כיס קולמר
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 20 בינואר 1945 – 9 בפברואר 1945 (21 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע נורדווינד | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | פלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה | |||||||||||||||||
| מקום | מערב אלזס, צרפת | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 48°04′50″N 7°21′36″E / 48.0806°N 7.36°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
כיס קולמר (בצרפתית: Poche de Colmar; באנגלית: Colmar Pocket; בגרמנית: Brückenkopf Elsaß) היה מובלעת במרכז אלזס, אשר הוחזקה בידי הארמייה הגרמנית ה-19, והותקפה על ידי קבוצת הארמיות השישית של בעלות הברית בינואר-פברואר 1945 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה.
כיס קולמר נוצר כאשר קבוצת הארמיות השישית בפיקודו של ג'ייקוב דיוורס, ניצלה את הצלחת מבצע דרגון ושחררה את אלזס הדרומית והצפונית, אולם לא הצליחה להשלים את שחרור שטח אלזס. בדצמבר 1944 ניסו הגרמנים לבצע מתקפת נגד בצפון אלזס במסגרת מבצע נורדווינד, שנחל בתחילה הצלחה אולם נבלם לקראת סוף ינואר. כישלון המבצע גרם לגרמנים לאבד את היוזמה ההתקפית, ולעבור למגננה בעיירה קולמר וסביבותיה. הקרבות על כיס קולמר ערכו שלושה שבועות, ובסופו של דבר הצליחו כוחות אמריקניים וצרפתיים לגרש את הכוחות הגרמנים מהכיס, ולחסל אותו.
היווצרות הכיס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 באוגוסט 1944 פלשו בעלות הברית לדרום צרפת במסגרת מבצע דרגון. הכוח של בעלות הברית בזירה זו הייתה קבוצת הארמיות השישית בפיקודו של ג'ייקוב דיוורס, אשר כללה את הארמייה השביעית האמריקנית בפיקודו של אלכסנדר פאץ' והארמייה הצרפתית הראשונה בפיקודו של ז'אן דה לאטר דה טסיני. במשך חודש ספטמבר התקדמו הכוחות בדרום צרפת כשהם משחררים שטחים נרחבים. באוקטובר הובסו הגרמנים בקרב על הרי הווז', ובאמצע נובמבר הגיעו בעלות הברית אל הריין וכבשו מרבית השטח שמדרום לו. הגרמנים מצדם הצליחו להקים ראש גשר עגול על גדתו הדרומית של הריין, אשר מרכזו היה בעיירה קולמר סמוך לגבול צרפת-גרמניה-שווייץ.
הגרמנים הגנו על האזור בחירוף נפש, בשל תביעתם הישנה על אלזס ולורן, וראו בשני מחוזות אלו את אדמת גרמניה ממש. התקדמות בעלות הברית הואטה גם כן בשל קשיים לוגיסטיים והתארכות קווי האספקה ככל שהתקדמו בצרפת. ב-24 בנובמבר 1944 הוציא היטלר פקודה לזיגפריד רספ, מפקד הארמייה ה-19, שעל הארמייה שלו להגן על כיס קולמר או למות. ב-26 בנובמבר הורה היטלר על הקמת קבוצת ארמיות אוברריין, אשר ריכזה תחתיה את כל היחידות הגרמניות באזור הריין העליון. היטלר מינה כמפקד הקבוצה את היינריך הימלר, מתוך מחשבה שנוכחותו של זה האחרון תעודד את החיילים. בפועל, פיקוד של אדם תקיף ומסוכן כמו הימלר על הקבוצה, רק הפך אותה לגוף נפרד בפני עצמו שאינו כפוף לאוברבפסלהאבר ווסט, היינו המפקד העליון של אזור המערב.
