מיאר

המיאר (Maiar) (מיא ביחיד) הן ישויות בלגנדריום של ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר מספרן לא נודע, אך ידוע כי קיימות רבות כמותן - שכן, הן איתני טבע ורגש; ורובן הגדול חי ביבשת אמן. המיאר הם משרתי הולאר, 14 הארכי-מלאכים אשר נשלחו על ידי אילובטר (הבורא, קרוי גם 'ארוּ') לעצב את הארץ התיכונה. יחד הם מהווים את האיינור.

ניתן להשוותם לאלים משניים ממיתולוגיות שונות, כמו הנימפות, או המוזות, כמו גם למלאכים בדתות המונותאיסטיות. כמו כן, הם יכולים ללבוש צורות שונות, כמו האיסטרי (הקוסמים). קיימים מספר מיאר המופיעים בשמותם לאורך סיפורי הארץ התיכונה, מבריאת העולם ושנות העצים ועד סוף העידן השלישי.

מיאר משנות העצים והעידן הראשון

אאונוה (Eonwe)

אדון המיאר, נושא דגלו וכרוזו של מנווה, מלך הולאר, ובן זוגה של אילמרה. מתואר כאדיר ביותר בנשק מכל אשר בארדה. מופיע בעיקר במלחמת החרון של קץ העידן הראשון, כמפקדם של כוחות המערב.

אילמרה (Ilmare)

מלכת המיאר, אמתה של ורדה, ורעייתו של אאונוה. מתוארת כאחת האדירים בקרב המיאר.

אוינן (Uinen)

היא משתייכת למיאר של אולמו, ורעייתו של אוסה. מסופר כי היא אלת המים המלוחים, ושיערה פזור על כל מרחבי הימים (הוא מרקם המים). בנוסף, היא אוהבת את כל היצורים החיים בימים ואת צמחי המים. בעיני הספנים בני-התמותה מנומנור, היא לא פחותה במעמדה מן הולאר. במשך העידן הראשון הייתה ידידה קרובה לקירדן חרש-הספינות, והיא בעצמה לימדה אותו את ניגון הים ותורת המים.

אוסה (Osse)

פשר שמו "אימה". הוא ידיד אולמו, ובן זוגה של אוינן. מסופר כי מלקור כמעט והצליח לדרדרו אל תכליתו האפילה, כי המים היו חולשתו של מלקור, והוא לא יכל לגבור עליהם. לכן דיבר מלקור אל אוסה, והציע לו לעזור להביס את אולמו, ובתמורה יקבל שליטה על כל ממשלת המים בעולם, וידיח את אולמו מתפקידו. על-כן, אוסה גרם לסופות אדירות, והביא גלים אדירים אל היבשה. אבל מיד באה אוינן, ועצרה בעדו, התנצלה בפני אאולה (אל הארץ) על ההרס, וביקשה מאולמו שיסלח לאוסה. אוסה נסלח לבסוף, אבל התשוקה לסערות נזרעה בו, ולכן הוא עושה כמותן מדי פעם. אוסה לא חי במעמקי המים, כי נאמר שהוא אוהב להיות על החופים - שם הוא שש לרוחות מנווה, ומתענג על הגלים. עלפי הנמלים מוקירים אותו ואת אולמו יותר מכל ולאר ומיאר אחרים. הוא בעצמו היה ידיד קרוב מאוד, בעידן הראשון, לקירדן חרש-הספינות, שר עלפי-הנמלים; ואף לימד אותו ואת בני עמו על בניית האוניות, ואת דרך מציאתן והוצאתן של הפנינים היפות.

מלין (Melian)

