מהאיאנה
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת |
בודהיזם  |
| זרם |
בודהיזם |
| מספר מאמינים |
263 מיליון (נכון ל־2010) |
| ארגונים ופעילות | |
 | |
  | |
מהאיאנה (בסנסקריט: महायान, מילולית - "המרכבה הגדולה" או "הכלי הגדול"), המכונה גם בודהיזם צפוני, הוא הזרם הגדול ביותר מבין הזרמים בבודהיזם. הוא דומיננטי במזרח אסיה, וספציפית בסין, טיבט, יפן, קוריאה, וייטנאם וטאיוואן. נכון לשנת 2010, הוא מונה כ-263 מיליון מאמינים ומתרגלים, המהווים 53% מכלל הבודהיסטים בעולם.[1]
מקורות המהאיאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור החוכמה הבודהיסטית הוא תורתו של גאוטמה הבודהה, שנועדה לשחרר את האדם מסבלו (דוקהה). במרוצת הזמן נוצר מגוון של כיתות ואסכולות, שכל אחת מהן שמה דגש מיוחד על היבטים שונים של תורה זו, המתומצתת בארבע אמיתות נאצלות. בעוד ששלוש האמיתות הנאצלות הראשונות (האמת בדבר קיום הסבל, מקור הסבל, והאפשרות להשתחרר מסבל) מהוות מכנה משותף אחיד למדי ברוב הזרמים, הם נבדלים זה מזה בדרך בה הם מתארים ומציעים ליישם את האמת הרביעית. אמת זו היא שניתן להשתחרר מסבל באמצעות הדרך המתומנת הנאצלת (סנסקריט: אָרְיָאשְׁתָּאנְגה-מָארְגַה आर्याष्टाङ्गमार्ग, פאלי: אַרִיוֹ אַתַנְגִיקוֹ מַגוֹ) שהתווה גאוטמה הבודהה. היא מבוססת על קיום חיי מוסר (סילה), פיתוח ריכוז ושליטה נפשית (סמאדהי) ורכישת חוכמת-אמת (פאניה) דרך התנסות ישירה בתרגול מדיטטיבי.
המהאיאנה התפתחה כמסורת פילוסופית דתית, אשר שמה דגש מיוחד על מספר עקרונות אותם ניתן לזהות בדרשותיו המקוריות של הבודהה: הפוטנציאל של כל אדם באשר הוא להשתחרר מסבל, לזכות בהארה ולהפוך לבודהה; לטפח חמלה כלפי כל היצורים החיים; ולשאוף לשחרר גם אותם מכל סבלותיהם, כל עוד הם מתקיימים בעולם. עקרונות אלו מניחים במרכז "הדרך" את האחריות החברתית, ומעודדות טיפוח של מידות טובות ואהבת הזולת, ומדרגת אותן במקום גבוה יותר מהשחרור האישי של האדם למען עצמו. עיקרון זה מתבטא בהעדפת דמות הבודהיסטווה, המתרגל הבודהיסט שנדר להישאר חלק ממעגל הסמסרה על מנת להשיג הארה קולקטיבית, על פני דמות הארהאט האהודה בטהרוואדה, שהוא המתרגל שחותר להגיע לנירוואנה ולהשתחרר ממעגל הסמסרה.
חוקרים סבורים כי המהאיאנה החלה להתקיים כתנועה מובחנת בסביבות המאה הראשונה לפני הספירה בצפון מערב תת-היבשת ההודית, התפתחה בהדרגה לאורך כשלוש מאות שנים, והגיעה בצורה מפותחת יחסית לסין במאה השנייה לספירה, משם התפשטה הלאה למזרח אסיה. לפי וויליאמס (1989), תהליך ההתפתחות של המהאיאנה היה איטי והדרגתי. נזירי מהאיאנה ושאינם מהאיאנה חיו יחד באותו המנזר, כל עוד שמרו על קוד התנהגות תואם.
