הבעיר

Hebrew

Root
ב־ע־ר (b-ʿ-r)
5 terms

Verb

הִבְעִיר • (hiv'ír) (hif'il construction)

1. to kindle, to burn
   • Tanach, Exodus 22:4:

     כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם

     ki yav'ér ish sadé o chérem

     If a man shall cause a field or vineyard to be eaten

Conjugation

Conjugation of הִבְעִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַבְעִיר action noun: הַבְעָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִבְעַרְתִּי		הִבְעַרְנוּ
	second	הִבְעַרְתָּ	הִבְעַרְתְּ	הִבְעַרְתֶּם	הִבְעַרְתֶּן
	third	הִבְעִיר	הִבְעִירָה	הִבְעִירוּ
present		מַבְעִיר	מַבְעִירָה	מַבְעִירִים	מַבְעִירוֹת
future	first	אַבְעִיר		נַבְעִיר
	second	תַּבְעִיר	תַּבְעִירִי	תַּבְעִירוּ	תַּבְעֵרְנָה1
	third	יַבְעִיר	תַּבְעִיר	יַבְעִירוּ	תַּבְעֵרְנָה1
imperative		הַבְעֵר	הַבְעִירִי	הַבְעִירוּ	הַבְעֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “הבעיר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language