איימרה (שפה)
| מדינות | ארגנטינה, בוליביה, פרו וצ'ילה. |
|---|---|
| אזורים | רכס האנדים |
| דוברים | 2,500,000[1] |
| כתב | אלפבית לטיני |
| משפחה | שפות איימרה (אנ') |
| לאום | ארגנטינה, בוליביה, פרו וצ'ילה |
| מוסד | אינה מפוקחת על ידי אף גוף |
| קוד שפה |
ay  |
| קוד ISO 639-1 |
ay |
| קוד ISO 639-2 |
aym |
| קוד ISO 639-3 |
aym |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
איימרה (Aymara או Aimara) היא שפה שבה דוברים בני הקבוצה האתנית של האיימרה בהרי האנדים בבוליביה. זו אחת מקומץ שפות אינדיאניות עם יותר ממיליון דוברים.[1][2] איימרה, יחד עם ספרדית וקצ'ואה, היא שפה רשמית בבוליביה ובפרו.[3] היא גם מדוברת, אם כי הרבה פחות, על ידי כמה קהילות בצפון צ'ילה, שם היא שפת מיעוטים מוכרת. יחד עם שפת חקארו (אנ') האיימרה משתייכת למשפחת שפות איימרה (אנ').
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איימרה מדוברת כיום על ידי מעל ל-2 מיליון דוברים המשויכים לקבוצה האתנית של האיימרה.[1][4] רוב הדוברים מתגוררים על האלטיפלאנו במחוזות בוליביה לה פאס ואורורו ובמחוזות פרו פונו, מוקגואה וטאקנה. ישנם דוברים נוספים גם בחלקים אחרים של בוליביה ופרו ובצפון צ'ילה. עם זאת, במהלך העשורים האחרונים, איימרה מפנה מקום יותר ויותר לספרדית, במיוחד באזורים עירוניים. חלק גדול מבני האיימרה האתנית שם היום דובר ספרדית כשפה שנייה או אפילו כשפת האם שלהם. רק באזורים הכפריים של האלטיפלאנו יש עדיין מספר גדול יותר של דוברי השפה חד-לשוניים. בנוסף לדוברי שתי השפות האיימרה-והספרדית, בחלק מהאזורים יש גם דוברים דו-לשוניים של איימרה וקצ'ואה.
איימרה מחולקת לשלושה ניבים עיקריים. בהשוואה לשפות דרום אמריקאיות אחרות כמו קצ'ואה, שהניבים שלהן נחשבים על ידי חלק מהחוקרים כשפות עצמאיות, הבדלי הניבים בתוך איימרה קטנים יחסית.
קרבה לשונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפות היחידות שידוע כי הן קשורות גנטית (אנ') לאיימרה הן חקארו (אנ') וקאווקי (ניב של חקארו), שתיהן מדוברות כעת על ידי מספר קטן של אנשים בעורף לימה שבמרכז פרו. הם מקובצים עם האיימרה במשפחת שפות הארו (אנ') ( Aru = "שפה" באיימרה).
השאלה אם יש קשר לשוני בין איימרה לקצ'ואה שנויה במחלוקת. אם כבר, יש קשר חלש מאוד בין שתי השפות. עם זאת, ניתן להסביר את קווי הדמיון בין הניבים הדרומיים של קצ'ואה ואיימרה, במיוחד בתחום הפונולוגי, בהשפעה ההדדית של שתי השפות, וכך גם במספר הרב יחסית של מילים שאולות.
איימרה כשפה כתובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסמכים הכתובים העתיקים ביותר על איימרה הם תרגומים של טקסטים דתיים מהתקופה הקולוניאלית הספרדית. באותה תקופה, נכתבו ספרי הדקדוק הראשונים של איימרה על ידי מיסיונרים קתולים. עם זאת, מה שמכונה איימרה מיסיונרית בשימוש על ידי מיסיונרים קתולים ולאחרונה גם על ידי מיסיונרים פרוטסטנטים מאמריקה הצפונית מושפעת בבירור מספרדית הן בדקדוק והן באוצר המילים, ולכן נתפסת לעיתים קרובות כלא טבעית על ידי דוברי השפה. התרגום המלא הראשון של התנ"ך לאיימרה (Qullan Arunaca) - עבודה משותפת של מתרגמים קתולים ופרוטסטנטים - הופיע ב-1986 בלה פאס, מהדורה מודרנית (Qullan Arunaka) עם הספרים החיצוניים ב-2003 גם בלה פאס.
