לדלג לתוכן

אלגארבה

אלגארבה (חבל ארץ)
Algarve
מדינה פורטוגלפורטוגל פורטוגל
בירת החבל ארץ פארו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית פורטוגזית עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 4,960 קמ"ר
 ‑ הנקודה הגבוהה פויה עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ בחבל ארץ 438,864 (2018)
קואורדינטות 37°00′52″N 7°56′07″W / 37.014444444444°N 7.9352777777778°W / 37.014444444444; -7.9352777777778 
אזור זמן UTC+0
http://www.algarvepromotion.pt/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוף טיפוסי סמוך לעיירה לגואה

האַלְגָארְבֶהפורטוגזית: Algarve) הוא חבל ארץ בדרום פורטוגל, ובו הנקודה הדרום-מערבית ביותר של יבשת אירופה. שמו מגיע מערבית, ופירושו - "המערב".

שטחו של האלגארבה 5,412 קמ"ר ולאורכו פזורות 16 רשויות מקומיות שבהן חיים כ-426,400 תושבי קבע. עיר הבירה היא העיר פארו, והחבל חופף למעשה את מחוז פארו. אזור זה הוא בעל חשיבות תיירותית עליונה, חופיו נחשבים מהטובים בעולם וחלק הארי של כלכלתו הוא בקיץ, כשבשיא העונה אוכלוסייתו יותר ממוכפלת. בתי מלון רבים שמים דגש על תיירות גולף ומפתחים מגרשים איכותיים לענף ספורט זה. בנוסף על תיירות, האזור הוא בעל ערך חקלאי ומימיו מספקים דגים ופירות ים, וכמו כן מגדלים בו עצי פרי כחרובים, תאנים ושקדים.

פני השטח של האלגארבה מחורצים בגבעות רמות, שאותן חוצים עמקים עשירים. הנקודה הגבוהה ביותר היא ההר פוֹיָה, 902 מ'. אורך החוף הדרומי כ-155 ק"מ, אורכו של החוף המערבי הוא 50 ק"מ, ובין שניהם, בנקודה הדרום-מערבית, נמתח כף סאו ויסנטה שצוקיו האנכיים מתנשאים 75 מטרים מעל מי האוקיינוס האטלנטי. לאורך החופים מצויים כמה איים ואיונים. לגונת רִיָה פוּרְמוֹזָה מהווה שמורת טבע ומוקד עצירה של מאות ציפורים ממינים שונים. קו החוף מנוקד במערות גיר ציוריות, שנגישוֹת בעיקר בסירות.

האקלים בחבל מצטיין בטמפרטורות מקסימום שנעות בין 15 מעלות צלזיוס בחורף ו-31 בקיץ, וכמעט לעולם אינן צונחות אל מתחת לאפס בחורפים.

מלבד הבירה פארו, נמנות כמה עיירות ובהן הגדולות הן לולה, פורטימאו, אולְיָאו, סילווש, אלבופיירה ולאגוש.

שדה התעופה של החבל נמצא במרחק של 4 ק"מ ממערב לעיר פארו.

הפיניקים ייסדו נמל מסחר לחוף האלגארבה בערך בשנת 1000 לפני הספירה. אנשי קרתגו הקימו את נמל חניבעל (היום העיירה פורטימאו) כ-450 שנה מאוחר יותר. הרומאים התפשטו בחצי האי האיברי במאה השנייה לפנה"ס, ואתרים ארכאולוגיים רבים מתקופה זו עדיין נמצאים באזור.

במאה החמישית לספירה היו אלה הוויזיגותים שתפסו את האזור, והחזיקו בו עד לראשית הפלישה המורית בשנת 711. המורים קראו ללאגוש זָאווַאיה, ולעיר סנטה מריה פַארַאון, היום פארו. העיירה סילְווֶש שימשה בירה תחת שלטון המורים.

הכיבוש המורי של איבריה הביא לכך שהאזור נקרא "אל-גארב אל-אנדלוס" (המערב האנדלוסי - כש"אנדלוס" הוא השם הערבי לאיבריה שתחת האסלאם).

באמצע המאה ה-12, הודות לשורת מבצעים צבאיים מוצלחים של ממלכת פורטוגל, הסתיימה האחיזה הערבית בחבל. תחת שלטון נוצרי היה "אל-גארב" לממלכת-אלגארבה. אפונסו השלישי, מלך פורטוגל קרא לעצמו "מלך פורטוגל ואלגארבה". המלך אפונסו החמישי בתורו, בעקבות כיבוש שטחים בצפון אפריקה שנתפסו כ"אלגארבה שבחוץ", לאחר 1471, נתכנה "מלך פורטוגל והאלגארבש (צורת הרבים של אלגארבה) כאן ובחוץ", ותואר זה נותר על כנו עד להכרזת הרפובליקה הפורטוגלית הראשונה ב-1910.

כמה מהמסעות הימיים שכוננו את האימפריה הפורטוגזית יצאו במאה ה-15 מאזור העיר לאגוש. משלחות התגלית הביאו לעיר תהילה ושפע. המסחר שגשג ולאגוש הייתה ב-1577 לעיר הבירה של פרובינציית אלגארבה, תואר בו החזיקה עד שנה לאחר שנהרסה ברעידת האדמה של 1755. הרעידה, שמרכזה היה בליסבון, גרמה לצונאמי שהחריב בתים ופגע בחלקים ניכרים באלגארבה. הנזק הקיף כמעט את כל העיירות והכפרים שלאורך החוף, מלבד פארו - ששוניות המחסום של לגונת ריה פורמוזה הגנו עליה.

ב-1807 נכבש האלגארבה בידי כוחות ספרדיים, אולם שנה אחר כך הפך לחלק הראשון של פורטוגל הכבושה שהשתחרר מהפולש הספרדי, במרד אוליאו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מראה פנורמי של העיר טווירה באלגארבה
מראה פנורמי של העיר טווירה באלגארבה