בעוד הזרם נוסד בידי המועצה הבודהיסטית השנייה, הפילוסוף ההודי נגרג'ונה נחשב אבי הזרם בידי מאמיניו, מכיוון שפיתח וקידם את הזרם מבחינה פילוסופית בימיו הראשונים.
מאפייני הדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהאיאנה מורכבת מזרמים ומסורות רבות, ולכן מאוד מגוונת. ישנם מאפיינים ומגמות הנפוצות יותר בזרמי המהאיאנה, אך ישנם גם זרמים המציגים מגמות הפוכות.
הארה קולקטיבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בודהיסטווה
המהאיאנה שמה במרכז התרגול את נדרי הבודהיסטווה, בניגוד לדמות הארהאט (לעיתים מבוטא ארהאנט) של הטהרוואדה. הארהאט הוא המתרגל הבודהיסטי שהלך בדרכו של הבודהה והגיע לניבאנה, וכך פרש ממעגל הסבל וגלגול הנשמות המכונה סמסרה. הבודהיסטווה הוא מי שנדר שלא יגיע להארה, או שיגיע אך יבחר לחזור בגופו או ברוחו, על מנת להוות מורה דרך לכל היצורים החיים. לרוב כאשר מתשמשים בביטוי בודהיסטווה מתכוונים לפנתאון של דמויות המשמשות כמושאי פולחן, חלקן היסטוריות וחלקן מיתולוגיות, שמאמיניהם גורסים שהגיעו להארה ובחרו לחזור בגופם או ברוחם כדי להוות מורי דרך לשאר היצורים החיים. דוגמה מוכרת לכך היום היא טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה המכהן, שנחשב גלגולו של הבודהיסטווה אוולוקיטשוורה, בדומה לדלאי לאמה שקדמו לו.
פולחניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד המאפיינים הנפוצים יותר במהאיאנה מאשר בתהרוודה הוא הפולחן והטקס. בעוד רוב זרמי הטהרוודה מדגישים את הדיון הפילוסופי והתרגול, במהאיאנה ישנם זרמים שמרכז עיסוקם הוא בפולחן לדמויות מיתולוגיות ושמימיות דמויות אלים, בחלק מהזרמים בודהיסטוות היסטוריות (לדוגמה בודאי ובודהידהרמה) או מיתולוגיות (לדוגמה אמיטאבהה ומאיְטְרֶיַה) הפכו למושא פולחן, לרוב באמצעות פולחן שרידי קדושים. האסכולה המפורסמת ביותר שעוסקת בסוג זה של פולחן היא בודהיזם הארץ הטהורה, שהמאמיניה מפנים את פולחנם לאמיטאבהה (המכונה אמיטוֹפּוֹ בסין ואמידה ביפן), דמות בודהה מיתולוגית שקדמה לגאוטמה הבודהה לפי המסורת. הפולחן אליו מתבצע באמצעות קריאה בשמו ואמירת מנטרות המזוהות איתו במקדשיו ומול פסליו.
עם זאת, ישנם גם זרמים במהאיאנה המתרכזים בתרגול, ושמבחינתם פולחן כדוגמת הארץ הטהורה נחשב סוג של היאחזות במהויות, ולכן לא רצוי ולא מקרב להארה. אחד מזרמים אלו, הזן, הכה שורש במערב מהר יותר מהזרמים הפולחניים, מכיוון שאינו דורש לאמץ אמונות ותפיסות המנוגדות או סותרות את הדתות הנהוגות במערב או את תפיסת העולם החילונית-הומניסטית.
אסתטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהאיאנה מאופיינת בהשקעה גבוהה באסתטיקה הבודהיסטית. מנזרים, מקדשים וחללי תרגול מהאיאנים יכללו לרוב סוגים שונים של קערות מזמרות, גונגים, קטורות ופסלים, הן של דמויות היסטוריות והן של יצורים מיתולוגיים, בעוד במקדשי הטהרוודה לרוב יהיו פסלים המציגים גאוטמה הבודהה בלבד, ולרוב מעט מהם. חוץ מריבוי הבודהות והבודהיסטוות, המהאיאנה גם עשירה בסמלים, כדוגמת מנדלות, סגנונות שירה ומוזיקה אופיינים, ובזרמים מסוימים נהוגות גם מנטרות.