לעיתים גם מליאנה (Meliana), ופשר שמה "מתנה יקרה". היא משתייכת למיאר של יבנה ואסטה, ומקום מגוריה הוא בארץ לורין - ארץ המרפא והמזור של הגנים הנאים ביותר, השוכנים במערב הקדוש; ממשלתה ותפקידה לא ברורים כל-כך, אך ידוע כי בבואה אל הארץ התיכונה היא הביאה עמה את הזמירים, וגם פרחים רבים. היא מתוארת כבעלת שיער שחור, ומלאת זוהר אלוהי. אחת מהאדירים והידועים שבמיאר, ומופיעה לכל אורך העידן הראשון, כאשר, תוך כדי סיורה ביערות הארץ התיכונה, היא פוגשת בתינגול, מלך הטלרי (אלפים כסופי שיער, שברובם נותרו בארץ התיכונה), והוא מתאהב בה. יחד איתו היא הופכת למלכת אלפי היערות, וחיה ביער הקרוי דוריאת (Doriath), הממלכה הגדורה; שם זה ניתן לו כי היא בעצמה יצרה חומת-כשפים בלתי נראית שלא מאפשרת לכל החלש ממנה להיכנס אל היער. במהלך העידן הראשון היא חוזה במקרים שונים, ועוזרת בדרכים מסתוריות משלה. היא מתיידדת עם גלדריאל, אחת מבני המלוכה של אלפי הנולדור, ומלמדת אותה על כל אשר בעולם. בתם של מלין ותינגול, לותין (Luthien), נודעה כיפה מכל ילדי אילובטר (אלפים ובני-אדם); ואילו מסופר כי העלמה ארוון, שבאה מחלציה, נולדה בצלמה. לבסוף, בעקבות רצח תינגול (כנראה) על ידי הגמדאים, שבה מלין אל המערב, אל גני לורין, והרהרה על כל חייה בארץ התיכונה.

סלמר (Salmar)

לא ידוע עליו הרבה, חוץ מזה שהוא שייך למיאר של אולמו, ואף ירד איתו אל העולם, בראשיתו. נאמר כי הוא יצר לאולמו את ה-אולומורי (Ulumuri), קרנותיו האדירות והנעימות של אולמו, היוצרות במנגינתן כמיהה לים, מקונכיות לבנות.

ארין (Arien)

משתייכת למיאר של ונה. היא מתוארת כרוח בוערת עשויה מאש ולהבות, עד כי לא ניתן להביט אל תוך עיניה. כאשר הותקנה השמש, נבחרה ארין על ידי הולאר להשיט אותה מעבר לרקיע.

טיליון (Tilion)

פשר שמו מתקשר למילה "כסוף", אך הוא נודע בעיקר בקשת הציד הכסופה שלו, ובאהבתו למתכת הכסף. הוא אחד מהציידים של אורומה. כאשר הותקן הירח, טיליון התנדב להשיט אותו במרחבי הרקיע. תחילה, היה הירח אדיר בגודלו ובאורו, אף יותר מהשמש, וטיליון מילא את תפקידו כראוי. אבל טיליון התאהב באריין, ונמשך אל אורה, עד כי הירח נגע בשמש בטעות, נכווה וצולק. לעיתים אף סטה ממסלולו כיוון שביקש את אריין, ורבות נראה הירח בשמיים ביחד עם השמש, או לא נראה בשעת הלילה כלל.

סאורון (Sauron)

ערך מורחב – סאורון

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אחד המיאר הידועים ביותר. בתחילה היה משרתו של הולא "אאולה" (שליט האדמה), ואהב מלאכת כפיים, סדר וארגון יותר מכל. פשר שמו "הנתעב"; מכך ניתן להסיק שהיה לו שם קדום יותר, בטרם נפל אל האופל, אשר נשכח. הוא היה משרתו הנאמן ביותר של מלקור, ומבין הראשונים שהתדרדרו לתכליתו. במשך העידן הראשון העלים את דמותו הנאה, ונהפך למכשף חכם, אך אכזר ורב עוצמה, אדון לרוחות וצללים, יוצר זאבי-האדם האומללים, וצלמו נורא ואיום - עינו היא סמל המוות. הוא שמר בצפון הארץ התיכונה, עוד בעידן הראשון, וכשפיו האפלים גבלו בכשפיה של המיא מלין הטהורה, שחיה ביער דוריאת. במקום בו נפגשו כשפיהם, הייתה ארץ מלאת פחד וחלחלה. אבל בסיפור על ברן ולותין (Beren & Luthien), שהייתה בתה של מלין, סופר כי היא, יחד עם הכלב הואן (Huan) שהיה שייך לולא אורומה, הצליחה לגבור על סאורון שלבש דמות זאב-אדם, ולהביסו. ואז יצאה רוחו מגופו ושבה אל מצודת האופל של מלקור. זו הייתה תבוסתו הראשונה, ואז הוא נשכח מלב.

