משה פרלמן

משה פרלמן

משה פרלמן, 1952
לידה	22 במרץ 1911 אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	5 באפריל 1986 (בגיל 75) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	בית הספר לכלכלה של לונדון

משה (מויש) פֶּרְלמן (23 במרץ 1911 – 5 באפריל 1986) היה עיתונאי וסופר ישראלי, דובר צה"ל הראשון במלחמת העצמאות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה וראש שירות השידור "קול ישראל", שגריר ישראל בקונגו. ממייסדי מערך ההסברה הצבאי והאזרחי של מדינת ישראל.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

משה פרלמן נולד בשם מוריס פרלמן (Maurice Pearlman) באנגליה באביב 1911. אביו ליפמן נולד במינסק שברוסיה (כיום בירת בלארוס) ואמו רבקה לבית ויינגרטן נולדה באנגליה למשפחת מהגרים מפולין. בצעירותו למד בבית הספר לכלכלה של לונדון והיה תלמידו של הרולד לאסקי (Laski), פרופסור יהודי מרקסיסט למדעי המדינה וסופר שלימים כיהן גם כיושב ראש מפלגת הלייבור הבריטית. קיבל תואר בוגר במדעים (B.Sc). עם סיום לימודיו החל להורות באחד הקולג'ים בלונדון ושאף לקריירה אקדמית. במקביל התקבל לעבודה במשרה חלקית בסוכנות הידיעות לונדון ג'נרל פּרֶס (London General Press), והלך ונסחף למקצוע העיתונות עד כי זנח את האקדמיה.

בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו

בשנת 1936 הוטל על פרלמן, על ידי הסוכנות שבה הועסק, לצאת לארץ ישראל לסיקור המרד הערבי הגדול (שבמרוצת הזמן ניתן לו ביישוב השם "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט"). בהגיעו לארץ ישראל היה פרלמן בעל עמדה אנטי-ציונית. המפגש עם היישוב הביא לתמורה בדעותיו, והוא הפך ציוני, אוהד עניינו של היישוב ותורם תרומה אישית למאבקו. המפנה חל בעת ביקורו בעין חרוד, שם ראה מציאות של יהודים חלוצים ולוחמים, השונים מהיהודים שהכיר באנגליה. לפני צאתו לארץ ישראל התחייב פרלמן לאחד המוציאים לאור בלונדון לכתוב ספר על המזרח התיכון. פרלמן הודיע למו"ל כי שינה את נושא ספרו וכי הוא מתכוון לכתוב ספר על הקיבוץ. פרלמן החל ללמוד את הנושא ונדד מעין חרוד לדגניה, לאפיקים ולמשמר העמק ואף ביקר במושבים.

בלונדון בשנית

בשובו ללונדון העלה את רשמיו מהמצב ששרר בארץ ישראל בעקבות המרד הערבי בספרו "מה מתרחש בארץ ישראל" (What is happening in Palestine), שאותו פרסם בשנת 1937 בשם העט "מ"פ ווטרס" (M. P. Waters). את תוצאות מחקרו על ההתיישבות בארץ ישראל פרסם בספרו "הרפתקה קולקטיבית, דו"ח בלתי רשמי על ההתיישבות השיתופית בארץ ישראל" (Collective adventure, an informal account of the communal settlement of Palestine), שראה אור בשנת 1938 תחת שמו.

כשחזר ללונדון, כבר כציוני, התקבל פרלמן לעבודה כקצין העיתונות (הדובר) של הנהלת ההסתדרות הציונית. העיתונאי הצעיר, שהיה באמצע שנות העשרים שלו, זכה בתפקידו זה לעבוד במחיצתם של ד"ר חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, ודוד בן-גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית. כן נתמנה פרלמן לעורכו של ה-Zionist Review, ביטאונה של ההסתדרות הציונית.

במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי והוצב בחיל התותחנים, השתתף בפלישה לצפון אפריקה, נלחם באיטליה וביוון, זכה לציון לשבח והגיע לדרגת מייג'ור (רב-סרן). אחיו הצעיר נהרג בקרב בחזית איטליה.

תוך כדי שירותו הצבאי, פרסם פרלמן בשנת 1942, שוב בשם העט מ"פ ווטרס, ספר על המופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני, בשם "מופתי מעל המזרח התיכון" (Mufti over the Middle East), ובכך היה לביוגרף הראשון של אל-חוסייני.