הערכות הכוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 בדצמבר 1944 פתחה קבוצת ארמיות B של ולטר מודל במתקפת הבליטה על כוחות בעלות הברית בארדנים. בתחילה הצליחה המתקפה להפתיע את הכוחות האמריקאיים החלשים יחסית באזור. עד ה-24 בדצמבר יצרה המתקפה הגרמנית בליטה עמוקה בחזית האמריקאית, שעומקה המרבי היה כ-100 ק"מ. בשל כך החליט הפיקוד העליון האמריקאי לדלל את כוחות הארמייה השביעית באלזס ולתגבר את הכוחות בארדנים. ב-28 בדצמבר קיים היטלר ישיבת קבינט, אשר במהלכה דרש ממפקדיו לפתוח במתקפה נוספת בחזית המערבית בעידודו של אלפרד יודל. ב-31 בדצמבר פתחו קבוצת ארמיות G וקבוצת ארמיות אוברריין במבצע נורדווינד על עמדות קבוצת הארמיות השישית ברחבי אלזס. המתקפה הייתה עזה, והפתיעה לחלוטין את בעלות הברית עד שדווייט אייזנהאואר שקל לפנות את שטרסבורג. בהדרגה החלו לזרום לאלזס כוחות מהארדנים, ולקראת סוף ינואר 1945 החלה המתקפה מאבדת מעצמתה. ב-19 בינואר, עוד לפני שנסוגו הגרמנים לעמדות המוצא שלהם, הורה אייזנהאואר לדיוורס להשמיד את כיס קולמר, כחלק מתוכנית בעלות הברית לסגור על הריין לפני הפלישה המתוכננת לגרמניה עצמה.
היות שרוב הכוחות של בעלות הברית באזור היו צרפתים, הטיל דיורס את המשימה על הארמייה הצרפתית הראשונה של לאטר. חלק גדול מכוחות ארמייה זו כבר לא היו חיילים צרפתים מנוסים, אלא מגויסים טריים יחסית מרחבי הקולוניות של צרפת. כדי לסייע ללאטר, העביר דיוורס תחת פיקוד הארמייה שלו שתי דיוויזיות אמריקניות שהגיעו מהארדנים, והן הוכפפו תחת הקורפוס הצרפתי ה-2. בהמשך המבצע העביר דיוורס תחת פיקודו של לאטר גם את הקורפוס האמריקני ה-21 בפיקודו של פרנק מילבורן (שהיה קודם לכן חלק מהארמייה האמריקנית השביעית). לאטר היה, לפיכך, הגנרל הלא אמריקני היחיד שפיקד על כוחות אמריקניים גדולים במלחמת העולם השנייה, אך בד בבד הארמייה שלו הייתה כפופה לקבוצת ארמיות אמריקאית, ובכך הייתה הכוח הצרפתי הגדול ביותר בהיסטוריה שלחם תחת פיקוד זר. הקורפוס כלל בתחילה את הדיוויזיות המשוריינות ה-12 וה-14, ואת הדיוויזיה ה-36.
להלן סדר הכוחות של הארמייה הצרפתית הראשונה ערב הקרב:
| סדר כוחות הארמייה ה-1 | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| עתודת הארמייה | הדיוויזיה ה-10 | ||
| הקורפוס ה-1 | אנטואן בייתואר | הדיוויזיה המרוקאית ההררית ה-4 הדיוויזיה המרוקאית ה-2 הדיוויזיה הקולוניאלית ה-9 הדיוויזיה המשוריינת ה-1 | |
| הקורפוס ה-2 | ז'וזף דה גוסלאר דה מונסאבר | הדיוויזיה האלג'יראית ה-3 הדיוויזיה ה-1 הדיוויזיה המשוריינת ה-2 הדיוויזיה המשוריינת ה-5 הדיוויזיה האמריקנית ה-3 הדיוויזיה האמריקנית ה-28 | |
הכוחות הגרמניים בכיס קולמר רוכזו במסגרת הארמייה ה-19 של זיגפריד רספ, אשר הייתה בתחילה חלק מקבוצת ארמיות אוברריין שהייתה תחת פיקודו של היינריך הימלר, ולאחר שקבוצת ארמיות זו פורקה עברה תחת פיקוד קבוצת ארמיות G של פאול האוסר. סדר הכוחות של הארמייה במהלך הקרב:
| סדר כוחות הארמייה ה-19 | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| עתודת הארמייה | הדיוויזיה ההררית ה-2 בריגדת הפאנצר ה-106 פלדהרנהאלה | ||
| הקורפוס ה-64 | מקסימיליאן גרימייס | הדיוויזיה ה-198 הדיוויזיה ה-189 דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-708 דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-16 | |
| הקורפוס ה-63 | אריך אברהם | הדיוויזיה ה-338 הדיוויזיה ה-159 הדיוויזיה ה-716 | |
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתקפה הראשונה על הכיס נפתחה ב-20 בינואר 1945 בידי הקורפוס הצרפתי ה-1 בפיקודו של אנטואן בייתואר. הקורפוס כלל את הדיוויזיה ה-1 הדיוויזיה המשוריינת ה-2 והדיוויזיה האלג'יראית ה-3. המתקפה נפתחה מצפון למילוז, והיעד שלה היה אנזיסהיים (Ensisheim). ההתקפה הפתיעה את הקורפוס הגרמני ה-63 בפיקודו של אריך אברהם, אולם בהדרגה נהדפה בשל מתקפת נגד גרמנית ומזג אוויר קשה. ההתקפה הצליחה לרתק אליה חלק מכוחות העתודה הגרמניים, אולם הצרפתים ספגו אבדות כבדות. למחרת הצטרף לקרב הקורפוס הצרפתי ה-2, והדיוויזיה ההררית המרוקאית ה-4 הצליחה להתקדם 3 ק"מ לכיוון דרום-מזרח, בעוד הדיוויזיה המרוקאית ה-2 הצליחה להתקדם 6 ק"מ לכיוון צפון-מזרח. הדיוויזיה האמריקנית ה-3 הצטרפה למתקפה בניסיון לחצות את הנהר איל ולעקוף את קולמר עצמה מצפון ולפתוח את הדרך בפני כוחות השריון הצרפתיים. ב-24 בינואר ביצעו הגרמנים התקפת נגד גדולה שכללה כוחות שריון רבים. המתקפה נהדפה בידי הכוחות הקולוניאליים הצרפתיים, והגרמנים איבדו 15 טנקים. ההתקפה התקדמה יפה חרף בעיות לוגיסטיות כמו גשרים רעועים שלא עמדו בכובד משקלם של הטנקים.
ב-25 בינואר סיימו הגרמנים את מבצע נורדווינד והחלו בנסיגה מהשטחים שכבשו אל העמדות בכיס קולמר. ב-26 בינואר נעו הכוחות הגרמנים דרך יער הולצוויר (Holtzwihr) ופתחו במתקפה על הרגימנט ה-15 של הדיוויזיה ה-3. ההתקפה נהדפה בין היתר בשל אומץ לבו של לוטננט אודי מרפי אשר טיפס בעצמו לראש צריח טנק בוער והפגיז את הגרמנים באמצעות המקלע. הגרמנים התבלבלו, והמתקפה נהדפה סופית בעזרת מפציצים שהניסו את הגרמנים חזרה אל היער (על מעשהו קיבל מרפי את מדליית הכבוד) (ההתקפה מתוארת בספר ובסרט (לגיהנום ובחזרה). עוד באותו היום כבשו האמריקאים את יער רידוייר (Riedwihr), ולמחרת כבשו את יער הולצוויר. ב-28 בינואר המשיכו גם הצרפתים במתקפתם וכבשו את גרוסנהיים (Grussenheim) ואילשנהיים (Elsenheim), ב-29 בינואר הגיעו האמריקאים אל תעלת העיר קולמר, וב-1 בפברואר הגיעו הצרפתים אל הריין. הגרמנים פירקו את קבוצת ארמיות אוברריין, ויחידותיה הוכפפו לקבוצת ארמיות G. היטלר מצדו אסר על נסיגה מהריין.