לאחר מלחמת החרון, בסוף העידן הראשון, מצאו הולאר את סאורון ושפטו אותו. אבל סאורון השיב את דמותו הנאה כאחד האינור, ודיבר במילים חלקות וכיזב שהוא מלא צער וחרטה על מעשיו השפלים. כך הוא נותר בארץ התיכונה, בעוד ששוכניה שכחו לגמרי מסאורון, משרתו הגדול של מלקור. בעידן הזה הוא החליט לשוב לבין גזעי הארץ התיכונה, ובא בצלם דמות יפה, ואף כינה את עצמו אנטר (Anatar), שר המתנות. מכיוון שידע כי בני הלילית הם הגזע הנעלה, ושליטה עליהם תשרת את מטרותיו, ניסה סאורון להתחבר אליהם. אבל גיל-גאלאד, שהיה המלך העליון על בני הלילית, ואלרונד חצי אלף וקירדן שר הנמלים דחו אותו בחשד. אולם בארגיון (Eregion), עיר חרשי האלפים של קלברימבור נכדו של פאנור, אשר לרגלי הרי האובך, קיבלו אותו בברכה, כי השתוקקו ללמוד מחוכמתו הנעלה ומלאכת כפיו; רק האדון קלבורן והגבירה גלדריאל חשו איבה כלפיו, ונטשו את ארגיון מיד כאשר ראו כי השאר נוטים אחריו. שם הוא הציע לאלפים את רעיון החישול של טבעות הכוח, שישמרו את כוחם, יציגו את הדרתם ותפארתם ויהדפו את פגעי הזמן והשתנות העולם המהירה והמעיקה על האלפים - כי בטבעות הללו היה הכוח למשול בכל הארץ. אך תוכניותיו האמיתיות היו אחרות, כי הוא תכנן לחשל, באש הר הדין (Urud-Ruin או Urduin; מילולית- הר הלהבה האדומה) שבארצו מורדור, עוד טבעת אחת בסתר, הטבעת הראשית, שתשלוט על כל שאר טבעות הכוח ואלו יהיו כפופות לרצונה, ובכך יוכל סאורון לשלוט על כל עונדי-הטבעות ולמשול בארץ כולה. אבל לאחר שהוא חישל את הטבעת השליטה ויצק בתוכה את מרבית כוחו ורצונו לשלטון, חשפו האלפים את מזימותיו, והתחוללו נגדו המלחמות החדשות. הוא נפל בשבי הנומנורים (הדונאדין, Dunedain), הנעלים בקרב בני האדם, שחיו בין ולינור לבין הארץ התיכונה, על האי נומנור שבצורת כוכב. אך סאורון הצליח להשפיע על המלך, אר פאראזון, והביא לבסוף לחורבן נומנור. כי תחילה היה לאסיר, אבל כאשר שמע המלך על חוכמת סאורון, מינה אותו ליועצו. כך החל סאורון להמריד את המלך ואנשיו נגד הולאר. הוא סיפר להם על אל גדול בשם "מלקור", והם התחילו לסגוד לו תוך התכחשות לאילובטר, האל הבורא, ודחיית תכלית הולאר. בעקבות הסתת סאורון, קינאו הנומנרים באלפים, בולאר ובמיאר, וטענו כי גם להם מגיעים חיי אלמוות, ולבסוף שטו לארץ אמן עם צי מלחמה, ודרכו על חופי ולינור. אז התערב הכוח העליון ביותר - אילובטר. הוא כיסה את כל אותם שבאו למערב תחת האדמה, ואת ממלכת נומנור הטביע, וסאורון שקע תחת הים, והובס שוב.

אבל הטבעת האחת המתינה לו בארץ מורדור, שם היא חושלה. משום שהיא עדיין הייתה קיימת, סאורון נותר חי. שוב שבה רוחו אל הארץ התיכונה, והוא בא מיד לארץ מורדור העתיקה שלו, וענד את הטבעת בשנית. אך הפעם איבד סאורון את דמותו הנאה לנצח. הוא נעשה כמעט דומה למלקור, אדון האופל הקדום. סאורון התחיל לפעול שוב, ושלח את חייליו להתפשט על כל הארץ, ואורקים רבים הקימו מחנות על הרי האובך. שוב פרצה מלחמה ארוכה, ובה נכרתה הברית האחרונה בין האלפים ובני האדם נגד צבאות סאורון. לאחר שבע שנות מצור, נפל בארד-דור בידי צבאות הברית ומורדור נחרבה. איסילדור, נסיך בני האדם מזרע אנשי נומנור, קטע את האצבע שעליה ענד סאורון את טבעתו. סאורון הובס בפעם השלישית, אך נותר חי כי הטבעת התקיימה, ובינתיים החלה לעבור מעונד לעונד (האלפים, ובפרט אלרונד וקירדן, קראו לאיסילדור להשמיד את הטבעת מיד בעוד הם ליד הר הדין, אבל בני-האדם חמדנים, ואיסילדור סירב להשמידה עד שהיה מאוחר מדי).