פעיל בהעפלה

עם תום מלחמת העולם השנייה הושאל פרלמן על ידי הצבא הבריטי לשגרירות בריטניה באתונה, להיות בה עוזר לנספח העיתונות. באתונה נפגש פרלמן לראשונה עם שליחי "ההגנה" ופעילי ההעפלה, שבאו לאירופה כדי לחלץ את ניצולי השואה ולהעלותם לארץ ישראל. פרלמן נרתם למבצע, ובעודו ממלא את תפקידו הדיפלומטי, פעל בסתר לארגון עלייה ב', ובהיעזרו בדרכון הדיפלומטי הבריטי שנשא, יצא מעת לעת לשליחות בבירות המזרח התיכון.

גם לאחר ששוחרר משירותו הצבאי המשיך פרלמן להיות פעיל בתנועת ההעפלה, והפעם בחסות תעודות עיתונאי של העיתון האמריקאי PM ושל השבועון הבריטי New Statesman, ששניהם ביטאו השקפה שמן המרכז שמאלה. בשנת 1947 פרסם פרלמן (שוב בשם העט מ"פ ווטרס) ספר באנגלית על ארגון "ההגנה" בשם: "הגנה - סיפורה של ההגנה העצמית היהודית בארץ ישראל" (Haganah - The story of Jewish self defense in Palestine).

ב-1 באפריל 1947 עלה פרלמן על סיפון אוניית המעפילים "תאודור הרצל", שהפליגה לארץ ישראל מחופי צרפת, כשעל סיפונה למעלה מ-2,600 מעפילים בפיקודו של מרדכי לימון ("מוקה"), לימים מפקד חיל הים הישראלי. בהתקרבה לחופי הארץ התגלתה הספינה על ידי הצי הבריטי ושתי משחתות החלו לנגוח בה. המעפילים הצטופפו על הסיפון ומנעו מן הבריטים מלעלות על הספינה, כשהם מטילים עליהם כלים וחפצים. הבריטים עלו על הספינה כשהם מתיזים סילוני מים על המעפילים וזורקים עליהם רימוני גז ואף פתחו באש מכלי ירייה. המאבק ארך כשעתיים עד שהצליחו הבריטים להשתלט על הספינה. בעימות נהרגו 3 מעפילים ו-27 נפצעו. הספינה נגררה לחיפה, אליה הגיעה ב-14 באפריל. המעפילים, ופרלמן בתוכם, גורשו לקפריסין. פרלמן הציג עצמו בפני מפקד מחנה המעצר הבריטי כעיתונאי אנגלי, שהצטרף למסע הספינה רק לצורך סיקור עיתונאי, ושוחרר מן המחנה, תוך הגבלה כי לא יורשה להיכנס לארץ ישראל. עיתונאים בריטים שביקשו מן הנציב העליון אלן קנינגהם לבטל את האיסור, נענו על ידו בשלילה.

מחוסר אפשרות להגיע לארץ ישראל יצא פרלמן לצרפת, שם סיקר את הסאגה של אוניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" ואת גירוש מעפיליה לגרמניה בספטמבר 1947. בתקופה זו החל לפרסם הודעות בשם 'ההגנה'. בין כה לכה, הגיע חודש נובמבר 1947, שבמהלכו התקבלה באו"ם החלטת החלוקה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ופרלמן הגיע לארץ ישראל כדי לקחת חלק במלחמת העצמאות, שהחלה מיד עם החלטת החלוקה.

דובר צה"ל במלחמת העצמאות ולאחריה

מימין לשמאל: משה פרלמן, חיים הרצוג, זאב הים, יהושפט הרכבי, ארנן עזריהו, רייזמן, 1949

בראשית מלחמת העצמאות נבחר פרלמן, בעל הרקע הצבאי, הניסיון העיתונאי והשליטה המושלמת בשפה האנגלית, כאיש המתאים להיות דובר הצבא. בראשיתו נשא בעל התפקיד את התואר "מנהל הלשכה לעיתונאי חוץ", ובמרוצת הזמן, כשצה"ל התארגן והתגבש, הפך להיות דובר צה"ל. עם קביעת דרגות צה"ל הוענקה למשה פרלמן דרגת סגן-אלוף (שבאותה עת, בטרם הונהגו דרגות אלוף-משנה ותת-אלוף, הייתה דרגה בכירה ביותר, אחת מתחת לדרגת אלוף). משה פרלמן מילא את תפקידו כשהוא נוהג בג'יפ ברחבי הארץ ובאזורי הקרבות, ומוביל עמו לסיורים כתבים זרים ועיתונאי חוץ בכירים. בין היתר ליווה בסיוריו בישראל את העיתונאי האמריקאי אוהד הציונות וידיד ישראל בארטלי קראם ואת הסופר ג'רולד פרנק.

