ליצ'י
 ליצ'י
| |
|---|---|
פרי הליצ'י
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | סבונניים |
| סוג: | ליצ'י |
| מין: | ליצ'י |
| שם מדעי | |
 Litchi chinensisסונרט, 1782 | |
הליצ'י (שם מדעי: Litchi chinensis; בסינית: 荔枝) הוא עץ פרי טרופי, הגדל במקור בדרום סין. זהו עץ ירוק עד בגודל בינוני, המגיע לגובה של 15 - 20 מטר. ניצני עליו הם תחילה אדמדמים ולבסוף מתפתחים לעלים ירוקים באורך 15 - 25 ס"מ. פרחי הליצ'י הם קטנים בצבע לבן-ירקרק או לבן-צהבהב. הפרי, בקוטר של כ-3 ס"מ. הוא לבן, בשרני ומתוק, בעל קליפה מחוספסת בגוון אדום, שאינה אכילה אך ניתנת להסרה בקלות. הליצ'י עתיר בוויטמין C, בזרחן ובוויטמינים מקבוצת B. אורך גלעין הליצ'י הוא 2 ס"מ וקוטרו 1 - 1.5 ס"מ. גלעין הליצ'י רעיל במידת-מה. הליצ'י מבשיל בין יולי לאוקטובר, כ-100 ימים לאחר הפריחה. ליצ'י גדל למכביר בדרום סין, ארץ מוצאו, וכמו כן, בדרום-מזרח אסיה ובהודו, בדרום יפן, ולאחרונה גם בפלורידה, בהוואי ובמזרח אוסטרליה.
האקלים הדרוש לגידול הליצ'י הוא טרופי-חם, כפורי-חורף מועטים ולא מתחת למינוס 4 מעלות צלזיוס, קיץ חם, גשמים ולחות. מצע הגדילה הטוב ביותר הוא אדמה מעט חומצית ועשירה בחומר אורגני.
ליצ'י במזרח הרחוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליצ'י נמכר טרי בשווקים סיניים ובקופסאות שימורים לאורך כל השנה. הקליפה האדומה של הליצ'י מקבלת צבע חום כהה בהקפאה, אך הטעם לא משתנה.
בהודו אכילה מרובה של פרי בוסר של עץ הליצ'י על בטן ריקה גרמה למוות של ילדים רבים, שסבלו מתת תזונה, בשל רעלן MCPG שיש בפרי.[1]
ליצ'י בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסין מצויים מאות זני ליצ'י, ולעומת זאת בישראל, מגדלים ליצ'י מאוריציאני, שמוצאו מהאי מאוריציוס, וליצ'י פלורידאני, שמוצאו מפלורידה בדרום ארצות הברית. שני הזנים דומים מאוד. בשנים האחרונות נכנס לגידול מסחרי גם הזן הונג-לונג, שפריו גדול יותר ובעל נראות יפה יותר משני הזנים האחרים.
אף על פי שמוצא העץ הוא אולי מאזורים טרופיים, ניתן לגדלו גם בתנאי הארץ, שהם תנאים סוב-טרופיים. עצים ראשונים ניטעו בארץ כבר בשנות השלושים של המאה העשרים. חלקות התצפית הראשונות ניטעו בראשית שנות השישים, והחל מסוף שנות השבעים הוחל בארץ בנטיעה נרחבת למדי של ליצ'י, ומאז הוא מצוי בשפע בשווקים. רוב מטעי הליצ'י מצויים באזור החוף, אך גם בבקעת הירדן, בדרום רמת הגולן, בעמק הירדן, בבקעת ארבל ובאצבע הגליל.
ובאזורים חמים נוספים.
עופות התוכי הירוק, הדררה, שהתפשטו מאוד בארץ בשנים האחרונות, מסבים ליבול הליצ'י נזקים רבים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליצ'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ליצ'י, באתר ITIS (באנגלית)
- ליצ'י, באתר NCBI (באנגלית)
- ליצ'י, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ליצ'י, באתר Tropicos (באנגלית)
- ליצ'י, באתר GBIF (באנגלית)
- ליצ'י, באתר The Plant List (באנגלית)
- ליצ'י, באתר IPNI (באנגלית)
- פירות לאקלים חמים: ליצ'י (באנגלית)
- עובדות על פרי הליצ'י (באנגלית)
- רעות סהר, הוא מתוק, הוא אקזוטי - אבל שימו לב מתי לא כדאי לאכול אותו, באתר ynet, 10 ביולי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
אלן באריל, ניו יורק טיימס, עשורים של תעלומה קטלנית נפתרו: ליצ'י גרם למות מאות ילדים בהודו מדי שנה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2017