לאחר כשלושה אלפים, במלחמת הטבעת, ניסה סאורון יחד עם סארומן הלבן להשתלט על הארץ התיכונה ולהחריב את ממלכות בני האדם והאלפים, אך נכשל והובס כשפרודו באגינס, ההוביט, הצליח להביא את הטבעת להר הדין. הטבעת הושמדה, מורדור חרבה, וסאורון איבד את מרבית כוחו והפך לרוח חסרת כוח, צל צילו של מה שהיה קודם, והוא גורש מהארץ התיכונה.

הולאר מאנדוס ניבא נבואה גורסת כי באחרית הימים, יתחולל קרב אדיר בשם דגור דגורת' - קרב הקרבות, בו יתעורר סאורון, יחד עם אדונו מורגות' ושאר יצירי האופל לקרב אחרון בין טוב לרע.

מהעידן השני והשלישי

האיסטרי (הקוסמים)

ערך מורחב – איסטרי

סוג ישויות הדומות למלאכים מההלגנדריום של טולקין. האיסטרי הם מיאר שבחרו ללבוש צורת אדם ולכוון את בני הארץ התיכונה בעידן השלישי, והם לעיתים מתוארים כמסדר. האיסטרי המרכזי ביותר בסיפורי טולקין הוא גנדלף הקוסם הטוב.

אולורין (Olorin)

ערך מורחב – גנדלף

פשר שמו, בקווניה המדוברת בולינור, הוא "של חלומות", אך הכוונה היא למציאות קוסמית של זיכרון ודמיון, ולא בכוונה לחלום-שינה. הוא שייך למיאר של מנווה וורדה, ומכאן שהיה אדיר בכוחו. אך גם ידוע כי הרבה לבקר את ניינה, וממנה למד על חמלה וסובלנות. נאמר כי הוא שותל עצות נבונות, ונותן תקווה בלב כל הזקוקים לכך. שמות רבים יש לו בקרב גזעים שונים, כאשר השניים הידועים ביותר הם אלו: מיתרנדיר (Mithrandir) בקרב האלפים, ופשרו "הנווד האפור"; ו"גנדלף" (Gandalf), מטה-האלפים, בלשון בני האדם של מערב הארץ התיכונה. מלבד האלפים, אף אחד לא ידע כי הוא ושאר האיסטרי הם בעצם מיאר, אך כיוון שבני-האדם הבחינו בכך שגנדלף בדמות כאדם ישיש איננו מזדקן ומת כמותם, הם סברו שיש לו קרבה לגזע העלפים. אולורין היטיב להתחבר עם כל גזע, ואף גזע האלפים אהב אותו במיוחד. הוא היה אחד מחכמי המועצה הלבנה, אולם לבקשת גלדריאל, שיעמוד בראש המועצה, השיב כי הוא אינו מעוניין בהתחייבויות ובאחריות שכזו, וכי אינו רוצה בשליחויות נוספות, מלבד זו שהטילו עליו איתני המערב. הוא ענד את נריה (Narya), טבעת האש בעלת אבן האודם - היא אחת משלוש טבעות האלפים, שנמסרה לו מידיו של קירדן שר הנמלים. מכונה גם הקוסם האפור (אבל בעקבות נפילתו של סרומן הלבן לאופל, נהפך אולורין לקוסם הלבן). לאחר שנהרג אולורין בתום מאבקו בבאלרוג, הולאר בקשו מאילובטר להחזירו לחיים, וכך הוא עשה.

