נגעי בגדים
נגעי בגדים (בלשון המקרא צרעת הבגד) הם נגעים המופיעים על בגדים הגורמים להם להיטמא על ידי כך שכהן רואה את הנגע וקובע שהבגד טמא. לנגעי בגדים דינים שונים מנגעי אדם ונגעי בתים וצבעיהם הם ירוק ואדום חזקים. תהליך הטמאות הבגד כולל כמה שלבים וכמה תוצאות אפשריות - הבגד יכול להטהר לגמרי או חלקית (רק מקום הנגע נקרע מהבגד) או שכולו נטמא ונשרף.
נוהגים בדיני צרעת הבגד רק בזמן שיש כהנים שבקיאים בנגעים.
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר ויקרא נאמר:
וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר. וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא. וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב. וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע. וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר. זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ.
— ויקרא יג,מז
בתנחומא מצורע ד נאמר: "על אחד עשר דברים הנגעים באים על האדם: על עבודה זרה ועל חילול השם ועל גילוי עריות ועל הגנבות ועל לשון הרע ועל המעיד עדות שקר ועל הדיין המקלקל את הדין ועל שבועת שווא ועל הנכנס בתחום שאינו שלו ועל החושב מחשבות של שקר ועל המשלח מדנים בין אחים, ויש אומרים אף על עין רעה". בתלמוד יש רשימה דומה אך חלקית שמונה שבעה דברים בלבד.
הרמב"ם תיאר את צרעת הבגד כאות אזהרה לאדם שחטא (בלשון הרע) ובאם לא יחזור בתשובה יתדרדר מצבו לכדי צרעת האדם.[1] גם הרמב"ן תיאר את הצרעת כמקרה לא טבעי שנועד לאותת לאדם על מצבו בכך שהוא מכער את לבושו בשונה מהמצב הרצוי בישראל, בו אדם שומר על גופו, בגדיו וביתו נקיים וטהורים.[2]
דיני צרעת הבגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודל הצרעת המטמאת הוא מגריס ומעלה בדומה לצרעת האדם. במקרה שהנגע נראה על גבי מוכין שיוצאים מהבגד ולא על הבגד עצמו, אינו מטמא.
תהליך הטומאה והטהרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אם הנגע שהופיע בבגד הוא בצבעים המטמאים (להלן) ובגודל גריס, הכהן מורה להסגיר את הבגד במשך שבוע. בסוף אותו שבוע – אם הנגע התרחב, הבגד טמא ושורפים אותו. אם הנגע נשאר בגודלו המקורי (גם אם צבעו הוכהה או חוזק), מכבסים את מקום הנגע ומסגירים את הבגד שבוע נוסף.
בסוף השבוע השני:
- הנגע עמד בגודלו המקורי – הבגד טמא ונשרף כולו.
- הנגע כהה – קורעים את מקום הנגע ושורפים את הקרע ושאר הבגד טהור לאחר הטלאה וכיבוס.[3] לדעת הרמב"ם אם הנגע התכהה ממראהו הבגד צריך כיבוס וטהור ואם הנגע שינה את צבעו מירוק לאדום ולהפך צריך לקרוע.[4] ולדעת הראב"ד אין זה נחשב לכהה אלא לעומד בעינו שצריך להשרף.
הבגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבע הבגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגד לבן לכל השיטות מקבל טומאה. במשנה נחלקו בבגדים צבעוניים:
- לדעת רבי מאיר כל בגד צבוע לא נטמא בצרעת. וכן פסק הרמב"ם.
- לדעת רבי יהודה בגד צבוע נטמא בצרעת.
- לדעת רבי שמעון, אם מדובר באריג שיש לו צבע באופן טבעי יכול לקבל צרעת (צבוע בידי שמיים). ואם צבוע בידי אדם אינו יכול לקבל טומאה. וכן פסק הרמב"ן.[2]
אם חלק מהחוטים היו צבעוניים וחלקם לבנים, הולכים על פי המראה.
בגד שיש בו גם צבע לבן וגם צבעים אחרים ונראה נגע צרעת בחלק הלבן שבבגד (גם אם הוא מאוד קטן – כגריס), יסגיר את הבגד גם כשאין לו לאן להתרחב מכיוון שגם נגע שעומד בעינו שבועיים הבגד טמא. אם הנגע פשה לחלק לבן אחר, גם אם יש חלק צבעוני ביניהם, נחשב פשיון והבגד טמא.
גודל הבגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]גודל הבגד שיכול להיטמא הוא שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שהן בערך כ-18 סמ"ר. אם הנגע נראה בבגד קטן מזה ולאחר מכן ארג עוד בבגד, הבגד טהור. אמנם, אם תפר כמה אריגים קטנים משלוש על שלוש לבגד אחד גדול, הבגד מקבל טומאה.
צבעי הצרעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתורה כתוב שהצבעים המטמאים הם ירקרק או אדמדם ופירשו חז"ל שכוונת התורה היא לצבעי ירוק ואדום חזקים,[5][6] בתוספתא ישנה מחלוקת לגבי משמעות המילה ירקרק – רבי אליעזר מתאר את הצבעים בגווני צהוב חזק – "שעווה וכורכום" ואילו סומכוס משווה את הצבעים לצבע של כנף הטווס ולולב הדקל, דוגמאות לצבעים ירוקים חזקים. במשנה מובאת דעתו של סומכוס וכך גם פסק הרמב"ם.
הצבעים מצטרפים זה לזה לגודל גריס. כמו כן, אם הנגע התחיל מצבע אחד והתרחב לצבע אחר (לדוגמה: גודלו המקורי בצבע ירוק וההרחבה בצבע אדום) הדבר נחשב ל"פשיון" (התרחבות) והבגד טמא.
פשיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]פשיון הוא הרחבה והתפשטות של הנגע. כאשר הנגע פושה בצבעים הטמאים הבגד נטמא וזקוק לשרפה. במקרה שבמרכז הנגע היה מקום לא מנוגע והנגע התרחב לשם, אין זה נחשב לפשיון מכיוון שכל מה שהנגע מקיף נחשב נגע.[7]
אם הפשיון קרה סמוך לנגע, הוא נחשב לטמא בגודל מינימלי, אמנם, אם הופיע נגע במקום רחוק מהנגע ההתחלתי, הוא צריך להיות בגודל גריס על מנת לטמא את הבגד.
כיבוס הבגד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיבוס הנגע צריך להעשות יחד עם מעט מהבגד שמחוץ לו, על פי הכתוב – "וכבסו את אשר בו הנגע", כלומר את השטח המקיף את הנגע.
בכיבוס הנגע, כמו בכיבוס כתמי נדה, יש צורך לכבס בשבעה סממנים – ”רוֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִים, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קִימוֹנְיָה, וְאֶשְׁלָג.” שהם מעבירים את הכתם בצורה מיטבית.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עיוניים לשוניים – פרשת תזריע, צבעים במקרא באתר חידוש.
- תזריע-מצורע | טעמי טומאת הצרעת ושאר טומאות, הרב אלחנן סמט באתר תורת הר עציון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז, הלכה י'
- ^ 1 2 רמב"ן, ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ז
- ^ משנה נגעים ה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק י"ב, הלכה א'
- ^ משנה, מסכת נגעים, פרק י"א, משנה ד'
- ^ רבי אברהם אבן עזרא פירש שהצבע מוחלש, כמשמעות המילה היום.
- ^ תורת כהנים פרשת תזריע
- ^ משנה, מסכת נידה, פרק ט', משנה ו'