קטיושה
קַטְיוּשָה (מרוסית: ⓘⒾ) הוא שם כולל למשפחת משגרי רקטות מתנייעים מדגמים שונים. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת ברית המועצות, וישנן גם דגמים בקטרים נוספים. השם הרשמי הוא "רכב קרב של ארטילריה סילונית" (סילונית הכוונה למנוע הרקטה). במלחמת העולם השנייה יחידות החמושות בכלי נשק זה זכו באופן אוטומטי לסיווג היוקרתי "עוצבת משמר" ("גווארדיה").
תיאור כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקטיושה פותחה בברית המועצות והוצגה בשנת 1938, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. פיתח אותה צוות מהנדסים בשנים 1929 עד 1933. בין חברי הצוות היה סרגיי קורוליוב, לימים ראש מהנדסי ומתכנני הטילים הסובייטיים, איוואן קליימיונוב וגאורגי לנגמק. היא הייתה תשובה לטיל הגרמני נבלוורפר (Nebelwerfer) שהוצג ב-1936.
מקור השם "קטיושה" אינו ידוע. נראה שהוא קשור בצורה כלשהי לשיר הרוסי "קטיושה" שתורגם לעברית בתור "קטיושקה", והיה מוכר בתקופת פיתוח הרקטה. ברוסית, "קַטְיוּשָׁה" הוא שם חיבה לאישה: השם קָתֵרִינָה התפתח לקַטְיָה – קַטְיוּשָׁה[1]. יש הטוענים[דרוש מקור] שמקור השם בכיתוב "kat" שהופיע על גביו, ומשמעותו הייתה "התרמיט (סוג של אבק שרפה) האוטומטי של קוסטיקוב" (Костикова автоматический термитный – "קוסטיקובה אבטומטיצ'סקי טרמיטניי"), אולם אין סימוכין לגרסה זו. גרסה אחרת היא שעל הטילים פשוט היה כתוב K – על שם מפעל קומינטרן אשר ייצר אותם, וההתפתחות לשם המלא הייתה תחת השפעת השיר.
הגרמנים כינו את הנשק הזה בשם "עוגבו של סטלין", על שום דמיון קני המשגר המקבילים לצינורות עוגב והקול שמשמיעה הרקטה[2]. המשגר הותקן על כלי רכב שונים, ביניהם משאיות אמריקאיות מדגמי סטודיבייקר US6 ואינטרנשיונל, שנשלחו לרוסיה במסגרת הסיוע האמריקני, טנקים, טרקטורים שונים ואף כלי טיס.
הקטיושה עצמה היא נשק פשוט למדי, הכולל מנשא של פסים מקבילים הנושאים את הרקטות על מסגרת ניידת (הניתנת להיגרר לכאן ולכאן). על כל משאית הותקנו 48 מסילות לרקטות. כל רקטה היא באורך 1.8 מטר ונושאת ראש נפץ במשקל 22 ק"ג שמסוגל להגיע למרחק של מעל 20 קילומטרים. לרוב נורו קטיושות במספר רב מאוד בבת אחת, על מנת ליצור אפקט של הלם בכוחות האויב, וגם כדי לחפות על חוסר הדיוק של הקטיושה.
על מנת להאריך את טווח פעולת הקטיושה, נוספו לה מספר מנועי רקטה נוספים. שיטת הפעולה: תחילה מוצתת הרקטה הראשונה אשר מעיפה את הטיל. בהמשך, ניצתת הרקטה השנייה וכך הלאה עד לגמר כל רקטות הדחף של הטיל. עם תום פעולתן של כל רקטות הדחף, הקטיושה נופלת נפילה חופשית.
מרעום הקטיושה מפוצץ את חומר הנפץ האגור בתוכה רק עם נגיעה פיזית בגוף קשה, זאת בניגוד למרעומים חכמים יותר אשר נדרכים באוויר ומתפוצצים במרחק מה מהפגיעה, דבר היוצר אפקט פיזור ניכר הגורם להרס רב יותר.
אצל צבאות ערב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מבצע סיני גילו הבריטים בידי מצרים משגר קטיושות בן 32 רקטות[3]. במצעד קהיר בשנת 1963 הציגו המצרים קטיושה יותר חדישה, שכלל 12 רקטות בקוטר של 240 מ"מ[4].
