סקא

סקא
Ska

מקורות סגנוניים	מנטו ג'מייקני • קליפסו • ג'אז • R&B של ניו אורלינס
מקורות תרבותיים	סוף שנות ה-50, ג'מייקה
מוצא	ג'מייקה, אירופה, אמריקה הלטינית, ארצות הברית, אוסטרליה
נגזרות	רוקסטדי • רגאיי
סוגות היתוך
טון 2 • סקא ג'אז • סקא פופ • סקא פאנק • סקא נוצרי
סצינות אזוריות
ארצות הברית • אוסטרליה • יפן • הממלכה המאוחדת

סקא (באנגלית: Ska) הוא סגנון מוזיקלי קצבי שהתפתח בג'מייקה בסוף שנות ה-50 ומשלב בתוכו יסודות מהמנטו והקליפסו יחד עם צליל של רית'ם אנד בלוז אמריקאי. נהוג להתייחס לשלוש תקופות שונות של הסקא. הגל הראשון בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60. הגל השני בתחילת שנות ה-80 והגל השלישי והאחרון היה בשנות ה-90. הסקא הקדים בג'מייקה את סגנון הרוקסטדי שהיה איטי ממנו ואת הרגאיי שהיה בעל מקצב איטי עוד יותר.

התפתחות הסקא בג'מייקה

אחרי מלחמת העולם השנייה רכשו הג'מייקנים מקלטי רדיו במספרים שהלכו וגדלו והיו מסוגלים לקלוט תחנות רדיו מערים בדרום ארצות הברית כמו מיאמי וניו אורלינס ולהקשיב למוזיקת ריתם אנד בלוז ולאמנים, כמו פאטס דומינו למשל, שהפכו לדמויות המשפיעות ביותר על הסקא המוקדם. כדי לענות על הביקוש למוזיקה שכזו, יצרו מספר מוזיקאים יזמים כמו קלמנט "קוקסון" דוד ודיוק ריד, ולאחר מכן גם פרינס באסטר, מערכות הגברה ניידות והופיעו איתן במועדונים ובהתכנסויות שונות. מוזיקת ה"סאונד סיסטמס" צברה פופולריות גדולה בג'מייקה ואיתה גם נוצרה מלחמה בין דוד וריד על השליטה במועדוני הריקודים. מלחמה שהתבטאה גם בשכירת "מפוצצי מועדונים" שנשכרו על ידי צד אחד כדי להפריע למבלים במועדון בו ניגן המתחרה.

ב-1960, כאשר הריתם אנד בלוז של ניו אורלינס איבד מהפופולריות שלו בארצות הברית, החלו האמנים הג'מייקנים להקליט בעצמם את גרסאותיהם לשירים אלו. סגנון הסקא, שנקרא גם לעיתים "בלוז ביט", קיבל מהמנטו (שילוב של מקצב אפריקאי עם מלודיה אירופאית) את המקצב המיוחד, מהריתם אנד בלוז את הנגינה הקצבית של הגיטרה והתופים, אך במקצב מהיר ועליז יותר. את השפעת הג'אז על הסגנון אפשר למצוא בייחוד בהרכב האינסטרומנטלי שכולל כלי נשיפה (אם כי לג'מייקה מסורת ארוכה של תזמורות כלי נשיפה), פסנתר ובס בעלי תפקיד מרכזי. כמו כן, האלתורים הקיימים בסקא, גם הם מקורם בג'אז.

