אדה פרוזאית
האֶדָה הפרוזאית (באיסלנדית: Snorra-Edda) היא מקור עיקרי למחקר של המיתולוגיה הנורדית לצד האדה הפואטית, שחוברה על ידי המנהיג הפוליטי האיסלנדי בן המאה ה-13 וחוקר השירה הנורדית העתיקה סנורי סטורלוסון, שבעצמו היה נוצרי. יש הסבורים כי מטרתו העיקרית של סנורי בכתיבת הספר הייתה לשמר את השירה הסקאלדית העתיקה של איסלנד. בשירה זו נעשה שימוש רב במטפורות מיתולוגיות, ובלי להכיר היטב את סיפורי המיתולוגיה הנורדית לא היה ניתן להבינה. לפיכך, רצה סנורי לכתוב ספר שיסכם את סיפורי המיתולוגיה, אם כי תוך הכללתה בתוך סיפור מסגרת ששאוב מהמסורת הנוצרית והיוונית-קלאסית.
כיום מוסכם במחקר שעבודותו של סנורי סטורלסון הוותה התאמה של המיתולוגיה הנורדית כך שתתאים לקוסמולוגיה הנוצרית, וכך דמויות מסוימות (לדוגמה לוקי) הוצגו באופנים המזכירים את דמותו של השטן הנוצרי.
האדה הפרוזאית מורכבת מארבעה חלקים:
- פרולוג המכיל תקציר של סיפור הבריאה המקראי והמבול, תוך ניסיון ליישב בין סיפור המבול המקראי, האיליאדה והאודיסיאה לבין המיתולוגיה הנורדית. לפי סיפור המסגרת, האלים הנורדיים אינם אלא פליטי טרויה, בהנהגת אודין, שנמלטו ממנה לאחר שנחרבה בידי היוונים. הפליטים מתיישבים בצפון הרחוק. כך מתחבר סיפור המסגרת לחלק השני, והעיקרי של היצירה, "ההטעיה של גילבי".
- "ההטעיה של גילבי" (Gylfaginning): חלק זה, בן כ-20 אלף מילים, מכיל סיפורים רבים המכונסים בסיפור מסגרת ובו גילבי, מלך שוודיה, מתחפש לזקן בשם גנגלרי, ויוצא לעבר אסגארד כדי לבחון את חוכמתם וכוחם של האסיר, חבורת הפליטים מטרויה, במשכנם. בבואו לשם נכנס גילבי להיכל עצום ופגש בתוכו שלושה מלכים עטורי כתרים. המראה אינו אלא אשליה אופטית שנוצרת בידי אודין ואנשיו, שמנסים לרמות את גילבי כדי לשוות לעצמם מראה אלוהי. במסגרת האשליה, רואה גילבי שלושה מלכים. המלך הראשון היה "הנעלה", השני נקרא "הפחות קמעא במעלתו", והשלישי כונה בשם "השלישי". בכל סיפור וסיפור מציג גילבי שאלה על אורחות חייהם של האלים, ותשובות המלכים יוצרת מאגר מידע עשיר בפרטים, בצורת מעשיות ואגדות, על בריאת העולם, הופעת הענק הראשון, האירועים הדרמטיים שיתרחשו בראגנארוק (דמדומי האלים) וצמיחת העולם החדש. בסיום דבריהם נעלמים המלכים וגילבי מוצא עצמו עומד במרחב פתוח ללא כל רמיזה לכל שנגלה אליו.
- "שפת השירה" (Skáldskaparmál): חלק זה, בן כ-50 אלף מילים, הוא ברובו דיאלוג בין בראגי, אל השירה, ואגיר, אל הים. השניים נוטלים חלק במשתה שנערך במשכן האלים אשר באסגארד, ויושבים זה בצד זה. במהלך המשתה מפגין בראגי באוזני אגיר את כישוריו באומנות כתיבת השירה הסקאלדית, ומוסר לו תוך כדי גם מידע מיתולוגי עשיר.
- "הוטטאל" (Háttatal): חלק זה, בן כ-20 אלף מילים, כולל שלוש פואמות שנכתבו לכבוד הוקון ה-4, מלך נורווגיה. יתר פרקיו עוסקים בעץ העולם, בבריאת אסגארד, משכן האלים ובבניית החומה סביבו, וכן דנים באלים, בתפקידיהם ובגורלם, בעימותי ת'ור עם הענקים, וגם מספרים אודות הזאב פנריר, אויבם המושבע של האלים, אשר באחרית הימים ישתחרר מכבליו ויטרוף את גופותיהם.
הספר מסתיים באחרית דבר, המציינת כי הסיפורים המיתולוגיים המוזכרים בו אינם אלא אשליה, וכי האלים הם פליטי טרויה. תור, למשל, זהה להקטור, ולוקי, דמות הצללים שנעה בין האלים לענקים, אינו אלא אודיסאוס.
