זאגר
| |||
 | |||
| מדינה |
 ליטא | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | מחוז שאולאי | ||
| מחוז משנה | ינישוק | ||
| תאריך ייסוד | 1633 | ||
| שטח | 5 קמ"ר | ||
| גובה | 77 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 1,247 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 56°21′30″N 23°15′00″E / 56.358333333333°N 23.25°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://zagare.lt/ | |||
  | |||
זאגר (בליטאית: Žagarė; בפולנית: Żagory; ביידיש זשאַגער או זאַגער) היא עיירה במחוז שאולאי בצפון ליטא סמוך לגבול עם לטביה. הנהר סוֶוטֶה (אנ') חוצה את העיירה לשניים, ושני החלקים נקראו "זאגר ישן" ו"זאגר חדש", ובהם התקיימו קהילות יהודיות נפרדות.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה היא מהוותיקות בליטא, וראשיתה במאה השש עשרה. היהודים עסקו בחכירת מכס וביבוא סחורות וכן היו בה בעלי מלאכה שונים. אחרי מלחמת נפוליאון היה שגשוג כלכלי בעיירה, שחיי המסחר בה נוהלו בעיקר על ידי היהודים. היו מספר ימי שוק וירידים, והוקמו בתי חרושת על ידי יהודים. בשנת 1897 נמנו בעיר 5,443 יהודים, שהיוו 60% מאוכלוסיית העיר. עד מלחמת העולם הראשונה גדלה והתפתחה העיר, בעיקר הודות למסחר הנרחב שנוהל בה על ידי יהודים.
בתנועת המהפכה ב-1905 היו יהודים פעילים, ורבים נפגעו על ידי הקוזאקים. בימי מלחמת העולם הראשונה עזבו היהודים את המקום, וחלק חזר לעיירה לאחר תום המלחמה. רבים מיהודיה היגרו לארץ ישראל, לאמריקה ולדרום אפריקה. ב-1923 מנה היישוב היהודי 1928 נפשות, וערב השואה 1,000 נפשות בלבד.
עם כיבוש ליטא בידי הגרמנים ב-1941, נצטוו כל יהודי העיירה להיכנס לגטו בעיירה. אליהם צורפו כ-1,000 יהודים נוספים מעיירות סמוכות, בהם יהודים משאולאי ובזיליונאי. ב-2 באוקטובר 1941, נלקחו כל יהודי הגטו ליער סמוך ונרצחו בידי הנאצים ומשתפי פעולה ממשטרת העזר הליטאית. עם הכיבוש הסובייטי ב-1944 נפתחו הקברים ונספרו בהם 2,402 גופות.
פרסומה של העיירה בעולם היהודי היה הודות לרשימה ארוכה של חכמים ולמדנים שיצאו ממנה.
מרבניה נודעו – הרב שלום בן ציון פלמן, הרב יעקב כ"ץ, הרב יצחק זונדל ריף, שמילא את מקום חותנו הרב טודרוס הלוי לוקשצאן, והרב אורי דוד אפריון, מחבר שו"ת אפריון דוד, ב"זאגר ישן", והרב ישראל ריף, חתנו של ר' רפאל שפירא ואביו של ר' יצחק זונדל ריף, ב"זאגר חדש". כהונתם המקבילה של ר' ישראל ובנו בשתי הקהילות סיימה את המחלוקת ביניהן וחיו בשלום בשנותיהן האחרונות לפני חורבן הקהילות בשואה.[1]
מילידיה – ר' שלמה אלישיב, ר' ישראל מסלנט, ר' אהרן שלמה מהריל, ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ, העסקן קלונימוס זאב ויסוצקי, אליעזר יעקבזון, ומקס עמנואל מנדלשטם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהדות ליטא, חלק ג', תל אביב תשכ"ז, עמ' 311-312.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של זאגר (בליטאית)- "זאגר", באתר JewishGen (באנגלית)
- זאגר, דב לוין, "פנקס הקהילות : ליטא", יד ושם
- ז'גר (Žagarė), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- היהודי האחרון בזאגר, רוג'ר כהן, הניו יורק טיימס (באנגלית)
- ארונס בובניס (אנ'), ז'גרה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1153–1155), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
