אנדי וורהול

אנדי וורהול
Andy Warhol
	צילום דיוקן של וורהול. צלם: ג'ק מיטשל
לידה	6 באוגוסט 1928; פיטסבורג, ארצות הברית
פטירה	22 בפברואר 1987 (בגיל 58); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Andrew Warhola Jr.
מקום קבורה	St. John the Baptist Byzantine Catholic Cemetery
לאום	Lemkos, אמריקאים לבנים
מקום לימודים	אוניברסיטת קרנגי מלון; Schenley High School; Carnegie Mellon School of Art ;
תחום יצירה	הדפס, גרפיקה, עיצוב, סרט, ציור, פופ ארט
זרם באמנות	פופ ארט
הושפע על ידי	Balcomb Greene, Samuel Rosenberg, Joseph C. Fitzpatrick, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
יצירות ידועות	Campbell's Soup Cans II, דיפטיכון מרילין, Exploding Plastic Inevitable, Chelsea Girls, Shot Marilyns
בן או בת זוג	Billy Name; John Giorno; Jed Johnson ;
חתימה
	www.warhol.org

המונח "וורהול" מפנה לכאן. לערך העוסק במכתש פגיעה שקרוי על שמו, ראו וורהול (מכתש פגיעה).

אנדי וורהול (באנגלית: Andy Warhol;‏ 6 באוגוסט 1928 – 22 בפברואר 1987) היה אמן פופ ארט אמריקאי משפיע.

ביוגרפיה

וורהול נולד בעיר פיטסבורג שבפנסילבניה, ילדם הרביעי של אונדריי (אנדרו) וורהולה (Ondrej Andrew Warhola) וג'וליה (לבית זאווקה). הוריו היגרו לארצות הברית ממיקובה (אנ') שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצפון-מזרח סלובקיה). וורהול היה הומוסקסואל גלוי. ידוע באורח חייו הבורגני-בוהמייני ובחיבתו למסיבות ובילויים.

וורהול הוא מחלוצי תנועת הפופ ארט האמריקאית, שמקור שמה במילה Popular – פופולרי. תנועה אמנותית זו עוסקת בקשר בין האמנות לתרבות הפופולרית. וורהול חי בארצות הברית המתועשת של המאה ה-20, ארץ שפיתחה בהדרגה אהבה אובססיבית למותגים ולכוכבים. אמנותו טישטשה את הגבולות המוכרים בין מוצרים תעשייתיים לאמנות. הוא צייר, תוך שימוש בצבעים תעשייתיים, את כוכבי הרגע ומוצרי צריכה ידועים כבקבוקי קוקה-קולה ומרק בפחיות, יצירות שהציגו כאמנות. וורהול אף שכפל את עבודותיו פעמים רבות, בדומה לייצור תעשייתי.

בתחילת דרכו השתמש בצבעי שמן ובמכחול לציור פרסומות, אך משראה כי איננו מתפרנס מעבודותיו, פנה לשיטת הדפס משי.

בית החרושת

את רוב עבודותיו יצר וורהול בסדנה בניו יורק שכונתה "The Factory" ("בית החרושת" או "המפעל"), ובה התאספו סביבו אמנים שונים, זמרים, דוגמנים ושאר דמויות אקסצנטריות וידועות מהתקופה. נוסף על יצירותיו של וורהול, הולידה הסדנה סרטי אמנות רבים.

בין באי הסדנה של וורהול היו גם הזמר לו ריד ולהקתו Velvet Underground. וורהול צירף ללהקה את הזמרת-דוגמנית ממוצא גרמני ניקו, והפך את הלהקה המתחילה ללהקת הבית שלו. יחד הם ערכו הופעות צבעוניות תחת השם "The Exploding Plastic inevitable", בהן הקרין את סרטיו על גבי חברי הלהקה שעה שאלתרו על הבמה במשך שעות. וורהול הפיק את אלבומה הראשון והחשוב של הלהקה, ואף עיצב עטיפתו, עליה התנוססה בננה (כסמל פאלי מובהק). עטיפה זו הפכה לסמל ולאחת מהדוגמאות הראשונות לעיצוב איכותי של עטיפות אלבומים. וורהול עיצב יותר מ-50 עטיפות אלבומים.^[1]

אידי סדג'וויק

אחת המוזות הגדולות של וורהול בשנות ה-60 הייתה יורשת הנפט אידי סדג'וויק, בת לאחת המשפחות החשובות והעשירות בארצות הברית. וורהול קינא באידי על תשומת הלב התקשורתית הרבה לה זכתה לאחר שהתקשורת התאהבה בחיי הבוהמה היוקרתיים שלה. הם החלו במסע של בילויים יוקרתיים וצילומי סרטים היא בזבזה מיליונים מקרן הנאמנות שלה, למורת רוחו של אביה. היא נפרדה ממנו ובהמשך לקתה בדיכאון. היא נפטרה מנטילת מנת יתר של גלולות שינה, בהן השתמשה לאחר גמילתה מסמים.

וורהול שרד התנקשות, כאשר נורה, בשעה שעבד בסדנתו, על ידי הפמיניסטית ואלרי סולאנס ב-3 ביוני 1968. הוא נפצע קשה ומצבו הרפואי הוגדר כמוות קליני, רופאיו עיסו את ליבו והוא החלים וחזר לעבוד, אך נאלץ למשך שארית חייו ללבוש סוג של מחוך רפואי.