בתרבויות מהיאניות שונות נהוגה אסתטיקה שונה המושפעת רבות מפילוסופיות העיצוב הנהוגות באותה התרבות כמו גם מהדתות האחרות הנהוגות בה, ולכן מנזרים בודהיסטים ביפן אינם חולקים את אותו הסגנון האסתטי עם המנזרי הדזונג של טיבט ובהוטן.
נזירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נזירות בודהיסטית
כללי הנזירות במהאיאנה נחשבים מקלים ומגוונים ביחס לאלו של הטהרוודה. לדוגמה, נזירי זן המורשים להנשא ולהעמיד צאצאים. עם זאת, זרמים רבים במהאיאנה דורשים ממאמיניהם לנקוט בצמחונות כביטוי לחמלה ואי-אלימות, דבר שאינו נדרש מנזירי הטהרוודה. למרות זאת נזירים רבים, במיוחד באזור ההימלאיה ואזורים נוספים בהם קשה להתקיים מדיאטה צמחית בלבד, אינם צמחוניים.
היחס לקאנון הפאלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קאנונים (בודהיזם)
בניגוד לדתות מאורגנות בעלות ארגון מפותח ועשיר, הבודהה לא מינה אחריו יורש ואין מוסד המייצג את הבודהיזם בכללותו או את זרמיו השונים (אם כי ישנם זרמים בעלי ארגון עשיר יותר מאחרים). בעקבות כך, לבודהיזם יש מספר קאנונים של כתבים המיוחסים לגאוטמה הבודהה. המוקדם מביניהם הוא הקאנון הפאלי שעלה על הכתב בסרי לנקה בתחילת המאה ה-1 לפנה"ס, ולפני כן עבר בעל פה על ידי תלמידיו של הבודהה. הסוטרות המופיעות בקאנון הפאלי מקובלות על כל הזרמים הבודהיסטים (והחשוב בהם הוא ארבע האמיתות הנאצלות), אך אלו הכתבים היחידים המיוחסים לגאוטמה הבודהה על פי מאמיני הטהרוואדה. המהאיאנה לעומת זאת מעדיפה את הקאנון הסיני, שמכיל תרגום לסינית של הקאנון הפאלי, אך מכיל סוטרות נוספות המיוחסות גם הם לבודהה (אם כי חוקרים מאמינים שנכתבו מאוחר יותר). במהאיאנה לומדים גם טקסטים מאוחרים יותר בהם מובעים רעיונות פילוסופים ממקור אחר, ולעיתים מעדיפים אותם על הקאנון, אותם רעיונות פילוסופים כוללים את רעיון השונייטא או הריקות אותו פיתח נגרג'ונה, לפיו לשום דבר אין קיום עצמאי ועקבי בעולם, אלא כל הדברים מתקיימים אך ורק בהקשרם ולכן ארעיים וחולפים מטבעם. עקרון נוסף שתופס מקום מרכזי במהאיאנה וכמעט אינו מוזכר בקאנון הפאלי הוא עקרון ה"נון-דואליזם", לפיו ההפרדה בין ה"עצמי" ל"לא-עצמי" או בין הפנימי לחיצוני היא דיכוטומיה שגויה שמקורה באשליית העצמי.
בנוסף, זרמים מסוימים במהאיאנה, בעיקר אלו שמקורם בצ'אן הסיני, הושפעו מהדאואיזם במידה דומה למידה שבה זה הושפע מהבודהיזם. כתוצאה מהשפעה זו פותחה גישה לפיה הרציונליזם והלוגיקה הברורה עליהם נשען הקאנון הפאלי והמסורות הבודהיסטיות המוקדמות היא בעוכרי המתרגל, ושמטרת התרגול היא להפתר מדפוסי מחשבה לוגיים על מנת לחוות את עולם התופעות ברמה שמעבר לאינטלקט האנושי.
דוקטרינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את דרך המהאיאנה ניתן לאפיין בעקרונות הבאים:
- אוניברסליזם - "טבע הבודהה" טמון בכל אדם באשר הוא
- חכמת הארה - מושא שאיפות מרכזי
- חסד - המתבטא בפיתוחן ובביטויין של מעלות טובות
- גאולה - הנתמכת בידי קוסמוגרפיה עשירה
הזרמים הפילוסופים או החילוניים יותר נוטים להתמקד בשלושת המאפיינים הראשונים (אוניברסליזם, חכמת הארה וחסד) ללא עניין רב בנושאים העל טבעיים, ואילו הזרמים הדתיים או המיסטים מתמקדים בעיקר בגאולה אשר תוביל את המאמין למישורי קיום נעלים, אשר מעבר לקיום הארצי.
אוניברסליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל פרט בעולם קיים מלכתחילה "טבע של בודהה", ועל כן טמונה בו היכולת להגיע להארה ולהפוך לבודהה אם רק יזהה זאת.
חוכמת הארה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהאיאנה מותחת ביקורת על הבודהיזם המסורתי, שלדידה שם דגש רב מדי על השאיפה האישית להגיע לנירוואנה, ומעודד, לכאורה, חיי פרישות והתבודדות. לעומתו, מכווינה המהאיאנה לפיתוח בודהיצ'יטה, השאיפה להפוך לבודהיסאטווה, אשר מוכן לעכב את שחרורו האישי מסבל לטובת שחרורם של כל הברואים כולם. לבודהיסאטווה נפש בעלת חסד רב, המאוחדת בחכמת האמת (פראז'נה פרמיטה) של הריקות (שונייטא), והיא נושאת שש שלמויות: נדיבות, סבלנות, מדיטציה, מוסריות, אנרגיה וחכמה.
אסכולות רבות של הבודהיזם המהאיאני התמקדו בטיב ההארה ובמשמעותה של נירוואנה, מהמהדייאמיקה ליוגקרה ועד הזן.
חסד
[עריכת קוד מקור | עריכה]חסד (או "חמלה"; קארונה בסנסקריט), הוא מושג מפתח נוסף במהאיאנה, הנחשב להשלמה ההכרחית לחכמת הארה. הוא נסמך על הרעיון שמעלות מוספות יכולות להיות מועברות לאחרות.
הבודהיסטוות הם הפועלים העיקריים בחסד, כאשר אוולוקיטשווארה הוא הראשון מביניהם.
המהאיאנה האדוקה פיתחה קוסמוגרפיה עשירה, הכוללת בודהות ובודהיסטוות שונים החיים בעולמות עליונים. רעיון השילוש, או הטריאקה, תומך בעולמות אלה, כשהוא עושה את הבודהה עצמו לדמות דמוי אלוהית טרנסצנדנטלית. בתנאים שונים, המאמינים יכולים להגיע לעולמות אלה לאחר מותם, ורק שם לזכות בהארה השלמה. ישנן כתות הגורסות כי הגאולה הזו לעולמות דמויי גן עדן יכולה להיות מושגת על ידי אמונה בלבד, העלאת דמות בודהה בדמיון, או שינון שמו כמנטרה. גישה זו לגאולה מהווה עבור ההמונים מקור משיכה לבודהיזם אדוק, במיוחד כפי שהוא מיוצג בידי הארץ הטהורה. קוסמוגרפיה זו מאפשרת למהאיאנה להיות סינקרטית למדי, ולהתאים גם למאמינים באלים ואמונות אחרות. מקורות שונים הוצעו על מנת להסביר את עלייתה, כמו כתות הינדיות אדוקות פופולריות ("בהכטי"), ותאולוגיות פרסיות ורומאיות-יווניות, שהגיעו להודו מצפון מערב.
הכתבים הראשונים הידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטקסטים הראשונים הידועים של המהאיאנה הם תרגומים שנעשו לסינית על ידי הנזיר הקושאני לוקאקסמה בבירה הסינית לוו-יאנג, בין 178 ל-189 לספירה.