קורוניר (Curunir)

ערך מורחב – סרומן

או קוּרוּמוֹ, בקווניה. פשר שמו "המוכשר", אולם הוא ידוע יותר בשם "סארומן" (Saruman), האיש החכם. הוא היה מהמיאר של אאולה, ומכאן בעצם יש לו ידע באומנות החישול והחרישה של המתכות. קורוניר היה אחד האיסטרי (Istari), אף היה הראשון שבא לארץ התיכונה. תחילה ביקר במזרחה, ופגש בבני האדם השחורים והזדוניים, אבל לבסוף שב למערב הארץ התיכונה, וקיבל לידיו את מפתחות צריח אורתנק האדיר, שם שמר בסוד על הפלנטיר, האבן שרואה נסתרות, וגם למד בחשאי על תולדות הטבעת האחת, בחפצו להשיג אותה. תוך כדי שינון הידע על הטבעות ועל אומנות חישולן, חישל סרומן בסוד, טבעת-כוח נוספת, שאף שהייתה חלשה מהאחרות, עזרה לו לטפח ולשלוט על גזע האורוק-היי, זן של אורקים חזקים וחסונים יותר. הוא היה ראש מסדר האיסטרי, ומכאן גם ראש המועצה הלבנה (מועצת החכמים), אף-על-פי שגלדריאל ביקשה כי גנדלף יעמוד בראש המועצה, מחוסר חיבתה ואמונתה בסרומן. מאז תעב סרומן את גנדלף וגלדריאל בצורה מוחלטת אבל חשאית. לאט לאט הוא התדרדר לאופל, תוך כדי תקשורת עם סאורון בעזרת הפלנטיר, ולבסוף נכשל במשימה שהטילו עליו הולאר - הוא נרצח באזור הפלך על ידי משרתו הבוגדני, גרימה לשון-נחש, לאחר שהושפל על ידי חברי אחוות הטבעת מול צריח אורתנק; ולאחר מכן על ידי גנדלף וגלדריאל, שרק ניסו לעזור לו לשוב למקור הטוב, ולחזור עמם לארץ אמן ששם יטהר עצמו, בראותם עד כמה מתוסכל הוא מכישלונו הגדול. אולם הוא רק צעק ולעג להם במבוכה, כי חזה בקצו, והכחיש את כישלונו למרות שבלבו ידע היטב כי אכן נכשל. באותו רגע שגרימה לשון-נחש כביכול רצח אותו, בו-במקום ריחפה מגופו נשמה עוטה-תכריכים ופנתה לשוב אל המערב. אולם רוח מערבית דחתה אותו, כיוון שהולאר סירבו לקבל אותו חזרה. מכונה גם שארקי, בלשון האורקים, "האיש הזקן"; וגם הקוסם הלבן.

איוונדיל (Aiwendil)

ערך מורחב – רדגסט (דמות)

פשר שמו "ידיד הציפורים". הוא ידידן של יבנה וונה, אשר מבין את לשונות כל החיות ואף שולט על רובן. הוא גם נקרא אדון הגוונים והצורות, מכאן ניתן להסיק שיכל לשנות את צורתו. הוא היה אחד מבין האיסטרי (Istari), הקוסמים, שבאו לארץ התיכונה בדמות ישישים חכמים על מנת לעזור לתושביה (בעיקר לאלפים). אך הוא נטש את תפקידו ובמקום לעזור לעמים החופשיים העדיף לטפל בחיות ובציפורים וללמוד על צמחי מרפא ועשבים. בתום-לב הוא עזר לסרומן, מבלי לדעת כי סרומן מנצל אותו כדי לפגוע לרעה בתוכניותיו של גנדלף. לדוגמה, איוונדיל השאיל לסרומן להקה נכבדת של עורבים שחורים שעקבה אחר גנדלף, ודיווחה על כל צעד לסרומן, מאז מסעו עם 13 הגמדאים ועם בילבו באגינס (ההוביט), ועד למלחמת הטבעת. מכונה לרוב בשם רדגסט (Radagast), "ענוג החיות"; והקוסם החום.

אלטר (Alatar)

מסופר כי הוא היה אחד האיסטרי (Istari) שנבחרו על ידי הולאר, לבוא לארץ התיכונה. הוא נבחר על ידי הולא אורומה, ולכן ייתכן כי השתייך למיאר שלו. הוא זה שקרא לפלנדו להצטרף. יחד עם סרומן ופלנדו הוא יצא למזרח הארץ התיכונה. אולם בעוד סרומן שב למערב הארץ התיכונה, אלטר נותר במזרח עם פלנדו ויותר לא נודע עליהם דבר. ממכתבים שכתב טולקין, ניתן לשער כי כמו סרומן, אלטר נכשל במשימתו. טולקין שער שהוא ופלנדו המציאו, או ייסדו, כתות שעסקו במסורות של פולחנים סודיים וכשפים, אשר נמשכו גם לאחר מפלת סאורון. יחד עם פלנדו, הם מכונים הקוסמים הכחולים.

