לדלג לתוכן

אריה שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק באדריכל. אם התכוונתם לראש מועצה איזורית אלונה, ראו אריה שרון (ראש מועצה).
אריה שרון
לידה 28 במאי 1900
ירוסלב, האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביולי 1984 (בגיל 84)
תל אביב-יפו, ישראלישראל ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ludwik Kurzmann עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים באוהאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1926–1984 (כ־58 שנים)
יצירות ידועות תכנון פיסי לישראל (1951)
פרסים והוקרה פרס ישראל (1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ariehsharon.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חדר האוכל של גבעת השלושה שנבנה ב-1936. כיום ברחוב ארלוזורוב בלב פתח תקווה ונטוש, 2004
בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אוגוסט 2008
מגדל משרדים "בית אגד" בתחנה המרכזית הישנה בחיפה, בתכנון שרון-אידלסון, אריה פרייברגר ורוזוב
אריה שרון מקבל את פרס ישראל, 1962

אריה שרון (28 במאי 1900 – 24 ביולי 1984 נולד בשם לודוויג קורצמן) היה אדריכל ישראלי. זוכה פרס רוקח ופרס ישראל לאדריכלות לשנת תשכ"ב (1962).

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון נולד בירוסלב שבגליציה (כיום פולין), בשם לודוויג קורצמן (בגרמנית: Ludwig Kurzmann) עלה לארץ ישראל ב-1920 יחד עם קבוצת הכשרה של תנועת השומר הצעיר והיה ממקימי וממתכנני קיבוץ גן שמואל. חדר האוכל בקיבוץ מהווה את אחת מיצירותיו הראשונות של שרון, וזאת עוד בטרם זכה להכשרה סדירה בתחום התכנון והבנייה. לאחר שש שנות חברות בקיבוץ, פנה ללמוד אדריכלות בבית הספר באוהאוס שבעיר דסאו, שם למד ועבד בין השנים 1926–1929. במהלך לימודיו וכן לאחר השלמתם עבד שרון במשרדו של מנהל בית הספר, האדריכל הנס מאייר. במסגרת זו הופקד שרון על מלאכת תכנון מרכז ההכשרה של האיגודים המקצועיים בברלין, עם השלמת הפרויקט בשנת 1929 מונה שרון למנהל הסניף הברלינאי של משרד הנס מאייר. ב-1929 נישא לאמנית סיבים ומעצבת אריגים הגרמנית בבית הספר באוהאוס, גונטה שטלצל, ובאותה שנה נולדה בתם יעל.

בשנת 1931 שב שרון לארץ ישראל והתמקם בתל אביב, בה חבר לאדריכלים צעירים נוספים אשר דגלו ברוח החדשה של המודרניזם, בראשם זאב רכטר ודב כרמי. בתקופה זו החל לתכנן מבנים בתל אביב ומחוצה לה בסגנון בינלאומי. הוא היה בין הפעילילם הבולטים בחוג האדריכלים בתל אביב.

בין עבודותיו הבולטות בשנות ה-30 של המאה ה-20 ניתן למצוא: תכנון תערוכת ההסתדרות (1932), מעונות עובדים ברחוב פרישמן (1935), מבנה ״תיאטרון אהל״ ברחוב בילינסון בתל אביב 1934, בית חולים בילינסון בפתח תקווה (1935), חדר האוכל של גבעת השלושה (1936), קולנוע "עמל" בכפר סבא (1936), משק שוורץ בתל נעמה (1940), בית ספר אוסישקין בכפר סבא (1941), בתי קירור בכפר חסידים (1942), רמת יוחנן, משמרות, בית חירות, עין השופט. בין השנים 1941 ו-1947 היה מרצה בכיר במחלקה לארכיטקטורה בטכניון.

הפרויקט החשוב והמרכזי ביותר שעליו היה מופקד שרון הוא תוכנית-אב למדינת ישראל, עליה עמל בין השנים 1949–1953 כראש אגף התכנון במשרד ראש הממשלה. בתוכנית זו, שנקראה על שמו "תוכנית שרון", נתן שרון עדיפות עליונה ליישוב הספר הישראלי, בהתאם לחזון הציוני של אותה תקופה[1]. שרון חילק את מדינת ישראל לארבעה אזורי השפעה כלל ארציים: האזור הצפוני (מהשומרון עד הגליל) – ובירתו העיר חיפה, האזור המרכזי (מנתניה עד רחובות ועד תחילת השפלה) – ובירתו תל אביב, אזור ירושלים ואזור המדבר (הנגב, מדבר יהודה והערבה) – ובירתו באר שבע. התוכנית ראתה אור כספר תחת השם "תכנון פיסי בישראל".