וורהול נפטר בניו יורק אחרי סיבוך של ניתוח שגרתי בכיס המרה, ונקבר בעיר הולדתו פיטסבורג.

יצירותיו

וורהול היה לאמן הפופ המפורסם והמוכר ביותר, המגיב לסביבתו האורבנית ולתהליכים הנרקמים בה. כרזות הפרסומת ברחוב, בעיתונות ובטלוויזיה בוטאו באורח מתוחכם ביצירתו. וורהול העצים את נוכחות דימוייו ביצירתו באמצעות הכפלות ושכפולים.

אחת מיצירותיו הנודעות היא "בקבוקי קוקה-קולה" מ-1962. הבקבוקים מצוירים בדייקנות ודורשים מהצופה להתמקד בכל בקבוק – הם אינם אחידים מבחינת תכולתם. הדייקנות, העיצוב הנקי והקר, אפיינו יצירות אלו. בקבוקי הקולה ריקים בחלקם, והמיכון המשוכלל מועמד פה באירוניה, כי בפס הייצור יש כנראה גם טעויות של מכונה ולא רק של אדם. העמדת אובייקט מסחרי בנאלי כיצירת אמנות והכפלתו הוא צמצום הפער בין המציאות לבין האמנות עד שכבר כלל אינו קיים.

מרילין מונרו, 1962 מושא חלומותיו של כל בורגני, שכפול פניה וההגזמה בטיפול הצבעוני של דמותה הופכים אותה מכוכבת קולנוע בלתי מושגת לפשוטה וקרובה יותר לכל אחד (ראו דיפטיכון מרילין).

"אסון כתום", "התרסקות מטוס" ו"מהומה גזעית באדום" ב-1963, ו"כיסא חשמלי" ב-1967 - הן יצירות המבטאות את הפן השלילי של החיים המודרניים. לגביו, הצופה הממוצע מתייחס לזוועות החיים המודרניים כאילו הביט בסרט טלוויזיה, ללא מעורבות אישית. יצירות אלו הופכות להיות אחת ההצהרות הבודדות באמנות הפופ על החיים האמריקניים כפי שהם באמת. הן דורשות מהצופה שלא לעבור לסדר היום, אלא להתבונן בהן שוב ושוב. בכך הוא מותח ביקורת על העיתונות – העיתון מנטרל את העימות הישיר עם האסון המצולם. באמצעות השכפול הוא מראה לצופה את הזוועה פעמים רבות ואז אולי יהיה שינוי במציאות – שכוללת תאונות דרכים ומהומות גזעיות.

בשנת 1980 יצר את הסדרה: "10 פורטרטים של יהודים במאה ה-20״ (Ten Portraits of Jews of the 20th Century), הדפס על משי, שהופיע במוזיאון היהודי של ניו יורק. היצירה כוללת את הפורטרטים של זיגמונד פרויד, ג'ורג' גרשווין וגולדה מאיר. המבקרים קטלו את היצירה.^[2]

מחיר יצירותיו של וורהול עלה במידה ניכרת במהלך השנים. דוגמה קיצונית לכך היא דיוקן של מרילין מונרו, שמחירו שעת שנוצר היה 1,800 דולר, ונרכש בשנת 1998 תמורת 17.3 מיליון דולר.^[3] במאי 2022 נמכר דיוקן של מרילין מונרו שצייר וורהול תמורת 195 מיליון דולר.^[4]

מיצירותיו הידועות

"פחיות המרק של קמפבל" - ציור אקריליק של 32 קופסאות שימורים של מרק של חברת מרק קמפבל (אנ')
"קתדרלה" - ציור בצבעים תעשייתיים של קתדרלה בעירו
"שמונה אלביסים" - דיוקן של אלביס פרסלי
"דיוקן עצמי בצבעי הסוואה"
השחקנית מרילין מונרו היוותה עבור וורהול השראה ומספר יצירות עוסקות בה ובהן "מרילין היירויה" ו"דיפטיכון מרילין"

התייחסות קולנועית

בסרט "הדלתות" של הבמאי אוליבר סטון, על להקת "הדלתות", ישנה סצנה שבה נפגש וורהול עם סולן הלהקה ג'ים מוריסון. בסרט "גברים בשחור 3", הופיעה דמותו של וורהול כסוכן סמוי של ארגון "גברים בשחור", שתפקידו לשמור על הקשר עם גזעי חייזרים שמהווים בסרט את כלל אוכלוסיית הדוגמניות בכדור הארץ. דמותו הופיעה בפרק של העונה השביעית של "אימה אמריקאית" והוא גולם על ידי אוון פיטרס, ובסרט "מועדון המיליארדרים" (Billionaire Boys Club).הדמות מופיעה גם בסדרה של מרטין סקורסזה ״ויניל״ עונה ראשונה ויחידה. בסרט בסקיאט מגולם וורהול על ידי דייוויד בואי.

סיפורה של אידי סדג'וויק מסופר בסרט משנת 2006 "Factory Girl" המשרטט את מערכת היחסים שלה עם וורהול והתקופה שיצרה ובילתה בפקטורי, ואת דמותו של וורהול מגלם גאי פירס.

בשנת 2022 שודרה ברשת BBC 2 סידרת טלוויזיה תיעודית בת שלושה פרקים בשם "Andy Warhol's America", שבחנה את התרבות האמריקאית במאה ה-20 דרך עבודותיו של וורהול.^[5]