רפיק אל-חרירי

רפיק אל-חרירי
رفيق بهاء الدين الحريري

לידה	1 בנובמבר 1944 צידון, לבנון
נרצח	14 בפברואר 2005 (בגיל 60) ביירות, לבנון
מדינה
מקום קבורה	ביירות
השכלה	האוניברסיטה הערבית של ביירות
מפלגה	זרם העתיד
בן או בת זוג	Nidal Boustany Nazik Hariri
ראש ממשלת לבנון 23 באוקטובר 2000 – 21 באוקטובר 2004 (4 שנים) → סלים אל-חוס עומר כראמי ← 31 באוקטובר 1992 – 2 בדצמבר 1998 (6 שנים) → רשיד א-סולח סלים אל-חוס ← חבר הפרלמנט הלבנוני 20 באוקטובר 1992 – 14 בפברואר 2005 (12 שנים) סעד אל-חרירי ← שר הכלכלה 31 באוקטובר 1992 – 4 בדצמבר 1998 (6 שנים) Georges Corm ←
פרסים והוקרה
צלב גדול של לגיון הכבוד (5 באפריל 1996) Global Citizen Awards (2011) אביר מסדר האמנויות והספרות Grand Cordon of the Order of the Throne צלב גדול של לגיון הכבוד מסדר ההצטיינות בשירות הדיפלומטי של דרום קוריאה מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה הסרט הגדול של מסדר הארז

רפיק בהאא א-דין אל-חרירי (בערבית: رفيق بهاء الدين الحريري, תעתיק מדויק: רפיק בהדאא אלדין אלחרירי; 1 בנובמבר 1944 – 14 בפברואר 2005) היה פוליטיקאי לבנוני, כיהן כראש ממשלת לבנון בשנים 1992–1998 ו-2000–2004. נרצח כארבעה חודשים לאחר שהתפטר מכהונתו כראש ממשלה.

קורות חייו

נולד למשפחת איכרים סונית בעיר צידון שבלבנון. רכש את השכלתו באוניברסיטה האמריקנית בביירות. לאחר מכן החל את דרכו העסקית כרואה חשבון בחברות בנייה גדולות. חרירי עשה את הונו בערב הסעודית לאחר שבפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון קיבל הצעה עסקית מגורמים בערב הסעודית. הוא החל מיד ליצור קשרים קרובים עם משפחת המלוכה והחל ליזום תוכניות פיתוח רבות הכוללת בניית ארמונות מלוכה, מסגדים וקניונים. בנוסף החל בשיקומה ובנייתה מחדש של לבנון לאחר מלחמת האזרחים. עד מהרה הפך לטייקון בנייה עד שהמגזין "פורבס" דירג אותו ברשימת 100 עשירי העולם עם הון מוערך של 11.3 מיליארד דולר. הוא אף קיבל אזרחות סעודית בשנת 1978.

בנוסף לעסקי הנדל"ן חרירי היה טייקון תקשורת שבבעלותו מספר תחנות רדיו בלבנון ובצרפת, תחנת טלוויזיה ועיתון יומי מצליח בלבנון שכולם היו תחת המותג "אלמוסתקבל" ("העתיד"). חרירי כיהן כראש ממשלת לבנון בשנים 1992–1998 ו-2000–2004. הוא התפטר ב-20 באוקטובר 2004 על רקע חילוקי דעות עם ממשלת סוריה, ובמקומו מונה עומר כראמי.

בזמן כהונתו של אל-חרירי כראש ממשלה הכריז כי הערבים קיבלו החלטה אסטרטגית להגיע לשלום עם ישראל בתנאי שהיא תיסוג מהשטחים. בתקופתו נוהל המשא ומתן על החזרת החטופים משנת 2000, וכן החלה שאיבת מי הווזאני.

חרירי שלט בחברת הבנייה הענקית "סולידר" ובמספר תחנות רדיו וטלוויזיה.

פעילויותיו היו רבות מספור. בין הבולטות שבהן:

• ביצוע עבודות ציבוריות גדולות בערב הסעודית.
• קניית 920 דונם במרכז ביירות ובנייה של שכונות יוקרה עליהן.
• מימון 30,000 סטודנטים לבנונים בחו"ל.
• השקעת מיליוני דולרים מכספו הפרטי בהגדרה מחדש של החברה הלבנונית.

חרירי ספג ביקורת בלבנון בשל העובדה כי מרבית הפרויקטים ניתנו לחברות בבעלותו וזאת אף על פי שתרם כסף רב לתושבי לבנון והשקיע במדינה בתקופה שבה לא היו משקיעים רבים שרצו לעשות כן. על אף הביקורת, בחודש ספטמבר 2004 זכה בפרס האו"ם על שיקום לבנון.

בעת המשבר הפוליטי סביב הארכת כהונתו של הנשיא אמיל לאחוד התפטר חרירי מתפקיד ראש הממשלה בעקבות לחץ סורי ואמר: "אני הגשתי את התפטרותי מהממשלה, ולא אהיה מועמד לעמוד בראשות הממשלה (הבאה)".

הרצח והשלכותיו

ערך מורחב – רצח רפיק אל-חרירי

מתחם קברו של חרירי ב-2005

ב-14 בפברואר 2005 נהרג חרירי יחד עם לפחות שמונה ממאבטחיו כשמכונית תופת התפוצצה ליד שיירתו, בעת שחלפה בסמוך למלון סנט ג'ורג' בביירות. בפיצוץ נהרג גם באסל פליהאן, לשעבר שר האוצר הלבנוני. את האחריות לפעולה קיבל על עצמו ארגון "הישועה והג'יהאד בסוריה", גוף זניח המסונף לאל-קאעידה, ואולם הציבור הלבנוני והתקשורת הבינלאומית הפנו את האצבע המאשימה אל סוריה. בחוצות ביירות נערכו הפגנות של האופוזיציה האנטי-סורית נגד הנוכחות הסורית בלבנון. ב-28 בפברואר 2005, שבועיים לאחר הרצח, התפטרה ממשלת לבנון. לראשונה בעולם הערבי נפלה ממשלה בעקבות הפגנה בלתי אלימה.

ב-22 ביוני 2005 שונה שמו של נמל התעופה הבינלאומי ביירות לנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי לזכרו של אל-חרירי.

סעד אל-חרירי, בנו של רפיק, החל לעסוק בפוליטיקה לאחר רצח אביו והפך למנהיג הרוב בפרלמנט הלבנוני. בשנת 2009 זכתה מפלגתו ברוב בבחירות שנערכו במדינה.

ביוני 2011 קיבל התובע הכללי בלבנון ארבעה כתבי אישום שהועברו מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בתגובה פרסם התובע צווי מעצר כנגד ארבעה פעילי חזבאללה.

בנובמבר 2024 חיסלה ישראל את רוצח אל-חרירי סלים עיאש בתקיפה בקוסייר, מעוז חזבאללה בסוריה.

קישורים חיצוניים

• אתרו הרשמי
• יואב נורסלע, לאחר עשור: רצח חרירי עוד לא פוענח, מגזין המזרח הקרוב, 14 בפברואר 2015
• רפיק אל-חרירי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רפיק אל-חרירי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רפיק אל-חרירי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: רשיד אלצלח

ראש ממשלת לבנון 31 באוקטובר 1992 - 2 בדצמבר 1998

הבא: סלים אל-חוס

הקודם: סלים אל-חוס

ראש ממשלת לבנון 23 באוקטובר 2000 - 21 באוקטובר 2004

הבא: עומר כראמי