חיל הרגלים האמריקני חצה את תעלת קולמר כבר ב-29 בינואר, אולם הכוחות המשוריינים חצו רק למחרת. התקדמות האמריקנים אפשרה לדיוויזיה הצרפתית המשוריינת ה-5 שהייתה חלק מהקורפוס ה-2, להצטרף לקרב ולחצות גם כן את התעלה. עוד באותו היום כבשו האמריקנים את יורשנהיים (Urschenheim) אולם הצרפתים נהדפו ליד העיירה ארצנהיים (Artzenheim) בידי הגרמנים שהיו מחופרים היטב והשתמשו ביאגדפנתרים. הצרפתים אבדו שישה טנקים וארבעה נגמ"שים, ורק ב-1 בפברואר נפלה העיירה בידי הקורפוס ה-2. הדיוויזיה האמריקנית ה-3 חצתה את תעלת הרון-ריין בין 2 ל-3 בפברואר, וכבשה את העיירה בייסהיים (Biesheim). ב-5 בפברואר היא כבשה את ווגילגרום (Vogelgrun), וב-6 בו את העיר ברייזאך החדשה (Neuf-Brisach), אשר בוצרה היטב בידי הגרמנים. לפני נסיגתם, דאגו הגרמנים להשמיד את הגשרים על הריין המובילים לברייזאך שבגרמניה. במקביל נכבשה קולמר עצמה בידי הדיוויזיה ה-28. במשך כל הקרבות הנזכרים לעיל, היו הגרמנים נתונים להפצצה מתמדת מצד מטוסי בעלות הברית, והחלו בנסיגה מבולבלת. ב-9 בפברואר השמיד הקורפוס הצרפתי ה-1 את כוחות המאסף הגרמניים, ולאחר שאלו האחרונים פוצצו את הגשרים על הריין, הושלם חיסולו של כיס קולמר.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות חיסול כיס קולמר, טוהרה צרפת מהכוחות הגרמניים וקבוצת הארמיות השישית עמדה על הריין מהגבול השווייצרי עד שטרסבורג. הארמייה ה-19 הגרמנית לא הושמדה לחלוטין, אולם איבדה את חלק הארי של חייליה במהלך הקרב על הכיס. הגרמנים נאלצו לנטוש באלזס 55 כלי רכב משוריינים ו-66 תותחים, ואבדותיהם מנו לפחות 22,000 איש ואולי אף 38,500. האמריקנים איבדו 8,000 איש, והצרפתים 13,390. שלושה אמריקנים קיבלו את מדליית הכבוד על חלקם בקרב, מתוכם שניים מתו במהלכו. הדיוויזיה האמריקנית ה-3 כולה קיבלה את אות לגיון הכבוד מטעם צרפת. דיוורס הועלה ב-8 במרץ לדרגת גנרל, ובכך היה המפקד האמריקני הבכיר ביותר בזירה לאחר אייזנהאואר. כיום, רחובות רבים באלזס קרויים על שם מפקדים ויחידות שהשתתפו בשחרור הכיס. ב-15 במרץ 1945 פלשה קבוצת הארמיות לגרמניה עצמה, ופרצה את קו זיגפריד. הארמייה השביעית כבשה את נירנברג ומינכן, והארמייה הצרפתית הראשונה את קרלסרוהה, דרמשטאדט, שטוטגרט, זיגמרינגן ואולם. קבוצת הארמיות לחמה עד כניעת גרמניה ב-8 במאי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנטוני ביוור, מלחמת העולם השנייה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014.
- אנדרו רוברטס, סערת המלחמה, הוצאת דביר, 2011.
- מקס הייסטינגס, נפתחו שערי הגיהנום, הוצאת מודן, 2015.
- מקס הסטינגס, ארמגדון, הקרב על גרמניה 1945-1944, הוצאת דביר, 2007.
- ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, מלחמת העולם השנייה, הוצאת משרד הביטחון (מערכות), 1987.
- "Record of Proceedings". United States Army Board for Correction of Military Records. אורכב מ-המקור (DOC) ב-2014-02-23. נבדק ב-2016-11-29.
- Boussard, Leon (1946). La 1re D.F.L.: épopée d'une reconquête juin 1940-mai 1945 (בצרפתית). Bobigny (Seine): L'Imprimerie de Bobigny. OCLC 11648496.
- Clarke, Jeffrey J; Smith, Robert Ross (1993). Riviera to the Rhine. United States Army in World War II. Washington: Center of Military History, United States Army. ISBN 0-16-025966-5.
- Gaujac, Paul (1986). L'Armée de la Victoire (בצרפתית). Vol. IV. Paris: Charles-Lavauzelle. ISBN 2-7025-0144-3.
- De Lattre de Tassigny, Jean (1952). The History of the French First Army. London: George Allen and Unwin. OCLC 1283474.
- Weigley, Russell F (1981) [1974]. Eisenhower's lieutenants : the campaign of France and Germany, 1944-1945. Bloomington: Indiana University Press. ISBN 0-253-13333-5.
- Williams, Mary H. (compiler) (1994) [1960]. Chronology 1941 - 1945. United States Army in World War II. Washington: Center of Military History, U.S. Army.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כיס קולמר (באנגלית)