עקרון 'מציאת האביב' מחמת קשיי הריחוק ואי יכולתן לקבל דיווחים על מצב הבשלת השעורה בארץ ישראל. עם זאת, אותן קהילות לא כפרו בעקרון שצריך לעבר את השנה לפי תצפיות על מצב השעורה בארץ אלא טענו שבמצבן הן אינן מסוגלות לעשות כן. חכמים קראיים מהמאה ה-15 דיווחו שהיו שנים בהן קהילות בארץ ישראל, שפעלו לפי עקרון מציאת האביב, וקהילות בגולה, שפעלו לפי מחזור 19 השנים, לא עיברו את אותן שנים. בסביבות המאה ה-19 נטשו גם קראי ארץ ישראל את שיטת עיבור השנה לפי מציאת האביב ועברו למחזור 19 השנים הרבני, וזאת כדי למנוע פער במועדי החגים בין הקהילות הקראיות השונות.

כיום, עם שיבתם של הקראים לארץ ישראל, ישנה מגמה של חזרה לשיטה המקורית של עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל.

לקריאה נוספת

• חודש העיבור; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, מגילה, כרך א, מערכה א, עמ' א-טז.
• גדליהו אלון, ”עיבור שנים בחוץ לארץ", בתוך תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א, עמ' 151–156.

קישורים חיצוניים

• הערך "עבור שנה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• עיבור שנה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יהודה אייזנברג, ‏עיבור השנה - פרק מבוא, באתר "דעת"
• יהודה אייזנברג, ‏עיבור השנה, באתר "דעת"
• רחמים שר שלום, ‏מניין השנים וסדר העיבורים בתקופת הגאונים, באתר "דעת"
• שי ואלטר, חיבור חכמת העיבור
• מתיה קם, שנה מעוברת - ודווקא בחודש אדר, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• חיים יחיאל בורנשטיין, עיבורים ומחזורים, באתר דעת
• על התלכדות תאריכים ועל שנים זהות (סקירת מאמר של ר' רחמים שר שלום)
• מחשבון חזרתיות כל 19 שנה
• הרב אליעזר מלמד שנה מעוברת ואדר הראשון באתר פניני הלכה