ירי "קטיושות" על ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום משמש המונח "קטיושה" בעיקר לתיאור כללי של רקטות ארטילריות קטנות המשמשות ארגוני טרור, כגון חזבאללה, לאיום על גבולה הצפוני של ישראל, אם כי ברוב המקרים מדובר בדגמי רקטות שונים לחלוטין: בדרך כלל רקטות "גראד" 122 מ"מ מתקדמות יותר או רקטות 107 מ"מ.
משטח ירדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיגור הראשון של קטיושות לעבר ישראל בוצע על ידי ארגון פת"ח בסוף 1968. ב-16 בספטמבר 1968, מעט לפני שמונה בערב, נורה מטח של שמונה קטיושות (130 מ"מ) משטח ירדן לעבר בית שאן. צה"ל הגיב למטח הקטיושות בירי תותחים מסיבי.
לאחר ספטמבר השחור פחת ירי הקטיושות מירדן לעבר ישראל. אולם מדי פעם נורו קטיושות לעבר ישראל. ביולי 1975 נורו קטיושות אל קיבוץ אילות משטח ירדן[5].
מלבנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שיגור רקטות וטילים מלבנון לעבר ישראל
.jpg)
ב-1 בינואר 1969 נורה לראשונה מטח קטיושות אל עבר קריית שמונה. כתוצאה מהירי נהרגו שני אזרחים ועשרות נפצעו.
לאחר מעבר אש"ף ללבנון ויצירת ה"פתחלנד", נורו קטיושות מדי פעם לעבר יישובי הגליל. כך למשל בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973[6], ושנת 1974[7][8][9]. הקטיושות גם שימשו כאיום על ישראל כל אימת שצה"ל הגיב על פעולות טרור של אש"ף[10]. לאחר מבצע ליטני בשנת 1978 התגבר ירי הקטיושות, והגיע לשיא בקיץ 1981, כאשר ביוני 1981 הושג הסכם בין ישראל לאש"ף על פיו אש"ף יחדל מפעולות טרור מלבנון וישראל לא תפציץ את לבנון. הפסקת האש קרסה לאחר קצת פחות משנה, עם ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. ישראל הפגיזה את מעוזי אש"ף בלבנון ואש"ף הגיב בירי מסיבי של קטיושות אל יישובי צפון ישראל.
ב-2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, שיגר חזבאללה יותר משלושת אלפים רקטות, רובן מסוג גראד 122 מ"מ, אל יישובי צפון ישראל, ובהם קריית שמונה, חיפה, צפת, נהריה, טבריה, עכו, הקריות, כרמיאל ועפולה.
מיהודה ושומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970 ספגה גם ירושלים שתי קטיושות שנורו מן הכפר בתיר. ב-7 ביולי 1971 נורו קטיושות על פתח תקווה מאזור דיר בלוט, וגרמו להרג של ארבעה אזרחים[11]. במאי 1974 נתפסו שלוש קטיושות מוכנות לירי על ירושלים[12][13][14]. הקטיושות הונחו על ידי חוליה של פת"ח והוברחו על ידי הארכיבישוף הילריון קפוצ'י. ב-3 במאי 1975 נורו שתי קטיושות לעבר ירושלים שגרמו לנזק[15].
מרצועת עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר נדונו הסכמי אוסלו בכנסת התריעו רבים וביניהם רחבעם זאבי, ושאול יהלום שמסירת רצועת עזה לשלטון פלסטיני עשויה להפוך אותה למוקד טרור ולהוביל לשיגור קטיושות לשטח ישראל.
ב-28 במרץ 2006, יום הבחירות לכנסת השבע עשרה, נורו 2 רקטות קסאם ורקטת גראד 122 מ"מ לעבר אשקלון. זהו הירי הראשון של "קטיושה" מרצועת עזה[16].
ב-29 בדצמבר 2008 נהרג אדם אחד ונפצעו 16 מפגיעת קטיושה באתר בניה באשקלון[17].
ב-13 בינואר 2013 פורסם כי חמאס מתרגל ירי רקטות ארוכות טווח מחורבות היישובים בגוש קטיף[18].
מאז נורו עשרות אלפי רקטות (לא רק קטיושות) מרצועת עזה לעבר אשקלון ויתר ערי ישראל.
קטיושות בצה"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצה"ל המינוח למשגר קטיושות הוא מטול רקטות (מטל"ר).