עם תום מלחמת העצמאות המשיך לשרת כדובר צה"ל עד לשנת 1952. הייתה זו תקופת ההתארגנות וההתגבשות של צה"ל במתכונת שבה הוא קיים עד היום, המתבססת על גרעין של חיילי שירות חובה מגיל 18, ועל מבנה רחב היקף של יחידות מילואים, שכל אזרח כשיר ממשיך לשרת בהן במשך שנים רבות כשהוא נקרא מעת לעת לאימונים, לתעסוקה ולתמרונים, ובמצבי חירום ומלחמה - ללחימה. תמרוני המילואים, שהראשון בהם נערך בחודש אוקטובר 1950, היו אירועים מתוקשרים ביותר באותה תקופה. בכיסוי התקשורתי שניתן לתמרונים היה למשה פרלמן תפקיד חשוב, שידוריו ברדיו למידע ולהסברה, בתקופת התמרונים, זכו להאזנה מרובה, וקולו, במבטא אנגלוסקסי מובהק, היה מוכר לכל אזרח.

בשנת 1950 הוקם בצה"ל גדוד הצנחנים הסדיר 890. באפריל 1950 יזם מפקד הגדוד יהודה הררי עריכת קורס צניחה, בבית הספר לצניחה בתל נוף, לקציני צה"ל שאינם מיחידת הצנחנים, אלא קצינים מיחידות שונות. סגן-אלוף משה פרלמן, שהיה אז בן 39, התנדב לעבור את קורס הצניחה ועבר אותו בהצלחה. במסדר הסיום שנערך ליד מטוסי הדקוטה בתל נוף ענד הרמטכ"ל יגאל ידין את כנפי הצניחה לבוגרי הקורס ובכללם לפרלמן.

בשירות מדינת ישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

מימין לשמאל: דוד בן-גוריון, משה פרלמן, יצחק נבון ואדוארד מורו, בעת ביקורו של מורו בשדה בוקר, 1956

בשנת 1951 פשט פרלמן את מדיו ומהשירות בצה"ל, עבר לשירות ציבורי אזרחי ומילא תפקידים אחדים הקשורים בהסברה ובתקשורת. הוא התמנה למנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ובסוף אותה שנה התמנה לראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה וראש שירות השידור "קול ישראל".

ערב מלחמת ששת הימים, כאשר מונה משה דיין לתפקיד שר הביטחון, הוא גייס את משה פרלמן, שהיה כבר מעבר לגיל שירות מילואים, להיות עוזרו המיוחד, שתפקידו הסברה וקשר עם עיתונאי חוץ. כשם שמינויו של משה דיין עצמו לתפקיד שר הביטחון, ערב המלחמה, התקבל בהתלהבות בציבור, כך הייתה התגובה למינויו של פרלמן. הופעתו במדים לצדו של דיין עוררה תחושה של שיבה לימי מלחמת העצמאות.

משה פרלמן הופיע לצדו של משה דיין במסיבת העיתונאים הראשונה שערך דיין לאחר מינויו, בבית סוקולוב בתל אביב, בשבת 3 ביוני 1967, יומיים לפני פתיחת המלחמה, שבה בחר דיין בניסוח מעורפל במכוון באשר לכוונותיה של ישראל, באומרו כי אין מכריזים מלחמות לפי לוח זמנים וכי לעת הזאת "מאוחר מכדי להגיב בשטח הצבאי על חסימת מצרי טיראן ומוקדם מכדי שנוכל להסיק מסקנות לגבי הדרך הדיפלומטית של טיפול בעניין זה... מלבד זאת, השעה אינה כשרה לכך - היינו צריכים להגיב מיד ומשהחמצנו את השעה ניטל עלינו לתת למדינאים למצות את כל האפשרויות בשטח הדיפלומטי". דבריו הובנו במדינות ערב כאילו החליט שאין בכוח ישראל לצאת מיד למלחמה ודחה אותה לעת אחרת. בזאת החזיר דיין לצה"ל, שפתח כעבור 36 שעות במלחמה, את אלמנט ההפתעה.