כתביו של לוקאקסמה כוללים תרגום של הפראטיוטפאנה סוטרא, אשר נחשבת למקור מנהגי הארץ הטהורה בסין. בתרגום זה מופיע האזכור הידוע הראשון של הבודהה אמיטאבהה וארצו הטהורה. כמו כן, יצר לוקאסאמה את אחד התרגומים הראשונים של שלמות החכמה (בסנסקריט: "פראז'ניה פראמיטה"); סוטרת יסוד במהאיאנה, אשר מהווה את אחד הכתבים החשובים ביותר בעולם הבודהיסטי.
הכתובות הראשונות הידועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המופע הקדום ביותר של ביטויים המזוהים עם מסורת המהאיאנה נמצא חקוק באבן במאת'ורה אשר בהודו, ותוארך ל-180 לספירה בקירוב. המדובר בשרידים של פסל בודהה, הנושא את הכתובת הברהמית: "נוצר בשנת 28 למלכותו של המלך הובישקה [...] עבור הבודהה אמיטאבהה" (מוזיאון מאת'ורה). הכתובת הידועה הבאה מתוארכת לסוף המאה השלישית.
המועצה הבודהיסטית הרביעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלייה הפורמלית של הבודהיזם המהאיאני תוארכה לאמצע המאה ה-2, כאשר הקיסר הקושאני קנישקא כינס את המועצה הבודהיסטית הרביעית בגנדהרה, שאישרה את הפיצול של הבודהיזם המהאיאני מאסכולות הניקייה הבודהיסטיות המסורתיות. בתקופה זו התחוללה אינטראקציה תרבותית משמעותית בין התרבות הבודהיסטית להלניסטית. מתוך כך, התפתח זרם אמנות יווני-בודהיסטי, המשתקף בסגנון העיצובי הייחודי של צלמי הבודהה באותה התקופה.
יצירה והתרחבות (המאה ה-1 – המאה ה-10)
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהמאה הראשונה לספירה התפתחה המהאיאנה והתפשטה במזרח מהודו ועד דרום-מזרח אסיה, ומשם צפונה לכיוון מרכז אסיה, קוריאה וסין, עד שלבסוף הגיעה ליפן בשנת 538 לספירה. המהאיאנה נעלמה מהודו במהלך המאה ה-11, ולאחר מכן איבדה מהשפעתה בדרום-מזרח אסיה, שם הוחלפה בידי בודהיזם טהרוואדי מסרי לנקה.
המהאיאנה נותרה האמונה הבודהיסטית העיקרית במזרח אסיה, ולימים התפתח ממנה זרם הווג'ריאנה האזוטרי, אשר טוען כי איחד בתוכו את כלל האסכולות שקדמו לו.
כתבים מהאיאניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למהאיאנה סוטרות ייחודיות (כתבים, ספרים), וכמו כן, הן מכירות בערכן וסמכותן של סוטרות מוקדמות יותר, כגון אלה שנשמרו בקנון הפאלי.