מקור הביטוי סקא הוא כנראה אונומטופי. הגיטריסט ארנסט רנגלין סיפר כי הוא ומוזיקאים אחרים נהגו לכנות את הצליל המיוחד שהפיקו על ידי שפשוף מיתרי הגיטרה בעת הנגינה כ"סקאט, סקאט, סקאט". ישנם כאלו המאמינים שהשידורים המוקדמים של הג'אז ושל הרוק'נרול מתחנות הרדיו בארצות הברית פורשו בצורה לא נכונה על ידי חובבי המוזיקה הנלהבים ששמעו את המקצב אשר נוצר מאותות רדיו חלשים (כפי שנקלטו בחופי איי הודו המערבית) ויצרו את המקצב המיוחד אשר מחקה את אותם אותות. אחרים לעומתם, טוענים שאין כאן שום אי הבנה, וזוהי פשוט התגובה הג'מייקנית למוזיקה האמריקאית. הצליל של הסקא נולד בקינגסטון שבג'מייקה, באולפני חברות התקליטים סטודיו וואן ו-WIRL, על ידי מפיקים כמו דוד, ריד, פרינס באסטר ואדוארד סגה (שהפך מאוחר יותר לראש ממשלת ג'מייקה).

השינויים בסקא התפתחו במקביל לשינויים שהתפתחו במוזיקת הג'אז והרוק באמריקה. להקות סקא כמו הסקאטלייטס נהגו, לעיתים קרובות, לנגן גרסאות סקא אינסטרומנטליות למוזיקה אמריקאית ובריטית כמו שירים של הביטלס ומנגינות מסרטים. ב-7–1966, כשמוזיקת הפופ בארצות הברית הפכה לאיטית ורגועה יותר, הצליל של הסקא השתנה בהתאם וכך נוצר סגנון הרוקסטדי שנמשך עד עליית הרגאיי בשנת 1968.

בתחילת שנות ה-60, הסקא הפך למוזיקה הפופולרית ביותר בג'מייקה. המפיקים ניסו להפיץ אותו גם מעבר לים ומספר אמני ולהקות סקא (כולל פרינס באסטר וג'ימי קליף) ייצגו את ג'מייקה ביריד העולמי שנערך בניו יורק ב-1964. לאנגליה היגר הסקא יחד עם המהגרים מג'מייקה שהחלו להגיע בתחילת שנות ה-60. להיט הסקא הראשון באנגליה היה "My Boy Lollipop" שבוצע על ידי מילי סמול ב-1964. הסקא צבר פופולריות בייחוד אצל הצעירים שהיו חסידי אופנת ה"מוד", פופולריות שנמשכה עד סוף שנות ה-60. במשך אותן שנים הוקלטו להיטים נוספים, חלקם שחוברו והושמעו בג'מייקה שנים מספר לפני כן ואף זכו שם להצלחה, על ידי אמנים ג'מייקנים כמו הסקאטלייטס, הפיונירס, פרינס באסטר ואחרים. שיא ההצלחה היה כשהזמר דזמונד דקר הגיע ב-1969 עם שירו "The Israelites" למקום הראשון במצעד הבריטי.

הגל השני של הסקא באנגליה

להקת הסקא-מסורתי ההודסקא אקספלוסיב

בשנת 1977 הקים בקובנטרי הקלידן ג'רי דאמרס את להקת הספשלז. הלהקה כללה שבעה חברים והייתה להקה מעורבת של שחורים ולבנים. הם ניגנו בתחילה רוק פאנק מהיר עם השפעות של המקצבים הקריביים של הסקא והרגאיי. הלהקה זכתה להצלחה כאשר הופיעה ב-1978 כלהקת חימום במסע הופעות של הקלאש וקיבלה הצעות לחתימת חוזה מחברות תקליטים. דאמרס סירב להצעות והקים ב-1979 חברת תקליטים עצמאית שנקראה טו טון (שני צבעים - וגם שם החליפות של כוכבי הסקא הג'מייקנים בשנות ה-60). המסר של טו טון ושל הספשלז היה מסר פוליטי של אחדות בין גזעית כנגד השנאה והפירוד ששררו באותה עת בחברה הבריטית. אולם, בחלק גדול מהפעמים, מילות השירים היו חריפות בביקורתן כנגד הממסד וחלק מהשירים נאסרו להשמעה ב-BBC. הלוגו של החברה עוצב בדמות צללית בשחור ולבן עם ביגוד ייחודי לפי אופנת המוד והפך לסמל של גל הסקא החדש.

