צפון וייטנאם
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה סוציאליסטית | ||
| שפה נפוצה | וייטנאמית | ||
| עיר בירה |
האנוי (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הכרזת עצמאות (מיפן) | ||
| תאריך | 2 בספטמבר 1945 | ||
| פירוק | השתלטות על דרום וייטנאם ואיחוד | ||
| תאריך | 2 ביולי 1976 | ||
| ישות קודמת |
הודו-סין הצרפתית  האימפריה הווייטנאמית | ||
| ישות יורשת |
 וייטנאם | ||
| שטח בעבר | 157,880 קמ"ר (נכון ל־1959) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 13,000,000 (נכון ל־1959) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | דונג צפון וייטנאמי | ||
הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם (בווייטנאמית: Việt Nam Dân chủ Cộng hoà), הידועה גם כצפון וייטנאם, הייתה מדינה קומוניסטית בדרום-מזרח אסיה ששלטה בחלק הצפוני של וייטנאם משנת 1954 עד 1976. המדינה הוכרזה בידי הו צ'י מין בהאנוי ב-2 בספטמבר 1945 בעקבות הסכמי ז'נבה, שבמסגרתם נקבע כי וייטנאם תחולק באופן זמני לשתי מדינות. צפון וייטנאם כללה את הפרובינציות טוקין ואנאם, שקודם לכן היו חלק מהודו-סין הצרפתית.
במלחמת וייטנאם נלחמה צפון וייטנאם לצד הווייטקונג, המיליציה הקומוניסטית בדרום וייטנאם, נגד כוחות הממשלה הדרום וייטנאמית, שנעזרה בארצות הברית. המלחמה הסתיימה בניצחונה המוחלט של צפון וייטנאם, שכבשה את הדרום זמן קצר לאחר עזיבת הכוחות האמריקניים, ואיחדה את וייטנאם למדינה קומוניסטית אחת, הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם הרשמי של המדינה הצפון וייטנאמית היה "הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם" (בווייטנאמית: Việt Nam Dân chủ Cộng hoà). הדרום היה ידוע כ"הרפובליקה של וייטנאם".
"Việt Nam" היה השם שאומץ על ידי הקיסר גיא לונג. ב-1804.[1] זו וריאציה של "Nam Việt", שם שהיה בשימוש בעת העתיקה.[1] ב-1839, הקיסר מין מאנג שינה את שם המדינה ל-"Đại Nam" (הדרום הגדול).[2] ב-1945, השם הרשמי של האומה שונה בחזרה לווייטנאם. המונח "צפון וייטנאם" נהיה שכיח ב-1954, כאשר ועידת ז'נבה חילקה זמנית את וייטנאם לחלקים קומוניסטים ולא קומוניסטים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1802, לאחר כ-300 שנה של חלוקה על ידי שושלות פיאודליות, וייטנאם הייתה שוב תחת רשות אחת כאשר גיא לונג הקים את שושלת ניון, אבל המדינה הפכה למדינת חסות של צרפת לאחר 1883. היא הייתה תחת כיבוש יפני אחרי 1940 במהלך מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר שיפן נכנעה ב-2 בספטמבר 1945, הווייט מין נכנס להאנוי במהלך מהפכת אוגוסט, והרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם הוכרזה ב-2 בספטמבר 1945. הם ביססו עצמאות והקימו ממשלה חדשה של כל המדינה, אשר החליפה את המשטר הצרפתי ואת שושלת ניון.[3] הו צ'י מין הפך למנהיג הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם. נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט התנגד לכך שצרפת תשלוט שוב על הודו-סין, וארצות הברית תמכה בווייט מין באותה התקופה.[4]
הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם תבעה את וייטנאם כולה, אבל באותה התקופה דרום וייטנאם הייתה באי-סדר פוליטי עמוק. הקריסה של השלטון הצרפתי ואז היפני, ולאחריו הוויכוחים בין הפלגים הפוליטיים בסייגון, לוו באלימות נרחבת באזורים הכפריים.[5][6] ב-12 בספטמבר 1945, הכוחות הבריטים הראשונים הגיעו לסייגון, וב-23 בספטמבר 1945, כוחות צרפתים תפסו את תחנות המשטרה, בית הדואר ובניינים ציבוריים אחרים. ביוני 1946, כוחות סינים לאומניים פינו את האנוי, וב-15 ביוני המשלחות האחרונות יצאו מהייפונג. לאחר עזיבת הבריטים ב-1946, הצרפתים שלטו בחלק מקוצ'ינצ'ינה, אזור החוף הדרום מרכזי ואזור הרמה המרכזית. בינואר 1946, הווייט מין ערך בחירות ברחבי כל המחוזות כדי להקים אספה לאומית.