לפי ההערכות, חוברו כתבי המהאיאנה על ידי מספר מחברים[2]לאורך מאות שנים,[3][4][2][5][6] החל מ-150 לפני הספירה[4] או המאה הראשונה לספירה,[7] ועד 650 לספירה לערך. רובם של שלושים ושמונה הקנונים המאוחרים נרשמו ב"סנסקריט מעורבת”, וכאשר הופצו במרכז אסיה ובסין בזכות "דרך המשי", תורגמו לשפות המקומיות.[5] המתרגמים לסינית שילבו בתרגומם פרשנויות ורעיונות חדשים, שאינם מופיעים במקור בסנסקריט.[8] מסיבות אלו ואחרות, תרגומים מוקדמים אלו סבלו מחוסר בהירות.[8] במרוצת הזמן התערבבו רעיונות אלה באמונות מקומיות,[8] ושילבו מוטיבים מתוכן.[8] מלומדים סבורים שחלק מהסוּ֫טרות של הקנונים המאוחרים חוברו במרכז אסיה או בסין.[8][5][4][6] אותן סוּ֫טרות הופצו מאוחר יותר גם לווייטנאם (במאה השנייה לספירה)[5] קוריאה (ב-372 לספירה),[5] יפן (בסביבות 538 או 552 לספירה),[5] טיבט (במאות השביעית והשמינית לספירה),[5] מונגוליה (במאה ה־13 לספירה),[5] טייוואן (במאה ה־17 לספירה)[5] ולארצות נוספות, שם זכו לתרגום לשפה המקומית. נרשמה להן השפעה רבה באזורים נרחבים באסיה (בעיקר בחלקה הצפוני ובחלקה המזרחי). לבסוף, הופצו הכתבים גם במערב. חלק מהם, כגון סוטרות שלמות החכמה, מוצגים כדרשות מקוריות מפיו של הבודהה. חלק מהמקורות טוענים כי דרשות אלו נמסרו במסורת בעל פה יחד עם סוטרות אחרות, בעוד מקורות אחרים טוענים כי הוסתרו ונתגלו מאות שנים לאחר מכן. לצד הסוטרות, ישנם כתבים מהאייאניים אשר מציעים להן פרשנות והרחבה.
בין כתבי המהאיאנה המוקדמים והחשובים ביותר נכללות סוטרת שלמות החכמה ("פראז'נה פרמיטה"), סוטרת היהלום[9], סוטרת אבטאמסאקה, סוטרת הלוטוס[10], סוטרת הוילמקירטי, וסוטרת הנירוואנה.
הקנון המהאיאני זכה להרחבות נוספות לאחר שהבודהיזם הפך לנפוץ בסין. טקסטים חדשים, כגון סוטרת הבמה וסוטרת ההארה המושלמת[11] לא היו הודיים במוצהר, אך נתקבלו כקדושים בשל ערכם הרב. כתבים מאוחרים יותר כוללים את הלינג'י לו, פרשנות מאת לינג'י. עם התפתחות הבודהיזם הסיני והקוריאני, נכתבו פרשנויות חשובות נוספות, וביניהן כתביו של ג'ינול הקוריאני, והשובוגנזו של דוגן מיפן.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מילון דיגיטלי של הבודהיזם
- מבט על הבודהיזם
- לימודי הבודהה
- מהאיאנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מהאיאנה (בודהיזם), דף שער בספרייה הלאומית- מהאיאנה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Wayback Machine, web.archive.org, 2013-10-20
- ^ 1 2 Rupert Gethin, The Foundations of Buddhism, Oxford University Press, 1998
- ^ Eno, R, BUDDHISM & BUDDHISM IN CHINA, EALC E232, Indiana University, 2008, עמ' 9
- ^ 1 2 3 Hirakawa, Akira, A history of Indian Buddhism: from Śākyamuni to Early Mahāyāna; translated and edited by Paul Groner, University of Hawaii Press, University of Hawaii Press, 1990
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Buswell, R.E. Jr. (Editor in Chief), Encyclopedia of Buddhism, Macmillan Reference USA, 2004
- ^ 1 2 Paul Williams, Mahāyāna Buddhism: The doctrinal foundations, Second edition, Routledge, 2009
- ^ Harvey, P., An Introduction to Buddhism: Teachings, History and Practices, second edition, Cambridge University Press, 2013
- ^ 1 2 3 4 5 Zürcher, Erik, , The Buddhist conquest of China : the spread and adaptation of Buddhism in early medieval China, 3rd ed., The Netherlands: Teiser, Koninklijke Brill NV, Leiden, 2007
- ^ סוטרת היהלום | הקדמה, באתר פרפנצ'ה הוצאה לאור
- ^ סוטרת הלוטוס | הקדמה, באתר פרפנצ'ה הוצאה לאור
- ^ סוטרת ההארה השלמה | הקדמה, באתר פרפנצ'ה הוצאה לאור