ברוצקוס, כאחראי על התכנון הארצי, היה בעל תפקיד בתכנון העירוני של אשדוד, כאשר באותה עת הממשלה התלבטה בין הקמת הנמל עמוק המים השני בישראל (אחרי נמל חיפה) בשפך נחל רובין לבין נחל לכיש באשדוד, הוא תמך בהקמתו באשדוד, לאחר שערך בחינה מחודשת מטעם אגף התכנון. הוא פרסם על כך את המאמר "אשדוד – רעיון והגשמתו" ביולי 1969 בעלון האיגוד לתכנון סביבתי.

בשנים 1950 עד 1964 עבד שרון בשיתוף עם האדריכל בנימין אידלסון. בין המבנים הבולטים אשר יצר בתקופה זו ניתן למצוא: הרחבת בית החולים בילינסון (1954), אודיטוריום בטכניון (1956), בית החולים סורוקה בבאר שבע (1959) ואוהל יזכור ביד ושם (1961). בשנת 1962 היה שרון השני מבין האדריכלים בישראל אשר זכה בפרס ישראל בתחום האדריכלות.[2]. אידלסון שותפו זכה אף הוא בפרס ישראל שנים אחדות אחריו.

בשנים 1965–1984 עבד שרון בשיתוף פעולה עם בנו האדריכל אלדר שרון. בין המבנים הבולטים אשר יצר בתקופה זו ניתן למצוא: בית חולים רמב"ם בחיפה (1965), בית חולים גהה בפתח תקווה (1966), בית כור בתל אביב (1966), בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב (1970), בניין בנק ישראל ומוזיאון יד מרדכי (1970).

בנוסף לכך ניתן למנות עבודות נוספות שלו בפתח תקווה: מפעל יכין, המרפאה הראשית של קופת חולים כללית, קולנוע היכל.

בשנים 1965 עד 1971 עמד שרון בראש אגודת המהנדסים.[3]

בשנת 1983 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו. רחוב בשכונת רביבים בעיר נקרא על שמו.

אריה שרון נפטר ב-1984 והוטמן בבית העלמין נחלת יצחק.

אדריכלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתחילת הקריירה האדריכלית תכנן שרון מבנים בעיקר בסגנון הבינלאומי, ולאחר מכן, עם שינוי המגמה בארץ ובעולם, התאפיינו בנייניו על פי עקרונות הברוטליזם. תפיסת האדריכלות של אריה שרון תאמה היטב ואף הובילה את קאנון האדריכלות המקומי, תפיסה אשר התעצבה ברוח הזמן וברוח המקום, מעין מודרניזם אשר הותאם לצרכים המקומיים.

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיינו גם בפורטלים:
פורטל אישים
פורטל אדריכלות
  • אריה שרון, "הבניה הציבורית בארץ", הוצאת אגודת המהנדסים, האדריכלים והמודדים בארץ ישראל, תל אביב, 1940.
  • אריה שרון, "תכנון פיסי בישראל", הוצאת המדפיס הממשלתי, 1951.
  • יגאל תומרקין, "בזכות קנה המידה: שיחה עם אריה שרון", בתוך: קו 2, 1981.
  • נח בי (בירזובסקי), פני תל אביב בקריקטורות, עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, 1939.
  • Arieh Sharon, Kibbutz+Bauhaus, Massada, Tel-Aviv, 1976

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה שרון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ענת בר כהן, הליך החקיקה של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 בהקשרם של "מוסדות התכנון" (פרק ב' לחוק) ו"תכניות" (פרק ג' לחוק), עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן
  2. ^ נקבעו ששה חתני "פרס ישראל", דבר, 4 במאי 1962
  3. ^ תעשיית הביטחון תספק כל מערכות הנשק בעשור הבא, מעריב, 18 במרץ 1969


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אריה_שרון&oldid=40106199"