דובר צה"ל ה-15, תא"ל יעקב אבן, מעניק שי לדובר צה"ל הראשון, סא"ל משה פרלמן, 1983

בתמונה ההיסטורית של כניסת שר הביטחון משה דיין לעיר העתיקה, דרך שער האריות, כשאלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס לימינו והרמטכ"ל יצחק רבין לשמאלו, נראה משה פרלמן מאחור, מעבר לכתפו של רבין.

בתום שירותיו הממלכתיים בישראל מונה פרלמן לשגריר ישראל בקונגו. עם תום שליחותו, ב-1960, פרש מהשירות הציבורי ונתפנה לפעילותו הספרותית.

משה פרלמן נפטר בשנת 1986, והוא בן 75. נקבר בהר המנוחות.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

לזכרו של משה פרלמן מוענק מדי שנה "פרס פרלמן ליצירות עיתונאיות בעיניני צבא וביטחון".

פועלו הספרותי

כתיבתו של משה פרלמן נמשכה כחמישים שנה. כל ספריו היו ספרים תיעודיים בנושאי ארץ ישראל, ההיסטוריהה שלה, הארכאולוגיה שלה ונופיה. יש מספריו שהופיעו במתכונת אלבומית.

הוא כתב את רוב ספריו באנגלית; מיעוטם הופיעו בעברית (וגם חלק מהם רק תורגמו לעברית). הוא גם תרגם לאנגלית ספרים שיגאל ידין כתב בעברית.

כמה מהם תורגמו לעברית, וכמה תורגמו לשפות אחרות. ספרו "איך נתפס אייכמן" (1961) הופיע באנגלית ובעברית, וראה אור בתרגום לאיטלקית, גרמנית, הולנדית, ספרדית ושוודית; שיחותיו עם בן-גוריון תורגמו על ידי פרלמן לאנגלית (1965), ומשם תורגמו לצרפתית ולגרמנית, ולימים הופיעו גם בעברית; "ירושלים: 4000 שנות היסטוריה של עיר הנצח", שכתב פרלמן עם טדי קולק, הופיע תחילה באנגלית ואחר-כך בעברית, וראה אור בתרגום לאיטלקית, גרמנית, יפנית, ספרדית וצרפתית; "בעקבות משה", אלבום שראה אור באנגלית (1974), הופיע בתרגומים לגרמנית, פורטוגזית, צרפתית ושוודית; "מגילת ים המלח בהיכל הספר" (אנגלית, 1981) תורגם לגרמנית ולצרפתית; ו"המכבים", שהופיע בעברית ובאנגלית ב-1973, תורגם להולנדית.

• איך נתפס אייכמן, תל אביב: עם עובד, תשכ"א.
• משה פרלמן ויעקב ינאי, אתרים היסטוריים בישראל; הקדמה מאת יגאל ידין; תרגם והתקין לדפוס יהודה זיו, תל אביב – ירושלים: מסדה, 1965. (מהדורה מורחבת ומעודכנת: רמת גן: מסדה, 1980)
• משה פרלמן וטדי קולק, ירושלים: 4000 שנות היסטוריה של עיר הנצח; עברית: חנוך קלעי; רוב התמונות צולמו על ידי רונלד שרידן, תל אביב: ספרית מעריב, 1969. (מהדורה חדשה: 1971)
• המכבים, ירושלים: ויידנפלד וניקולסון, 1973.
• דוד בן-גוריון, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ח/ 1987. ("זכרונות ... מפי בן-גוריון" מלווים בחלקם על ידי שאלות מנחות מאת המחבר)