ספרי דקדוק איימרה המבוססים על קריטריונים בלשניים מודרניים קיימים רק מאז המחצית השנייה של המאה ה-20.
האיות של איימרה באלפבית לטיני התבסס על הדגם הספרדי במשך זמן רב. הגאים של האיימרה, החורגים מספרדית, שוחזרו בצורה לא עקבית ולעיתים קרובות לא במדויק. ב-1968 הציג חואן דה דיוס יאפיטה (Juan de Dios Yapita), שדובר איימרה כשפת אם, לראשונה טיוטה לאורתוגרפיה המבוססת אך ורק על הפונולוגיה של איימרה. איות נורמטיבי השונה ממנו רק במעט הוכר על ידי ממשלת בוליביה בשנת 1984 ועל ידי ממשלת פרו בשנת 1985 כאיות הרשמי היחיד של האיימרה.
איימרה מוכרת כיום (כמו קצ'ואה) כשפה רשמית בבוליביה ובפרו, אבל זה לא שינה את הדומיננטיות העובדתית של הספרדית בחיים הציבוריים ובמנגנון המדינה. במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-21 הופעלו תוכניות לחינוך בין-תרבותי דו-לשוני (אנ'), אך הן עדיין לא הגיעו לכל דוברי האיימרה.
המצב הסוציו-לשוני כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור רציף של דוברי איימרה עדיין קיים בבוליביה ובאזורים הסמוכים של פרו. באזורים כפריים היא מדוברת בפי כל הדורות. יש דו לשוניות חזקה עם ספרדית ונטייה לא להעביר את האיימרה לילדים, במיוחד בערים. עבור בוליביה, האיימרה (כמו הקצ'ואה) סווגה ככמעט בסכנת הכחדה בשנת 2007. מצב דומה קיים בפרו. לפי המנהלת לחינוך בין-תרבותי דו-לשוני בפרו משנת 2013, האיימרה מדוברת על ידי כל הדורות במחוז פונו - לפחות בקהילות הכפריות - כך שהשפה מסווגת כאן כפעילה. לעומת זאת, במחוז טאקנה האיימרה בסיכון כי רוב הילדים כבר לא לומדים אותה כשפתם הראשונה. עם יישום חוק השפות (Ley 29735), בשנת 2013 במחוז פונו 1,518 בתי ספר משתמשים באיימרה כשפה ראשונה ו-147 כשפה שנייה, בטאקנה 104 בתי ספר משתמשים באיימרה כשפה שנייה ואף אחד לא כשפה ראשונה. במוקגואה ישנם 7 בתי ספר עם איימרה כשפה הראשונה ושני בתי ספר שבהם איימרה משמשת כשפה שנייה לצד קצ'ואה לתלמידים הלומדים ספרדית כשפתם הראשונה.[5]
פונטיקה ופונולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורפולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המוקדש לשפה (בספרדית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Frances Jenner, South America’s indigenous languages: Where are they now?
- ^ השפות האינדיאניות האחרות עם יותר ממיליון דוברים הן נאוואטל, קצ'ואה וגוארני.
- ^ "CONSTITUCIÓN POLÍTICA DEL PERÚ" (PDF). Congreso de la república. נבדק ב-2020-08-10.
Artículo 48°.-Son idiomas oficiales el castellano y, en las zonas donde predominen, también lo son el quechua, el aimara y las demás lenguas aborígenes, según la ley. Article 48. Castillian Spanish is official, as are Quechua, Aymara, and other local native languages in the regions where they predominate.
- ^ Aymara speaking countries
- ^ Documento Nacional de del Perú Lenguas originarias