ברוריה קופמן

ברוריה קופמן
Bruria Kaufman
	ברוריה קופמן
לידה	21 באוגוסט 1918; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	7 בינואר 2010 (בגיל 91); קריית טבעון
ענף מדעי	פיזיקה ומתמטיקה
מקום מגורים	ארצות הברית, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
מנחה לדוקטורט	L. Onsanger
מוסדות	אוניברסיטת פנסילבניה; מכון ויצמן למדע; אוניברסיטת חיפה ;
תלמידי דוקטורט	Mayer Humi
הערות	עבדה עם אלברט איינשטיין
תרומות עיקריות
	מחקרים בתחום מודל איזינג ותורת שדות מאוחדת

ברוריה קופמן (Bruria Kaufman;‏ 21 באוגוסט 1918, ניו יורק – 7 בינואר 2010, ישראל) הייתה פיזיקאית ומתמטיקאית ישראלית-אמריקאית.

ביוגרפיה

ברוריה קופמן נולדה בניו יורק ב-21 באוגוסט 1918. אביה, יהודה אבן שמואל, היה חוקר חשוב במדעי היהדות, ונודע כמתרגם ספר הכוזרי ומפרש ספר מורה הנבוכים. אחיה הצעיר, שמואל קופמן, נהרג בעת שרותו בפלמ"ח. בסוף שנת 1926 עלתה המשפחה לארץ ישראל. קופמן למדה בבית חינוך לילדי עובדים בתל אביב ובגימנסיה הרצליה^[1]. בילדותה הצטיינה ברוריה במדעים ובנגינה בפסנתר.

בשנת 1938 סיימה קופמן את לימודי המתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים^[2], כאשר קיבלה את התואר הראשון שלה. בשנת 1948 סיימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה - גם הוא בתחום המתמטיקה המתקדמת^[2]. לאחר מכן החלה בפוסט-דוקטורט כחוקרת במכון למחקר מתקדם שבפרינסטון עד שנת 1955, שם עבדה עם ג'ון פון נוימן (בין השנים 1947-1948) ועם אלברט איינשטיין (בין 1950^[3] ועד למותו באפריל 1955). בפרינסטון חקרה קופמן אפשרויות לפתרון בעיות פיזיקליות מסובכות בעזרת מתמטיקה^[4].

בדצמבר 1941 נישאה קופמן לבלשן היהודי זליג הריס (אנ')^[5].

בדצמבר 1948 חתמה ביחד עם איינשטיין ואישי ציבור נוספים על מכתב למערכת ה-New York Times, שבו גינתה את מנחם בגין ואת תנועת החרות בשל פרשת דיר יאסין.

קופמן והריס היו חברי קיבוץ משמר העמק מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.

קופמן חזרה לישראל בשנת 1960 ושימשה כפרופסור במכון ויצמן^[6] עד שנת 1971. מחקרה עסק בתפר בין תורת החבורות ועולם הפיזיקה. בשנת 1965 היא הייתה אחת משתי נשים שהתמנו לוועד המנהל של רשות השידור^[7]. לאחר מכן לימדה באוניברסיטת חיפה עד שנת 1988. בשנת 1982 עברה המשפחה לתל אביב, ואחר כך לפילדלפיה, שם לימד הריס באוניברסיטת פנסילבניה, וקופמן התנדבה לשמש כפקידה במוסד שסייע לנכים. לאחר מותו של הריס ב-1992 עברה קופמן לאריזונה. משנת 1993 שימשה כפרופסור אורח באוניברסיטת אריזונה ובאוניברסיטת קולומביה.

בשנת 1996, נישאה לזוכה פרס נובל בפיזיקה ויליס לם, אותו היא פגשה לראשונה בשנת 1941 בעת לימודיהם המשותפים באוניברסיטת קולומביה. נישואיהם הסתיימו בגירושין.

בשנותיה האחרונות חזרה לישראל, כדי לחיות בטבעון לצד בתה תמי (תמר) הריס, אותה אימצה ברוריה בהיותה בת 48^[4], ונכדתה נועם. היא נפטרה ב-7 בינואר 2010 בבית אבות בקריית טבעון^[8], בהיותה בת 91.

עבודה משותפת עם אלברט איינשטיין

ברוריה החלה לעבוד עם איינשטיין כאשר עבדה על פוסט-הדוקטורט שלה במכון למחקר מתקדם שבפרינסטון. השניים עבדו יחד משנת 1950 ועד מותו, בשנת 1955. בכך שימשה ברוריה כעוזרת המחקר האחרונה של איינשטיין טרם מותו.

