אורוות שלמה
.jpg)
אורוות שלמה הוא מבנה תת-קרקעי קדום בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המורכב מקמרונות. גודלו 60 על 80 מטר, ומפלסו 12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. בתחילת שנות התשעים ביצע וקף עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות במבנה[1], אך לאחר מהומות מנהרת הכותל ניתן אישור רטרואקטיבי לעבודות אלה, ובשנת 1996 חנכו הווקף והתנועה האיסלאמית במבנה מסגד על שם מרואן, שהיה ח'ליף מבית אומיה (אביו של עבד אל-מלכ שהקים את כיפת הסלע).
מבנה אורוות שלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורות האומנות באורוות שלמה מורכבות מאבנים בעלות סיתות-שוליים, האופייניים לבניה ההרודיאנית; אבנים אלו מצויות בשימוש משני כיום, ולא ברור אם היו גם חלק מהמבנה המקורי בימי הבית השני [דרוש מקור]. במרכז המבנה מצוי מוצא של קשת גדולה, ועל פי מיקום הקשת יש המשערים שהייתה חלק ממכלול הסטיו המלכותי שהיה בדרום הר הבית בתקופת הבית השני.
בניית אורוות שלמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב החוקרים סוברים שהמבנה נוסד על גבי חורבות של שרידים מתקופת הבית השני. בתחילת המחקר הארכאולוגי של הר הבית הוצע שהמבנה עצמו נוסד בימי בית המקדש השני. אומנות המבנה מורכבות מאבנים עם סיתות שוליים בסגנון ההרודיאני, וככל הנראה מקורם באבני הכותל הדרומי שהתמוטטו[2]. בצד אחד של האבנים מופיע הסיתות המקורי מימי הבית השני, ואילו בשלוש הפאות הנוספות של האבנים נעשה סיתות שמחקה את הסיתות הקדום. מרבית החוקרים היום מתארכים את המבנה לתקופה האומאית.
לדעת חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן, האזור הדרומי של הר הבית לא היה מכוסה בעפר בימי הורדוס, אלא כוסה רק בתקופה הביזנטית או המוסלמית הקדומה. זאת הוא מסיק מהחפירות שנערכו על ידי הערבים במקום, ושגילו שלמבנה היה שער מסותת במקום שבו היה מכוסה עד כה בעפר, מה שמוכיח לדעתו שכל האזור הדרומי לא הוגבה בעפר על ידי הורדוס, וכי מבנה אורוות שלמה היה מבנה עלי במקורו. ראיה נוספת לדבריו מוצא הרב קורן בשרידי שער בכותל המזרחי של הר הבית, בפינה הדרומית, שנמצא באותו מפלס גובה של שערי חולדה (בקרקעית אורוות שלמה), אך מעל לפני השטח בצד החיצוני של הכותל, כך שהיה צורך במדרגות כדי להגיע לשער. מכיוון שאין טעם ליצור שער שחציו יהיה מדרגות וחציו יהיה תת-קרקעי (עד למפלס העליון), מסתבר מכאן שהשער לא היה תת-קרקעי, מכיוון שהאזור לא היה מכוסה. זאת לעומת קשת וילסון, המוליכה בדרום למפלס בגובה שאר ההר (ולא באופן תת-קרקעי), ושלדעתו הובילה לשטח מוגבה צר בלבד, בדרך להר הבית המקורי, שלפני ההרחבה.
המבנה ואתו כל המבנים האחרים בדרום הר הבית, ניזוקו עקב רעידת האדמה הגדולה של שנת 1033; לאחר מכן, ככל הנראה באותה תקופה (התקופה הפאטימית), שוקם המבנה והקמרונות נבנו מחדש.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהצלבנים כבשו את ההר, הוחזק המבנה בידי האבירים הטמפלרים של מקדש שלמה (כך כונה בפיהם המקום), ושם נהגו לקשור את סוסיהם, ומכאן שמו "אורוות שלמה". בשנת 1187 המצביא האיובי צלאח א-דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים, וסתם את פתחיו הצפוניים של המבנה, במטרה להוציאו משימוש — אולי כחלק ממדיניות כיבושיו שבה לא רצה להשאיר כל זכר לכיבוש הנוצרי. מאז ועד לשנים האחרונות, שבהן המבנה הפך למסגד, לא היה כל שימוש במבנה זה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מסמך רקע בנושא עבודות החפירה בהר הבית, הכנסת - מרכז מחקר ומידע
- ^ Jon Seligman, SOLOMON’S STABLES, THE TEMPLE MOUNT, JERUSALEM: THE EVENTS CONCERNING THE DESTRUCTION OF ANTIQUITIES 1999–2001, 'Atiqot 56, 2007, עמ' 33-53