ב-6 בינואר 1946, הנשיא הו צ'י מין ערך בחירות כלליות. הנשיא לשעבר טראן טרונג-קים טען שהיו מוקמות שבהם הוכרחו אנשים להצביע לווייט מין.[7][8]
כאשר צרפת הכריזה על קוצ'ינצ'ינה כמדינה נפרדת, "הרפובליקה האוטונומית של קוצ'ינצ'ינה", ביוני 1946, הלאומניים הווייטנאמים הגיבו בכעס. בנובמבר, האספה הלאומית אימצה את החוקה הראשונה של הרפובליקה.
במהלך מלחמת הודו-סין הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות תקרית הייפונג והידרדרות הסכמי פונטנבלו, צרפת כבשה שוב את האנוי ולאחר מכן החלה מלחמת הודו-סין הראשונה (1946-1954). במהלך המלחמה, אזורים אורבניים רבים נפלו בידי הצרפתים. לאחר המהפכה הקומוניסטית בסין (1946-1950), כוחות סינים קומוניסטים הגיעו לגבול ב-1949. הסינים נתנו כספים לווייט מין והפכו אותו ממיליציית גרילה לצבא קבע. פריצת מלחמת קוריאה ביוני 1950 הפכה את מה שהיה מאבק אנטי-קולוניאלי לזירת קרב של המלחמה הקרה, כאשר ארצות הברית סיפקה תמיכה כלכלית לצרפתים.
חלוקת וייטנאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1954 התקיימה ועידה בז'נבה על מנת לסיים את מלחמת הודו-סין הראשונה. בוועידה הוחלט לחלק את וייטנאם זמנית לשני חלקים, צפון וייטנאם הקומוניסטית ודרום וייטנאם הפרו-מערבית. באוגוסט החל "מבצע המעבר אל החופש", בו פונו כ-60 אחוז ממיליון הקתולים שהיו בצפון וייטנאם ואזרחים וייטנאמים אחרים.[9][10] יותר ממיליון צפון וייטנאמים היגרו לדרום וייטנאם. הווייט מין ניסה לעצור או למנוע מתושבים לעזוב על ידי הפחדה דרך נוכחות צבאית, סגירת שירותי מעבורת ותנועה ימית או על ידי איסור על התכנסויות המוניות.[11] במקביל, בין 14,000 ל-45,000 אזרחים וכ-100,000 לוחמי וייט מין עברו לכיוון השני.[9][12][13]
במהלך מלחמת וייטנאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 בנובמבר 1955, החלה מלחמת וייטנאם בין צפון וייטנאם הקומוניסטית לדרום וייטנאם הפרו-מערבית. ב-1960 קם ארגון הווייטקונג בדרום וייטנאם שלחם יחד עם צפון וייטנאם נגד דרום וייטנאם והצבא האמריקאי. ב-1964 שלחה ארצות הברית תגבורת של חיילים לדרום וייטנאם. מדינות נוספות, כולל אוסטרליה, קוריאה הדרומית, תאילנד וניו זילנד שלחו גם הן חיילים וסיוע צבאי למאמץ המלחמתי. סין והגוש המזרחי סייעו לצפון וייטנאם. המלחמה הסתיימה ב-30 באפריל 1975 עם ניצחונה של צפון וייטנאם. הממשלה המהפכנית הזמנית של רפובליקת דרום וייטנאם וצבא צפון וייטנאם שלטו בדרום וייטנאם במשך השנה הבאה. עם זאת, היה נראה שהם כלים של ממשלת צפון וייטנאם.[14][15][16] ב-2 ביולי 1976, צפון ודרום וייטנאם אוחדו באופן רשמי כרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם. המדינה המאוחדת אימצה את החוקה, הדגל וההמנון הצפון וייטנאמי.