בסוף 1968 הוקמה סוללה סדירה של מטל"ר שכללה שני סוגי משגרים שהיו שלל ממלחמת ששת הימים: משגרי 240 מ"מ דגם BM-24 ומשגרי 130 מ"מ. בירי מבצעי על מחבלים נורו רק קטיושות 130 מ"מ, בעיקר מאזור עמק בית שאן ומאזור נחל דן. הפעולה המפורסמת ביותר של הסוללה הייתה הפגזת בתי הזיקוק המצריים ב-9 במרץ 1969 ברקטות 130 מ"מ. בפעולה זו נפגעו מספר לוחמים מהסוללה. שלושה לוחמים מהסוללה קיבלו לאחר מכן עיטורים.
בתחילת שנת 1971 הוקם גדוד מילואים, מטל"ר 240 מ"מ, אשר התבסס על כלים שהיו שייכים לסוללה הסדירה וכלים נוספים. קטיושות ה-130 מ"מ ננטשו מחוסר תחמושת. הגדוד עלה ב-8 באוקטובר לרמת הגולן, זה השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. בקרב עמק הבכא פרס הגדוד ליד קיבוץ אל-רום וירה מטחי קטיושות על השריון הסורי וסייע בעצירת הסורים. ב-15 באוקטובר עבר הגדוד לחזית הדרום, פרס ליד ציר עכביש והשתתף בקרבות הפריצה לגדה המערבית של התעלה במסגרת מבצע אבירי לב ושם נהרג המג"ד סא"ל אורי קידר (קולסקי). לאחר שנגמרה התחמושת, חזר הגדוד לרמת הגולן, שם עוד נשארה תחמושת, אך לא נכנס לפעילות היות שהפסקת האש עם סוריה נכנסה לתוקפה.
גדוד ה-240 מ"מ השתתף גם במלחמת שלום הגליל, במצור על ביירות. תוך כדי המלחמה הוקם גדוד נוסף, מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על רקטות גראד שנלקחו כשלל מלבנון, וגם הוא השתתף במצור על ביירות. גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר מלחמת שלום הגליל.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליטל לוין, היום לפני 38 שנים: מתקפת קטיושות על פתח תקוה, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
- (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו מילון אבן שושן (2003) בערך "קטיושה".
- ^ אנטוני ביוור, "סטלינגרד", הוצאת יבנה, 2000, עמוד 151
- ^ נשק סובאטי בידי מצרים – שטרם הופעל בחזית המצרית, מערכות 104, ינואר 1957, עמ' 88
- ^ קטיושה חדישה במצרים, מערכות 154, ספטמבר 1963, עמוד 29
- ^ ברוך מאירי, טיל קטיושה נורה מירדן לעבר קיבה אילות בערבה, מעריב, 13 ביולי 1975
- ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך שני, עמ' 148.
- ^ מאיר הראובני, טילי קטיושה נורו לעבר קריית־שמונה, מעריב, 25 ביוני 1974
- ^ טילי קטיושה נורו לעבר מושב בירנית, מעריב, 31 באוקטובר 1974
- ^ טילי קטיושה על צפת וקריית שמונה, דבר, 14 בנובמבר 1974
- ^ קטיושות לנהריה וראש הנקרה לאחר הפצצת מטרות בלבנון, דבר, 14 ביולי 1975
- ^ ארבע התפוצצויות אדירות זעזעו את פתח תקוה, מעריב, 8 ביולי 1971
- ^ נתגלו קטיושות מכוונות לשיגור לעבר מרכז ירושלים, דבר, 16 במאי 1974
- ^ דיון בפורום פרש
- ^ תמונה D431-067, אתר לע"מ
- ^ 2 פצצות קטיושה נורו לירושלים, דבר, 4 במאי 1975
- ^ שמוליק חדד וחנן גרינברג, לראשונה: קטיושה נחתה מדרום לאשקלון, באתר ynet, 28 במרץ 2006
- ^ שמוליק חדד, קטיושות באשקלון: הרוג ו-16 פצועים באתר בנייה, באתר ynet, 29 בדצמבר 2008
- ^ שמעון כהן, חמאס תרגל טילים ארוכי טווח מחורבות גוש קטיף, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2013
- ^ דף פייסבוק של "המרכז למלחמת יום הכיפורים", 28 ביולי 2019