מלבד הספשלז הוחתמו בטו טון גם להקות חדשות כמו מאדנס, הביט (שנקראו בארצות הברית "האינגליש ביט") וסלקטר שגם היא מקובנטרי. רוב הלהקות הללו היו גם הן להקות מעורבות של שחורים ולבנים ויצרו מוזיקה במקצב הסקא. למרות המילים המדכאות שעסקו באפליה על רקע גזעי, אבטלה, אלימות וחוסר התקווה של הדור הצעיר, המוזיקה הייתה עליזה, קצבית והתאימה לרחבות הריקודים. הסגנון המוזיקלי והאופנתי הצליח מאוד, במיוחד באנגליה, באירופה ובאוסטרליה, ובמידה פחותה בהרבה, בארצות הברית. להקות הגל השני האנגליות ראו את עצמן כממשיכות דרכו של הסקא שמקורו בג'מייקה. הן עשו זאת על ידי חיקוי הלבוש, שמות הלהקות, תוכני השירים וביצוע מחודש של להיטים ישנים. למרות זאת, הסקא החדש היה שונה. בעקבות הפאנק הקצב הפך מהיר יותר והחיתוך הפך לחד יותר. עוד להקות בולטות מגל הסקא הבריטי היו באד מאנרז והבודיסנאצ'רז. חלק מהלהקות הללו התפרקו כבר בתחילת שנות השמונים וגם הפופולריות של להקות שהמשיכו, כמו מאדנס למשל, ירדה מאוד עד אמצע העשור.

גם על המוזיקה בישראל השפיע גל הסקא הבריטי. ההשפעה הברורה ביותר היא על להקת משינה שבתקליטיה הראשונים ישנם שירים שמזכירים מאוד את המוזיקה של מאדנס ("רכבת לילה" ו"ריקוד המכונה") ושל הספשלז ("הכל עוד אפשרי").

הגל השלישי

הגל השלישי של הסקא התמקד דווקא באמריקה. הלהקות הבולטות בגל זה הן מייטי מייטי בוסטונס, קטש 22, וודו גלוו סקאלס, רנסיד ו-נו דאוט. להקות אלו מיזגו בתחילת שנות ה-90 את הסקא יחד עם הפאנק והרוק. יש הטוענים כי שילוב סגנונות זה, גרם למעשה לאיבוד כל המרכיבים הג'מייקנים המקוריים של הסקא. קיים גם ויכוח בין קהילות הפאנק והסקא לגבי תקפות המושג סקא פאנק. למרות זאת, הערכים של שלום, אחדות, סובלנות והרצון לעצמאות ולחוסר תלות בחברות התקליטים הגדולות, משותפים לשתי הקהילות הללו. חברת התקליטים העצמאית הבולטת ביותר בזרם זה היא מון סקא הממוקמת בניו יורק ושהוקמה על ידי הזמר והגיטריסט רוברט הינגלי.

כיום, הסקא נמצא בתהליך של חזרה למקורות. יותר ויותר להקות מנגנות היום חומר המושפע ומזכיר את הסקא הג'מייקני המקורי. בין הלהקות החדשות הבולטות אפשר להזכיר את הסלקרס ופרשר קוקר.

הסקא בישראל

בישראל אחת הלהקות שמשלבות מוזיקת סקא היא משינה. בתחילת המאה ה-21 הופיעו בישראל להקות נוספות ששילבו מוזיקת סקא: ביר 7, קיובן בי, לוס כפרוס וההודסקא אקספלוסיב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סקא בוויקישיתוף

• ההיסטוריה של הסקא
• מאגר מילים של שירים בסגנון הסקא
• בן שלו, עדיין באסה אבל בסבבה, באתר הארץ, 29 במאי 2007
• בן שלו, סקאטלייטס: הג'מייקאנים שלימדו את בוב מארלי לנגן, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2009
• סקא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)