ממשלה ופוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמדינה עם אידיאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית, צפון וייטנאם אימצה חוקה שהתבססה על חוקת ברית המועצות של יוסיף סטלין מ-1936.[17]
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזורים אוטונומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפון וייטנאם הקימה מערכת של אזורים אוטונומיים המבוססת על ודומה לאזורים האוטונומיים בסין.[18][19][20] עם ההכרה בבדלנות המסורתית של מיעוטים שבטיים, המדיניות הזו העניקה להם ממשל עצמי בתמורה לקבלת השליטה של האנוי.[21] האזורים האלה היו קיימים מ-1955, אבל לאחר מיזוג הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם והרפובליקה של דרום וייטנאם, המערכת של אזורים אוטונומיים לא המשיכה ובוטלה לחלוטין ב-1978.[18]
יחסי חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינות המערב ומדינות קומוניסטיות
צפון וייטנאם הייתה תחת בידוד דיפלומטי של מדינות רבות במערב, ועוד מדינות רבות אנטי-קומוניסטיות. בניגוד לכך, היא זכתה להכרה של כמעט כל המדינות הקומוניסטיות, כמו הגוש הסובייטי ועוד מדינות סוציאליסטיות של מזרח אירופה ומרכז אסיה, סין, קוריאה הצפונית, וקובה, וקיבלו סיוע ממדינות אלו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויטנם (רפובליקה דמוקרטית), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Woods, L. Shelton, Vietnam: A Global Studies Handbook, ABC-CLIO, 2002, עמ' 38, ISBN 978-1576074169. (באנגלית)
- ^ Moses, A. Dirk, Empire, Colony, Genocide: Conquest, Occupation, and Subaltern Resistance in World History, Berghahn Books, 2008, עמ' 213, ISBN 978-1845454524. (באנגלית)
- ^ {{{מחבר}}}, The August Revolution and its historic significance, Nhân Dân, 26 בפברואר 2009
- ^ Hess, Gary R, Franklin Roosevelt and Indochina, Journal of American History, 2 59, 1 בספטמבר 1972, עמ' 353-368 doi: 10.2307/1890195 (באנגלית), JSTOR 1890195
- ^ Pentagon Papers [Vietnam Relations, 1945–1967: A Study Prepared by the Department of Defense 1969]
- ^ Pentagon Papers, National Archives, 2016-08-15 (באנגלית)
- ^ Sexton, Michael, War for the Asking : Australia`s Vietnam Secrets, ספרי פינגווין, 1981, ISBN 978-0140059090. (באנגלית)
- ^ Stanley Karnow, Vietnam: A History, ניו יורק: ספרי פינגווין, 1991, עמ' 163, ISBN 978-0140265477. (באנגלית)
- ^ 1 2 Tran, Thi Lien, The Catholic Question in North Vietnam: From Polish Sources, 1954–56, Cold War History, 4 5, נובמבר 2005, עמ' 427-449 (באנגלית)
- ^ Jacobs, Seth, Cold War Mandarin: Ngo Dinh Diem and the Origins of America's War in Vietnam, 1950–1963, Lanham, Maryland: Rowman & Littlefield, 2006, עמ' 45, ISBN 0-7425-4447-8. (באנגלית)
- ^ Frankum, Ronald, Operation Passage to Freedom: The United States Navy in Vietnam, 1954–55, לאבק, טקסס: Texas Tech University Press, 2007, עמ' 159,160,190, ISBN 978-0-89672-608-6. (באנגלית)
- ^ Frankum, Ronald, Operation Passage to Freedom: The United States Navy in Vietnam, 1954–55, לאבק,טקסס: Texas Tech University Press, 2007, ISBN 978-0-89672-608-6. (באנגלית)
- ^ Ruane, Kevin, War and Revolution in Vietnam, לונדון: ראוטלג', 1998, ISBN 978-1-85728-323-5. (באנגלית)
- ^ Senauth, Frank, The Making of Vietnam, Authorhouse, 9 ביולי 2012, עמ' 54, ISBN 9781477213148. (באנגלית)
- ^ Nguyễn, Sài Đình, The National Flag of Viet Nam: Its Origin and Legitimacy, 6 בנובמבר 2013, עמ' 4 (באנגלית)
- ^ Edward J. Emering, Weapons and Field Gear of the North Vietnamese Army and Viet Cong, Schiffer Publishing, 1998, ISBN 9780764305832. (באנגלית)
- ^ Tuong Vu, Triumphs or tragedies: A new perspective on the Vietnamese revolution, Journal of Southeast Asian Studies 45, 2014-06, עמ' 236–257 doi: 10.1017/S0022463414000083
- ^ 1 2 Yukti Mukdawijitra, Ethnicity and Multilingualism: The Case of Ethnic Tai in the Vietnamese State, University of Wisconsin--Madison, 2007. (באנגלית)
- ^ Bruce M. Lockhart; William J. Duiker, Tây Bắc, The A to Z of Vietnam, Scarecrow Press, 2006, עמ' 355-356, ISBN 9780810876460. (באנגלית)
- ^ Jean Michaud, Tay Bac Autonomous Region, Historical Dictionary of the Peoples of the Southeast Asian Massif, Scarecrow Press, 2006, עמ' 232-233, ISBN 9780810854666. (באנגלית)
- ^ Cima, R.J, Vietnam: A Country Study, וושינגטון די. סי.: Federal Research Division, Library of Congress, 1987, עמ' 99, ISBN 9780788118760. (באנגלית)