פלנדו (Palando)

אלטר קרא לו להצטרף לשליחות במזרח הארץ התיכונה. אך שניהם נכשלו לבסוף כמו סרומן. הוא ואלטר מכונים הקוסמים הכחולים.

באלרוגים

הבאלרוג בסרט אחוות הטבעת של פיטר ג'קסון

הבאלרוגים היו מיאר, אשר התדרדרו לאופל עוד בטרם מניין העידנים, על ידי מלקור מורגות. הבאלרוגים מתוארים כיצורים ענקיים, אפופים אש ואפילה, מצוידים בשוטי אש, ולעיתים בחרבות ארוכות, בגרזנים ובאלות. פשר שמם בסינדרין, לשון עלפי הארץ התיכונה, הוא "שדי התופת", על אף שבקווניה, לשון העלפים הנעלה, הם קרואים ולאראוקר, "שטני האש". גות'מוג, היה ראש הבאלרוגים ונגיד מלקור בעידן הראשון, אך לא ידוע אם היה באלרוג, או יצור אחר. בסוף העידן השלישי, גות'מוג אחר, כנראה הכלאה של אורק ונומינורי שחור, הוביל את צבאותיו של סאורון במלחמת הטבעת.

הבאלרוגים הפכו ליצורים אפלים כשנשתעבדו למורגות', בטרם מניין העידנים, והיו למשרתיו הנאמנים והזדוניים. לפי הפירושים השונים לכתוב עליהם בספרי טולקין, ישנה מחלוקת בשאלה האם לבאלרוגים היו כנפיים, והאם הכוונה לכנפיים מוחשיות, או לתיאור הציורי של צורת הצללים שעטפה אותם, אך בשל המידע המועט עליהם אין לכך תשובה חד-משמעית.

בתקופת העידן הראשון, הבאלרוגים הטילו מורא על העלפים ועל בני האדם, וגרמו להם לאבדות קשות בקרבות עימם. גות'מוג, ראש הבאלרוגים בעידן הראשון ומפקד אנגבאנד, מבצרו של מורגות', הרג את פאנור, מלך עלפי הנולדור, בקרב דאגור-נואין-גיליאת. בסוף העידן הראשון, כשמורגות' נוצח במלחמת החרון, הוכחדו מרבית הבאלרוגים, אך כמה מהם נמלטו והתחבאו במעמקי הארץ התיכונה.

והוא כינס את השדים שלו, הרוחות שבתחילה הצטרפו אליו בגלל הדרו בימי התהילה ולבסוף הושחתו כמוהו. לבם היה עשוי אש, אך הם היו עטופים בחשכה. אימה הלכה לפניהם ושוטים של אש בידיהם. שמם היה בלרוג.

— הסילמריליון, עמ' 46

הבאלרוג שמופיע בספר אחוות הטבעת, הסתתר במעמקי מכרות מוריה לאחר מפלת מורגות', עד לשנת 1980 בעידן השלישי, וקם מרבצו לאחר שגמדי מוריה, שהעמיקו לכרות בבטן האדמה במכרות מוריה אחר מית'ריל, העירו אותו בשוגג או ששחררו אותו מכלאו. הוא כונה בפי גמדי מוריה כ"רועץ דורין" לאחר שהרג את מלכם, דורין השישי, וביחד עם גדודי האורקים של סאורון, החריב את ממלכת מוריה ואילץ אותם להימלט.

חברי אחוות הטבעת שעברו במכרות בדרכם למורדור, נתקלו בבאלרוג על גשר קהזד-דום, ובעת המלטותם מפניו, מוטט גנדלף (המיאר אולורין) את הגשר בניסיון לעצור את הבאלרוג, אך הבאלרוג תפס אותו בעקבו עם השוט שלו. באמירת "נוסו, שוטים!" נפל גנדלף עם הבאלרוג לתוך מעמקי המכרות.

גנדלף והבאלרוג, שהיו שווים בכוחם זה לזה, המשיכו להאבק במעמקי המכרות במשך כמה ימים, עד שגנדלף הצליח לבסוף להביסו על פסגת הר זירק זיגיל.

ראו גם

• הסילמריליון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיאר בוויקישיתוף

• מיאר באנציקלופדיה של ארדה