אלן לומקס

אלן לומקס
**Alan Lomax**
לידה	31 בינואר 1915; אוסטין, ארצות הברית
פטירה	19 ביולי 2002 (בגיל 87); סייפטי הארבור, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, בית הספר צ'ואט רוזמרי הול, אוניברסיטת טקסס באוסטין, אוניברסיטת קולומביה, בית הספר סיינט מארק טקסס
שפה מועדפת	אנגלית
בן או בת זוג	אליזבת ליטלטון סטארז
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1946); פרס גראמי של חבר הנאמנים (2003); אגדה חיה של ספריית הקונגרס; המדליה הלאומית לאומנויות ;
	פרופיל ב-IMDb

אלן לומקס (באנגלית: Alan Lomax; ‏ 31 בינואר 1915 - 19 ביולי 2002) היה חוקר פולקלור, ומפיק מוזיקלי בתחום מוזיקת הפולק. הוא הקליט ותיעד את המוזיקה של חלוצי הג'אז והבלוז בארצות הברית כמו גם מוזיקה עממית מאנגליה ואירלנד וערך ראיונות עם מוזיקאים עממיים רבים. פעילותו השפיעה על התנופה לה זכתה מוזיקת הפולק בעיקר בבריטניה. בנוסף להקלטות עסק לומקס גם בהפקת תקליטים ומופעים ובכתיבה אקדמאית ופופולרית על מוזיקת העם של ארצות הברית, בריטניה, ספרד ואיטליה. הוא הוציא ספרי תווים ותמלילי שירים מלאים של מוזיקאים שעסקו באלתור, הן חובבים כפריים והן יוצרים כזמר לדבלי ונגן הג'אז ג'לי רול מורטון.

תולדות חייו

לומקס נולד בטקסס, אביו, ג'ון א. לומקס, הקליט מוזיקה של אריסים ואסירים בטקסס, לואיזיאנה ומיסיסיפי והיה מוזיקולוג וחוקר פולקלור עצמאי. למרות שנשר מלימודיו בגיל 15 למד ולימד מאוחר יותר באוניברסיטת טקסס באוסטין, באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת פנסילבניה ובאוניברסיטת קולומביה. מגיל 18 החל נוסע עם אביו ברחבי הדרום, תוך שהם מקליטים, מראיינים, חוקרים ומתעדים את המוזיקה שאיש עד אותה עת לא סבר שהיא ראויה למחקר או לתיעוד רציני. אחת מתגליותיהם הייתה שחלק מהשירים שהושרו על ידי שחורים היו למעשה בלדות מאירלנד וסקוטלנד אותן שמעו אבותיהם ממעסיקיהם. מחקריהם יצאו בשני ספרים (Our singing country (1934 ו- (American ballads and folk songs (1941

בשנות ה-30 נדד ממיסיסיפי לשיקגו, הקליט וראיין נגני דלתא בלוז ונגני בלוז אחרים כמאדי ווטרס, וילי מקטל העיוור וממפיס סלים ואת הפולקלוריסטים לדבלי ווודי גאת'רי. כמו כן הקליט ב-1938 בוושינגטון די. סי. את חלוץ הג'אז ג'לי רול מורטון. החשיבות ההיסטורית של הקלטות אלה רבה ביותר כיוון שהן מתעדות את היווצרות הג'אז מכלי ראשון. עם זאת אמינותם של הסיפורים שמספר מורטון מוטלים בספק כיוון שהוא נטה להדגיש את מקומו בבסיס היצירה של הג'אז, תוך "ניפוח" תרומתו לכל התפתחות הג'אז בניו אורלינס^[1].

בין 1937 ל-1942 עבד לומקס עבור ספריית הקונגרס לה תרם כ-10,000 הקלטות שערכו הוא ואביו לפניו. באותה תקופה החל נרדף על ידי ה-FBI, בטענה (שלא הוכחה) שהוא חבר המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, בשל פעילותו למען הזמרים השחורים העניים והאסירים אותם הקליט והתבטאותו לפיה הכל זכאים לזכות השמעה ולימוד שווים. עקב חוסר הנחת מחייו בארצות הברית ועקב מדיניות ההפרדה הגזעית והגזענות נגד אפרו-אמריקאים, השתקע לומקס בשנות ה-50 בלונדון. הוא ערך תוכניות ל-BBC, בהן סדרת תוכניות שנקראו "אמנות הכושים" (The Art of the Negro), שהציגה את הבלוז לבריטניה, דבר לו הייתה השפעה על אמנים כאריק קלפטון, ג'ימי פייג', ג'ף בק ורבים אחרים. במקביל "גילה" זמרים ונגנים אירים, סקוטים ואנגלים ששרו בלדות עתיקות, הקלטות וראיונות ששודרו ב-BBC והשפיעו על אמני פולק בריטים כחברי סטילאי ספאן, ג'ת'רו טאל, דונובן ועוד ("תחיית הפולק הבריטית"). כן תיעד את מחול האוס (Oss) בקורנוול^[2] וערך את הסדרה בת 18 התקליטים "Columbia World Library of Folk and Primitive Music" ובה מוזיקה עממית מספרד ואיטליה. באותן שנים הנחה גם תוכניות רדיו, חלקן עם פיט סיגר, שגלה מארצות הברית עקב חברותו במפלגה הקומוניסטית.

ב-1959 חזר לומקס לניו יורק והפיק את המופע "פולקלור 59'" בקרנגי הול בו השתתפו בין היתר מאדי ווטרס וממפיס סלים (בלוז), פיט סיגר והוויברז (פולק) וכן זמרי גוספל ובלוגראס. באותה שנה ערך לומקס טיול עם הזמרת שירלי קולינס למדינות דרום ארצות הברית, ובו הקליטו שירי עם רבים בביצוע אמנים מקומיים. במהלך הטיול גילו השניים את האמן מיסיסיפי פרד מקדואל.

ב-שנות ה-70 ערך מספר מסעות מצולמים שיצאו בסרטים כגון "The Land Where the Blues Began" שצולם ב-1978 ב"דרום העמוק" של ארצות הברית ו-"Rhythms of Earth" המתעד מחולות עממיים בספרד, בריטניה ואיטליה וחוקר את הקשרם התרבותי^[3].

ב-1994 נבחר, יחד עם אביו, להיכל התהילה של הבלוז בקטגוריה שנפתחה באותה שנה עבור Non Performers ("לא מופיעים"). בשנת 2003, לאחר מותו, זכה בפרס גראמי למפעל חיים.