• M. P. Waters [i.e. M. Pearlman], What has been happening in Palestine, London: F. Muller, 1937.
• Maurice Pearlman, Collective Adventure: An Informal Account of the Communal Settlements of Palestine, London: Heinemann, 1938.
  • Maurice Pearlman,, 'Adventure in the Sun: An Informl Account of the Communal Settlements of Palestine, London: Gollancz, 1947. ("This book is based on Collective adventure, written by Maurice Pearlman in 1937.")
• Maurice Pearlman ... [et al.], The Kvutza: Essays on Collective Settlements, Tel-Aviv: Lion the Printer for the Zionist Organization Youth Dept., [194-?].
• M.P. Waters, Mufti over the Middle East, London: H. Barber, [1942?].
• Maurice Pearlman, Palestine and the War, London: Printed by G. T. Northover for the Central Committee of the Keren Hayesod, [1945?].
• Maurice Pearlman, The Mufti of Jerusalem: The Story of Haj Amin el Husseini, London: V. Gollancz, 1947.
• M. P. Waters, Haganah: The Story of Jewish Self Defence in Palestine, 2nd ed., London: N. Wolsey, 1947.
• The Army of Israel, New York: Philosophical Library, 1950.
• Moshe Pearlman, The Capture of Adolf Eichmann, London: Weidenfeld & Nicolson, 1961.
• Moshe Pearlman, The Capture and Trial of Adolf Eichmann, London: Weidenfeld and Nicolson, 1963.
• Moshe Pearlman and Yaacov Yannai, Historical Sites in Israel; foreword by Yigael Yadin, Jerusalem: Massadah - P.E.C. Press, 1964. (Revised edition: New York: Simon and Schuster' Tel Aviv: Massada, 1969; revised amd enlarged edition: Jerusalem: Steimatzky’s Agency, 1977.)
• Joan Comay and Moshe Pearlman, Israel; with an introduction by Golda Meir, New York: Macmillan (Nations Today Books), 1964.
• Ben Gurion looks back in Talks with Moshe Pearlman, London: Weidenfeld and Nicolson, 1965. (Schocken Paperback edition: 1970)
• Moshe Pearlman, The Zealots of Masada: Story of a Dig, New York: C. Scribner, 1967.
• Teddy Kollek and Moshe Pearlman, Jerusalem, Sacred City of Mankind: A History of Forty Centuries, Jerusalem: Steimatzky’s Agency, 1968.
• Teddy Kollek and Moshe Pearlman, Pilgrims to the Holy Land: The Story of Pilgrimage through the Ages, London: Weidenfeld and Nicolson; Jerusalem: Weidenfeld and Nicolson; New York: Harper and Row, 1970.
• Moshe Pearlman, The Maccabees, London - Jerusalem: Weidenfeld and Nicolson; New York: Macmillan, 1973.
• Moshe Pearlman, In the Footsteps of Moses; photography by David Harris; general editor, Mordecai Raanan; design consultant, Gad Ulman, Jerusalem: Steimatzky’s Agency, 1973. (בהוצאת World Pub., New York: The First Days of Israel: In the Footsteps of Moses; עיבוד: Moses; where it all began, 1974.)
• Moshe Pearlman, Digging up the Bible: The Stories behind the Great Archaeological Discoveries in the Holy Land, Jerusalem: Steimatzky’s Agency; New York: W. Morrow, 1980.
• Moshe Pearlman, The Dead Sea scrolls in the Shrine of the Book, Jerusalem: The Israel Museum, 1981.

תרגומיו

• Yigael Yadin, The art of Warfare in Biblical Lands n the Light of Archaeological Study; translated from the Hebrew by M. Pearlman, New York: McGraw-Hill, 1963. (תרגום של: תורת המלחמה בארצות המקרא לאור הממצאים הארכאולוגיים)
• Yigael Yadin, Masada: Herod’s Fortress and the Zealots Last Stand; translated from the Hebrew by Moshe Perlman, New York: Random House; London: Weidenfeld and Nicolson, 1966. (תרגום של: מצדה)

לקריאה נוספת

• איזי מן, קול ישראל מירושלים: מדינה מאחורי המיקרופון, ירושלים: רשות השידור, 2008, עמ' 134–138.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משה פרלמן בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של משה פרלמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד תדהר (עורך), "סגן אלוף משה פרלמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2798
• הספרים של משה פרלמן, באתר "סימניה"
• ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: משה ("מויש") פרלמן, או: הג'וב המעניין ביותר במדינה, מעריב, 24 באפריל 1953, המשך (נדפס שוב בספרו: ראשים בישראל, כרך א, תל אביב: עמיחי, תשי"ד)
• הסיפור האמיתי על תפיסת אייכמן מופיע החודש בעשר בירות עולם: דרכו של המחבר משה פרלמן אל כתיבת הספר, דבר, 3 בפברואר 1961, המשך
• מ. ז., משה פרלמן ז"ל – המייג'ור הבריטי שהיה הדובר הראשון של צה"ל, מעריב, 7 באפריל 1986
• אפרים לפיד, על דובר צה"ל הראשון, באתר הארכיון הציוני, מרץ 2022
• משה פרלמן, דף שער בספרייה הלאומית

מפרי עטו:

• העתונאים דהרו לבאר-שבע הכבושה..., מעריב, 18 באפריל 1961