צבא העם הלאומי
מדינה | גרמניה המזרחית | ||
---|---|---|---|
תקופת הפעילות | 1 במרץ 1956 – 2 באוקטובר 1990 (34 שנים) | ||
הגוף הקודם | Kasernierte Volkspolizei | ||
שם קצר | NVA | ||
מטה | שטראוסברג | ||
צבא העם הלאומי (בגרמנית: Nationale Volksarmee, "נָצְיוֹנָאלֶה פוֹלְקְסְאָרְמֶה") היה צבאה של גרמניה המזרחית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבא גרמניה המזרחית נוסד ב-1 במרץ 1956; הוא היה צבא מקצועי עד שב-24 בינואר 1964 הונהג גיוס חובה. תקופת שרות החובה הייתה לפחות 18 חודשים, כל הגברים בין הגילים של 18 ל-26 שנים היו כשירים לגיוס.
לשיא כוחו הגיע צבא גרמניה המזרחית ב-1987, אז הוא מנה 175,300 חיילים, והוא הפך לכוח הצבאי החזק ביותר בברית ורשה (מלבד הצבא האדום). כמחצית החיילים היו חיילים בשירות קבע והשאר היו חיילים בשרות חובה. צבא מזרח גרמניה עוצב לפי המודל הסובייטי, שבו מסתמכים בעיקר על הקצינים לניהול המבצעים ולסיפוק מנהיגות לצבא. הנגדים היו מוגבלים בתחומי אחריות וכוח, והצבא כלל קצינים פוליטיים שנועדו להבטיח את נאמנות החיילים למפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה.
עם איחוד גרמניה בשנת 1990, התאחד צבא גרמניה המזרחית עם הבונדסוור, צבאה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. רוב החיילים של הנציונאלה פולקסארמה שוחררו ואלה שנשארו ושירתו בבונדסוור הורדו בדרך כלל בדרגה; כל הנכסים והציוד בבעלות של הנציונאלה פולקסארמה הפכו לרכוש הבונדסוור, שבחר למכור את רוב הציוד המזרח גרמני. משרתי צבא העם הלאומי היו בסיס להקמת דיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-14 של הבונדסוור.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנציונאלה פולקסארמה היה מורכב משלוש זרועות:
- לָנְדְשְטְרַייטקְרֶפְטֶה (זרוע היבשה) - כלל בערך 120,000 חיילים, עמדו לרשותו יחידות חי"ר, תותחנים ושריון.
- פולקסמרינה (צי) - כלל 16,300 מלחים, עמדו לרשותו 131 כלי שיט לתקיפה ו-48 כלי עזר, כמו כן היה קיים ענף אווירי שהורכב ממסוקים לצורכי לוחמה נגד צוללות וסיור ועשרה מפציצים.
- לוּפְטשְטְרַייטְקְרֶפְטֶה (חיל האוויר) - כלל 39,000 חיילים, עמדו לרשותו 380 מטוסים ו-70 מסוקים, היו קיימים שני גדודים שכל אחד מהם היה מורכב משישה להקים של מיגים.
זרוע היבשה חולקה לשני מחוזות צבאים - המחוז הצפוני (מטה המחוז בעיר נויברנדנבורג) והמחוז הדרומי (מטה המחוז בעיר לייפציג). בכל מחוז היו 3 דיוויזיות סדירות - 1 משוריינת ו- 2 ממוכנות. כמו כן בכל אחד מהמחוזות הייתה תשתית לגיוס שלוש דיוויזיות מילואים בנוסף לדיוויזיות הסדירות.
שרי ההגנה הלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וילי שטוף - 1950 - 1960
- היינץ הופמן - 1960 - 1985
- היינץ קסלר - 1985 - 1989
- תיאודור הופמן - 1989 - 1990.
ראשי המטה הכללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וינצנץ מילר - 1956 - 1958
- היינץ הופמן - 1958 - 1960.
- זיגפריד רידל - 1960 - 1967
- היינץ קסלר - 1967 - 1979
- פריץ שטרלץ - 1979 - 1989
- מנפרד גרץ - 1989 - 1990
- מיכאל שלוטהאואר - 1990