ברוריה כתבה עם איינשטיין שני מאמרים וכן הייתה שותפה בכתיבת ספרו בנושא תורת היחסות^[2]. לאחר מותו ארכבה את רשימותיו ביחד עם המתמטיקאי קורט גדל. באותה שנה נתנה הרצאה בברן, בה סקרה את חזית מחקרו של איינשטיין בניסיון ליצור תורת שדות מאוחדת, שתאחד את כל כוחות הטבע הידועים. סך הכל פורסמו שלושה מאמרים של איינשטיין עם חתימתה המשותפת של קופמן^[9]. בשנת 1965, כאשר הובא ארכיונו של איינשטיין לאוניברסיטה העברית, נתמנתה לעבוד יחד עם פרופ' שמואל סמבורסקי על הוצאת כתבי היד המדעיים של איינשטיין^[1].

תרומה אקדמית

תרומתה הגדולה של פרופ' ברוריה קופמן למחקר האקדמי הייתה מציאת פתרון אלגנטי המבוסס על תורת החבורות למודל איזינג הדו-ממדי, יחד עם לארס אונסאגר בשנת 1949. פתרון זה היה פשוט בהרבה מהפתרון שפרסם אונסאגר לבדו בשנת 1944.

בנוסף, היא פרסמה שני מאמרים עם אלברט איינשטיין והייתה שותפה לכתיבת ספרו על תורת היחסות. בישראל חקרה יחד עם פרופסור צבי ליפקין את אפקט מסבאואר והשניים פרסמו מאמר יחד, בו שילבה ברוריה מתמטיקה בפיזיקה של האפקט^[4].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברוריה קופמן בוויקישיתוף

ברוריה קופמן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
אורי דרומי, אחרי מות - פרופ' ברוריה קופמן הריס, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
יבל ברקאי, אחרי מות: המזכירה המדעית האחרונה של פרופסור אלברט איינשטיין נפטרה בשיבה טובה, באתר הדף הירוק, ‏14 בינואר 2010, אורכב מהמקור ב-3 במרץ 2016.
איתי נבו, המדעניות פורצות הדרך שנשכחו: מאמרים עם איינשטיין ותורנות חדר אוכל, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 במרץ 2017

הערות שוליים

^ ¹ ² עזבונו של איינשטיין לירושלים, מעריב, 31 בדצמבר 1965
^ ¹ ² ³ איתי נבו, המדעניות פורצות הדרך שנשכחו, באתר מכון דוידסון, ‏8 במרץ 2017
^ אנשים ומוסדות, דבר, 3 באפריל 1951
^ ¹ ² ³ אורי דרומי, אחרי מות | פרופ' ברוריה קופמן הריס, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
^ בין הבאים, דבר, 16 במאי 1947
^ שמונה מדענים במכון ויצמן הועלו לדרגת פרופסור, חרות, 26 ביוני 1961
^ שידור ברשות, מעריב, 6 ביוני 1965
^ יבל ברקאי, אחרי מות: המזכירה המדעית האחרונה של פרופסור אלברט אינשטיין נפטרה בשיבה טובה, באתר הקיבוצים, ‏14 בינואר 2010
^ מברק מרת ו. ויצמן, דבר, 19 באפריל 1955

[אינש1-1] ¹ ² עזבונו של איינשטיין לירושלים, מעריב, 31 בדצמבר 1965

[הערה_מספר_20171101065645:02-2] ¹ ² ³ איתי נבו, המדעניות פורצות הדרך שנשכחו, באתר מכון דוידסון, ‏8 במרץ 2017

[3] אנשים ומוסדות, דבר, 3 באפריל 1951

[הערה_מספר_20171101065645:12-4] ¹ ² ³ אורי דרומי, אחרי מות | פרופ' ברוריה קופמן הריס, באתר הארץ, 15 בינואר 2010

[5] בין הבאים, דבר, 16 במאי 1947

[6] שמונה מדענים במכון ויצמן הועלו לדרגת פרופסור, חרות, 26 ביוני 1961

[7] שידור ברשות, מעריב, 6 ביוני 1965

[8] יבל ברקאי, אחרי מות: המזכירה המדעית האחרונה של פרופסור אלברט אינשטיין נפטרה בשיבה טובה, באתר הקיבוצים, ‏14 בינואר 2010

[9] מברק מרת ו. ויצמן, דבר, 19 באפריל 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]